אל תתן
זמן לאהבה עצמית
אימפולסיבי. מילה אחת, עשר אותיות. מילה אחת שבשנים האחרונות שמעתי אותה יותר פעמים מאשר את השם שלי. מילה שאני משנן ומציב לעצמי למטרה יום יום לשנות אותה.
”תתעורר על עצמך ותראה איך אתה מדבר“, ”אני לא יודע מה יוצא ממך כשאתה עצבני, אתה לא אתה“ ”אתה לא שם לב כמה אתה פוגע, תשלוט בעצמך ותחסוך“ משפטים שאני לא מפסיק לשמוע, נעמד למולם חסר אונים.
זה אני, אימופלסיבי. לא חוסך במילים. המילים הן הכח שלי, מאמין שהן יכולות להרוס ולבנות. להביא את הדברים הרעים והגרועים ביותר.
ובכל המערבולת הזו שסוחפת בתקופה האחרונה אני לוחש לעצמי בכל לילה-אל תיתן.
אל תיתן לאנשים שמסתתרים מאחורי דמעות לגרום לך לחשוב שטעית, אולי יש דרך לומר דברים, והפסקתי להאשים את האופי הדפוק שלי, ולמרות שזה בלי שליטה אני מנסה להתאפק, מנסה ולא מצליח, אבל זה לא גורם בי לחזור מעצמי, כי כל העוצמה יוצאת ממני דווקא ברגעים האלו שאני מרגיש שנתתי את כל כולי ונפגעתי.
אל תיתן לכאלה שבאו מהצד לשפוט אותך ולהעביר עלייך ביקורת, הם לא היו איתך בדרך. הם לא שמעו את המילים האלו שאתה שמעת, הם לא חוו את הרגשות האלו שחווית עם אחרים, הם הגיעו משום מקום וחושבים שיודעים הכל על החיים.
אל תיתן לטעויות להכתיב אותך, תסלח לעצמך. טעות היא דרך לתיקון, וזה לא לוקח יום ולא יומיים, יעמדו בפנייך הרבה אתגרים ובמחבנים הכי קשים תצטרך להוכיח את עצמך.
לא פעם הכוונות שלי היו כל כך טובות אבל רגע של עצבים ולשון חמה הוציאו אותי כפוגע, רק האנשים המיוחדים ביותר יכלו לראות את הכוונות שלי שמסתררות מבין המילים הרעות.
עכשיו אחרי שהים געש וכל יום העולם הביא איתו הפתעה חדשה ששטפה אותך מחדש, בדיוק כשהצלחת לעמוד, אני עומד יציב. לא נותן לעצמי ליפול למילים הקטנות ולא לאנשים שחושבים שהם צודקים או לכאלו שרק רואים את התמונה מהצד ומנסים לשפוט ולדבר.
יש כאלו שאומרים שהמלחמות בצדק ובאמת הן כל כך מיותרות, אבל אני לא מסכים. המלחמות האלה מונעות מריבות אחרות, הן גורמות לאנשים להשתנות, ללמוד על בשרם מה נכון, מה אסור ומה מותר.
אני לא מבקש סליחה, וכבר לא מבקש שיבינו אותי, שיכנסו לנעליים שלי. אני רק מקבל את השמחה, לא בעוד שבוע או כשיתחיל חודש חדש, ממש עכשיו כשנראה שהכל מטושטש. שהדם חם והמילים בדיוק נחרטות בלב, אז אני נותן לכאב לנקות אותי ולצאת לדרך חדשה, עם לקחים חדשים וקבלה עצמית.
אל תתן לשמחה שלך להיות תלויה באנשים שלא הבינו את הכאב שלך, שלא הבינו אותך.
אז שבדיוק הגל יבוא וישטוף את הדברים שכתבתי על החוף, אסתכל אחורה ואזכר בכל הטעויות שלי ובכל המלחמות של הצדק בהן נלחמתי, אסתכל ואחייך לעבר השמש שבדיוק זורחת, מאירה ומחייכת.
שלח תגובה
תודה על המורכבות שבך. על העוצמה. על האומץ ויכולת העמידה מול הקשיים, ועל ההחלטה לעשות בעצמך במסגרת מה שאפשר למרות כל המערבולת.
הפוסט הזה נגע לליבי במיוחד.
אז תודה לך!:)
מחכה לקרוא דברים נוספים שלך:)
