הכוס המלאה.
למה לפעמים אני מרגישה כל כך ריקה? ריקה בגלל מה שאיבדתי. ולמה לפעמים אני מרגישה שלמה? ככה סתם, בלי סיבה מיוחדת. למה אני מרגישה צורך לכסות על האמת?
אני יודעת שהחיים מזמנים הזדמנויות.
שהגלגל יסתובב ויכאיב לי תמיד.
שלעולם יש דרך מצחיקה ואכזרית להראות לנו את האמת.
דיכאון ועצב הם פתח לעתיד טוב יותר, ואושר הוא תזכורת שצריך לנצל את הרגע לפני ששוב נופלים חזק.
הדרך שלנו נסללת מראש, זה נכון, אבל אך ורק על ידינו.
אני יודעת.
אני יודעת שלא כל מה שאני רוצה, זה מה שאני צריכה. אני יודעת שיש בתוכי רצונות שמתנגשים, אני יודעת שלא כל מה שאני צריכה, יעשה אותי בהכרח מאושרת.
לפחות לא בטווח הקצר.
אני רוצה לדעת הכל מהכל, אבל זה לא בהכרח יעשה לי טוב.
אני רוצה לדעת לקרוא אנשים כמו ספר פתוח, להבין מה הם חושבים, לקרוא את המסרים מהתנועות או ההודעות.
למה לפעמים אני מרגישה כל כך ריקה?
ריקה בגלל מה שאיבדתי.
ולמה לפעמים אני מרגישה שלמה?
ככה סתם, בלי סיבה מיוחדת.
למה אני מרגישה צורך לכסות על האמת?
ולמה אני כל כך כבולה אליה, למרות שאין לי שום סיבה אמיתית להיאחז בה?
הכוס שלי מלאה, אבל אני לא יודעת איך להסתכל עליה.
מצד אחד - האבנים מונחות במסלולי אחת אחרי השניה, בכיוון הנכון.
מצד שני - אני תמיד לוקחת צעד אחד אחורה, רק כדי להביט שוב בעבר. כדי להיזכר בכברת הדרך שעברתי, כדי לשים לב לכאב. כדי להשוות בין היום לאתמול.
מה זו הסטייה המטומטמת הזאת?
הכוס שלי פאקינג מלאה. לא רבע, לא חצי, אלא מלאה. ואני יודעת את זה!
אז למה אני עוד כואבת את העבר?!
מה ההגיון?
אה?
מה?!
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
