כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

מחשבות מחשבות מחשבות.

אנחנו אולי נושמים ובעלי כושר תנועה, אבל אנחנו לא באמת חיים. רק ביניהם. חיים לפי קצב בלתי סביר, שמכתיב את דרך חיינו, מוליך את כולנו שולל בדרך לא דרך שסללו אנשים בעלי מוחות דגולים, ונפש שנמצאת שם, בדרך כלל מיוסרת.

קמתי היום בבוקר. איזה כיף.
איזה כיף שזכיתי לעוד יום בעולם הנפלא הזה, שמתאמץ בכל כוחו ומעודו להזעיף פנים ולהעמיד פני קשוח, ורציני.
היום קמתי, ומחשבות התרוצצו בראשי ללא נחת.
היום משהו בי התעורר חוץ מהגוף. היום התעוררה גם נפשי.
קמתי היום עם תובנות וצורך עז לשתף אותן איתכם, סתם כי בא.
כולנו בין החיים. אני, אתה, את, הוא, הם. אנחנו.
אנחנו כולנו *בין* החיים.
אנחנו אולי נושמים ובעלי כושר תנועה, אבל אנחנו לא באמת חיים. רק ביניהם.
חיים לפי קצב בלתי סביר, שמכתיב את דרך חיינו, מוליך את כולנו שולל בדרך לא דרך שסללו אנשים בעלי מוחות דגולים, ונפש שנמצאת שם, בדרך כלל מיוסרת.
נולדנו לגדולות. לא לשיאים.
נולדנו לתת, לא רק לקחת.
הגענו לפה בכדי להגשים מטרה מסויימת, שלא תמיד נגלית לעין במהרה, ואנחנו עסוקים ברדיפה אחרי עושר במקום אחרי אושר.
הצלחה אינה נמדדת בכמות הדולרים המונחים לנו בחשבון הבנק.
היא איננה נמדדת בכמות הגיחות שלנו לחו"ל, ביוקר הבגדים שאנחנו לובשים, או במס' הקראט שאנחנו עונדים.
הצלחה נמדדת כשאתה אתה מצליח להביא את עצמך לנקודה הזו בחיים שלך שאתה אומר בלב שלם : "טוב לי."
"טוב לי עם עצמי, טוב לי עם הסביבה, טוב לי עם העולם."
ואת ה"טוב לי" הזה - קשה להשיג. פי כמה וכמה יותר קשה להשיג משגשוג כלכלי.
לגרום לנפש לשגשג זו מטרה שאף כמות של חומר שבעולם אינו יכול לעזור להשיג.
רק הסתכלות פנימה עמוק, לתוך התהום ההיסטרית חסרת הגבולות שנקראת "עצמי" תביא בסופו של דבר להצלחה.
להצלחה שלך עצמך להבין למה הגעתי לפה, ולאיזו מטרה.
יכולה להבטיח לכם שללבוש שרוואל וגופיית סבא לא יוריד מערככם, כי הערך האמיתי הוא הערך שלכם כלפי עצמכם.
הערך שהנפש שלכם משדרת כלפי חוץ לסובבים אתכם.
בחורה שנושאת תיק של לואי ויטון ב2000$ כנראה חושבת שלמלא את התיק בחפציה, יהווה איזשהו פיצוי עבורה על הריקנות שאופפת את התהום שלה.
או הבחור עם צי הלמבורגיני - מזראטי, זה שאתם רואים בטלויזיה שרוקד ושר עם פלטת זהב בשיניים ושרשרת זהב עצומה להחריד המשובצת יהלומים שנדמה לכם שנמצא על גג העולם - הוא לא.
הכל אשליה, הכל יפה לנו כלפי חוץ.
אבל בפנים? הבפנים ריק מתוכן.
הכל רק קישוטים יפים על אריזת מתנה יפה להפליא שבתוכה מסתתר - פשוט כלום.
אין טעם לנפש להתקיים מבלי מטרה. כל מטרה.
בטח חלקכם תחשבו שהשתבשה עליי דעתי, אבל האמת היא שמעולם לא הייתי בטוחה במשהו כל כך כמו בדברים שכותבת פה.
כמעט שלוש שנים עברו מהשחרור שלי, ובכל שלוש השנים האלו הייתי במרדף אחרי עבודה, וכסף ולהספיק ולעשות.
אבל בפנים? אף פעם לא היה לי טוב. לא הרגשתי טוב.
תמיד משהו חסר לי, תמיד היה לי לא טוב ולא מתאים.
וחשבתי שמשהו אצלי לא בסדר, משהו אצלי לא עובד.
ועכשיו סופסוף אני מבינה. הכל בסדר איתי. זה העולם שדפוק.
זה העולם שעקום. לא אני. וגם לא אתה. וגם לא את. אנחנו בסדר גמור.
העולם מכתיב שלעשרה מתוך עשרה ילדים יש הפרעות קשב וריכוז, ודוחף להם סמים לגוף בכדי להכניס את כולם לאותה התבנית המשורטטת והמעוותת שציירו מוסדות החוק.
העולם מכתיב שאם אתה חסר כל אז אתה שקוף בפני החברה ואין לך שום זכות להתקיים.
העולם מכתיב ששמן "מדי" זה לא "קול" וכל מי שרזה היא דוגמנית.
מי שיפה מגיע לו יותר, מי שמכוער יהיה מנוכר.
אבל מה שבאמת יפה - שבבית ספר מלמדים אותנו היסטוריה אך לא מלמדים אותנו ערכים בסיסיים.
מלמדים אותנו מתמטיקה ברמת 5 יחידות במקום לתת לנו כלים להתמודד עם החיים עצמם כמו למשל - לימודי חוק.
לדעת מהן זכויותינו וחובותינו בפניו. ולמה ואיך.
לא מלמדים אותנו לתת, מציבים לנו עובדה - אתם מחוייבים להתנדב (מחוייבות אישית).
אני אישיתי בתיכון ברחתי מיזה כי לא הבנתי בשביל מה אני צריכה לעשות את זה בכלל. היה נראה לי מיותר, ועכשיו מרגישה פספוס עצום על כך שיכולתי לתת מעצמי למישהו אחר בין אם בבית אבות, בין אם בעל חיים או כל אופציה אחרת שהיתה.
לא מסבירים, לא מנגישים לא מלמדים. כופים.
לא מפתחים את היצירה והדמיון, אלא את המוח וההיגיון.
הכל לשווא, הכל לריק.
שום מטרה אין שם באמת להשיג.
ציונים? מספר זניח על חומר שאתה צריך ללמוד כמו תוכי.
שום ציון על נתינה, שיתוף חברות ולעזאזל הומניות!
מלמדים אותנו להיות רובוטים שמתוכנתים לעבוד, להרוויח לשלם חשבונות ולמות. תו לו.
זה מה שאני מרגישה בכל יום, שאני קמה לעבוד.
לא כיף לי. לא טוב לי.
הכיס אמנם מתמלא, אבל הנפש מרוקנת.
כלום לא ממלא את החור הזה שנפער במרוצת הזמן של להספיק ולהצליח.
כי כולנו רוצים שיהיה לילדים שלנו את כל מה שלא היה לנו כשהיינו קטנים.
נכון, לא היה לנו הרבה. אבל לא מדובר בחומר.
מדובר על הורים שנמצאים בבית, מגדלים אותנו, מעניקים לנו חום, אהבה ויחס. אלוהייייים! יחס!
ילד לא צריך יותר מחום, אהבה וקרבה של ההורים.
אבל אותנו מלמדים אחרת.
אחרי זה מתלוננים שאנחנו דור מזויין... סליחה על הביטוי, כן?
אבל אם "תזיינו" אותנו, איך לא "נזדיין"?
קומו תעשו. תקלטו. תבינו.
אנחנו פה כדי לחיות. כדי לפרוח. כדי לקיים מטרה מסויימת.
עכשיו, מה המטרה שלכם?

Low Life עקוב אחר Low
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
תסכול
בא לך
בא לך
מאת: Anonimit Anonimit
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף
רגעי חולשה
רגעי חולשה
מאת: שבורת כנף
מעורר השראה
בא לי בחור
בא לי בחור
מאת: KB .
ריקנות
ריקנות
מאת: שבורת כנף
ילדה, זה בשבילך.
ילדה, זה בשבילך.
מאת: Roni Nassi
מחכים למשיח
מחכים למשיח
מאת: סתם אחת
מומלצים מהספרייה
אבק של כוכבים - פרק 55
אבק של כוכבים - פרק 55
מאת: Anna Shtren
״ עולם מסוכן ״ פרק 29
״ עולם מסוכן ״ פרק 29
מאת: ליאל לוי
כישרון על
כישרון על
מאת: Shira A
יש ימים
יש ימים
מאת: Eran Savi