כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

ציורים שלא דומים לכלום

ככה זה אנשים - חושבים באסוציאציות. אוהבים את המוכר, ועל כל דבר חדש כדי שבטעות לא ניבהל חייבים להזכיר לעצמנו שהוא בעצם דומה למשהו שכבר פגשנו...

תמיד כשהוא היה מנגן לי שיר שלו, הוא היה נורא מתרגז שהדבר הראשון שעולה לי למח זה שיר או אמן מפורסם שזה מזכיר לי. ואל תבינו לא נכון, הוא כנראה האדם הכי מוכשר שפגשתי בפער (ולא, אני לא משוחדת), אבל ככה זה אנשים - חושבים באסוציאציות. אוהבים את המוכר, ועל כל דבר חדש כדי שבטעות לא ניבהל חייבים להזכיר לעצמנו שהוא בעצם דומה למשהו שכבר פגשנו.
אולי בגלל זה תמיד פחדתי ממנו פחד מוות, הוא לא היה דומה לשום דבר אחר שפגשתי קודם לכן. בכל אופן, אני סוטה מהנושא (עכשיו אני ארד שורה כדי להשאיר מקום למי שקורא את זה ומכיר אותי לומר שאני גם סוטה באופן כללי וכולנו נצחק).
בכל אופן - לכן תמיד שנאתי להראות לאנשים את הציורים שלי; האמת היא שהם לא היו דומים לכלום.
אסופה של קשקושים וטרייבלים, עיגולים, קווים וצורת בלתי מזוהות שביניהן הייתי שוזרת מדי פעם משהו שמזכיר משהו כדי להעביר איזה מסר ולחשוב לעצמי שאני מתוחכמת.
ואנשים היו מסתכלים בהם ומרימים גבה. מתרשמים מהטכניקה מצד אחד, מזהים מפתח פה או פנים של נערה שם, אבל הופכים את הדף בכל זוית אפשרית כדי לנסות להבין מאיפה אמורים להסתכל על זה כדי שהציור יעשה היגיון.
״טיפשים״ נהגתי לגחך לעצמי, ולא כי אני חכמה יותר ממישהו, אפילו לא כי זה היה נראה לי לא טבעי - הרי גם אני חטאתי בחטא ה״מזכיר את...״ בכל פעם שהוא היה מנגן לי, פשוט כי לא הבנתי איך הם לא רואים את זה...
הציורים שלי מעורפלים ומעורבבים, לפעמים קצת מרוחים.
הציורים שלי מוזרים ומפתיעים, ואולי קצת הזויים.
הציורים שלי שונים ולא יציבים, בדרך כלל עשויים מפחם.
הציורים שלי מבלבלים ואומרים לכל אחד משהו אחר, ואיך שלא תסובב אותם לא תצליח להבין עד הסוף;
הציורים שלי מזכירים את החיים שלי מאז שנכנסת אליהם - הרפתקאה בשישים גוונים של פחם, בלי שום היגיון או אפשרות לסכם אותם במילה או הגדרה, חסרי צורה ופרופורציה ועושים כאב ראש אם מסתכלים עליהם יותר מדי זמן ומנסים להבין.
ואני אוהבת אותם, את הציורים שלי. גם אותנו אני אוהבת, ככה, בלי להסתבך. שקטים ומובנים תמיד רק לנו.
ואולי מתישהו אנשים יבינו שזה בסדר שלא נהיה דומים לכלום, ואולי הם יפסיקו לנסות להבין את הציורים שלי ופשוט להנות מהם.
אולי אני פשוט צריכה ללמוד לנגן על גיטרה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענת . עקוב אחר ענת
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
ענת .
ריח של סוף
ריח של סוף
מאת: ענת .
שתדע לך, אהוב שלי
שתדע לך, אהוב שלי
מאת: ענת .
מרק בטטה
מרק בטטה
מאת: ענת .
פוסטים אחרונים
למה את לא בסדר
למה את לא בסדר
מאת: הָדָר ✨
נשבר לי הלב, שברתי לעצמי את הלב
נשבר לי הלב, שברתי לעצמי את הלב
מאת: מייאני -
הכאב הוא שפה אוניברסלית
הכאב הוא שפה אוניברסלית
מאת: מייאני -