הבריחה מהשקט
רעש נפשי
שקט מידי. ויותר מידי שקט רועש יותר מהרעש המרעיש ביותר. פתאום אני שומע הכל חד יותר. דף שנופל או אוטובוס שאוסף נוסעים 7 קומות מתחתיי. פתאום שקט לי מידי. הייתי מוקף ברעש, המון זמן מוקף בחיים. ואז הגיע השקט. יש שיחפשו את השקט כל חייהם ויתורו אחר מקום שקט רק כדי להתייחד עם המחשבות שלהם או כדי למחוק מהראש את כל מה שקשקשו עליו. אבל אני טיפוס של רעש. טיפוס עירוני ורועש. אני מחפש את השקט במקרים חריגים. אני צריך את הרעש כדי למסך את עצמי. אני רועש בעצמי. סביבה שקטה לא תואמת לי. אהרוס אותה במו קולי.
והנה אני, במקום שקט. חיכיתי לשקט הזה תקופה, אך מיציתי אותו די מהר. מיציתי אותו אחרי פחות מ-48 שעות. רצתי אחר הרעש. התמכרתי אליו. חיפשתי אותו בכל מקום. באזניות הווליום תמיד גבוה, והסביבה כל כך שקטה שאפשר לשמוע את שאני מאזין לו. שקט מסמן לי חשבון נפש שאולי אני לא רוצה לעשות עם עצמי, ורק בורח ובורח. זו מן בריחה מעצמי אל סביבה מטמיעה אחרת בה אני כמעט לא קיים אלא רק נבלע בה. זה אזור בטוח ורגוע, על אף הרעש ולמרות הצלצולים. כיף באזור הזה. פחות מתעסקים בפתרון אלא רק יוצרים עוד בעיות.
ומי אם לא אני כבר מומחה ביצירת בעיות. מאסטר בזה. כל כך הרבה שנים טובע ברעש שהשקט הרגעי הזה מכרסם אותי מבפנים החוצה. אני מנסה לשבור אותו ולנצח אותו ולהכניע אותו, בכל דרך, והוא חוזר. השקט הזה חזק יותר ממים, מרוח, מאש, מהארץ. הוא שובר סכרים וקירות, ומצליח לאכל מסכות שציירתי על עצמי במשך תקופות ארוכות. ואני צריך להתמודד איתו, להבין אותו, לבדוק מה אני עושה איתו. לא עם השקט. איתי.
כמה שלא אברח ממנו, לאן שלא אלך, היכן שאסתתר. זה כבר לא משנה באיזו עוצמה אצרח כדי לנסות לגרש אותו, או באיזה מותג של אזניות אשתמש כדי לטשטש אותו. משהו בו יודע לחלחל פנימה לאט בהדרגה ולהישאר בפנים. הוא רוצה להישאר בתוכי ולהרגיל אותי לו. אבל יש בתוכי יותר מידי רעש ויותר מידי צלצולים, שאצטרך לנקות את הכל ולמחוק כל מסכה, ולשבור כל סכר וכל קיר, בעצמי. רק כך יוכל השקט הזה לחיות בי ולצדי בשקט ואני לא אשתגע לצליליו ולא אחפש מקום רועש כדי למלא את הבורות הריקים שבי.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
כי מה זה שקט? חוסר רעש? חוסר מחשבות?
שקט פיזי, שקט ממשי או שקט נפשי?
אני מכירה את הבעיה הזאת,
כשמניחים את המירוץ בצד לשניה,
מנסים להנות מהשקט..
אבל הגוף כבר רגיל לאדרנלין, אז אי אפשר להנות ממנו.
מנצלת את האנונימיות שלי לכתוב.
מאחלת לך איזון,
חמישים חמישים אחוזים טהורים של שקט ורעש,
של רוגע ושל ריגושים,
של קר וחם,
100% הנאה מכל הדברים שקורים.
