כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 1

אני באמת דואגת לך

אתה כמו אח גדול בשבילי אבל אתה בתקופה האחרונה פשוט מסתגר ממני ומכל שאר החבורה...

אני מרגישה שכולם מוציאים עליי את הג׳יפה שלהם 24/7 ונמאס לי מזה כבר!
אין לי בעייה עם זה שיחות נפש או שמבקשים עזרה, באמת שלא פשוט נמאס לי שכל הזמן צועקים ומתעצבנים עליי בלי סיבה, שצועקים עליי בגלל שאני קיימת! חלאס, נמאס לי להיות הבובה שכולם מתעללים בה בגלל שלא מכירים אותה ובגלל זה לאף אחד לא אכפת ממנה... פשוט נמאס.
ועכשיו גם אתה, כל הזמן עצבני עלינו וכועס, לא מדבר. אתה כמו אח גדול בשבילי אבל איך שהוא מתחיל לשמור מרחק, זה מתחיל לפגוע וזה נמאס אז יש לי בקשה, אחת קטנה - תקיים את מה שהבטחת ותספר לי כבר מה קרה. כן אני יודעת שאני מתחילה לעבור את הגבול אבל פשוט אכפת לי אז החלטתי שאני מתכוונת לעשות עם זה משהו ולא להרפות עד שאתה תספר לי! ורק בגלל שאני דואגת

אופק צפנת עקוב אחר אופק
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה