כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
2 1

צעדים קטנים

אולי הגיע הזמן לקום ולעשות עוד צעד? אולי אפילו שניים?

לאחיינית שלי היום מלאו שנה. עשינו חגיגה גדולה. כל הבית התמלא בורוד, בלונים והמון מתנות. השולחן היא מלא כיד המלך, אוכל טוב ובשפע. ככה זה אצלינו, אם חוגגים אז עד הסוף.

קצת אחרי שהוצאנו את העוגה, הנרות כבר התכבו, ישבנו כולנו סביב השולחן, התעדכנו בעבודה, לימודים, צבא. פתאום ללא התרעה מוקדמת. הקטנה שלי קמה, עמדה והתחילה ללכת. כמובן שכולנו התלהבנו, הוצאנו את הנייד לצלם ודירבנו אותה להמשיך.
היא עשתה צעד, שניים, שלושה ונפלה.

אמא שלי, לקחה אותה ואמרה לה שזה בסדר ליפול ושתנסה שוב. היא שוב קמה על הרגליים, עשתה צעד, שניים, שלושה, ארבעה ובחמישי כבר לא החזיקה מעמד.
כל המשפחה שלי מסביב עודדו אותה להמשיך.

הסתכלתי על כולם, מחזיקים אותה כשהיא נופלת, מעודדים אותה להמשיך למרות שקשה. חשבתי לעצמי, מה היה קורה אם לא היו עושים זאת. היא הייתה מפסיקה לנסות? לא הייתה לומדת ללכת? מה היה קורה אם אנחנו ניתקע באותו במקום? לא היינו מעודדים את עצמינו לקום ולעשות עוד צעד? עוד צעד אחד קטן, ואולי, אולי ניפול, אבל בדיוק כמו האחיינית שלי. המשפחה והחברים יעודדו אותנו לקום, להמשיך, לנסות שוב. אז למה בעצם שלא נקום? נעודד את הסביבה שלנו את עצמינו? ונתחיל להתקדם? הרי מתישהו נלמד ללכת, מה זה משנה אם נפלנו כמה פעמים לפניי?

Diana Zaurov עקוב אחר Diana
שמור פוסט
לשיר זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש במגירה
Diana Zaurov
הפכת לי לזר
הפכת לי לזר
מאת: Diana Zaurov
אהבות קטנות
אהבות קטנות
מאת: Diana Zaurov
בדרך לאושר
בדרך לאושר
מאת: Diana Zaurov