המקום שלך לכתוב

הגעתי לכאן בזכות עצמי, בניתי את עצמי בכל אצבעותיי.
אף אחד לא היה לצידי בשעות הקשות ביותר ובשעות הקטנות של הלילה.
לקחתי את כל המילים הרעות שספגתי כל חיי, לקחתי את כל חוסר הביטחון שלי, לקחתי את הטראומות והפחדים. לקחתי את האופי המורכב שלי, לקחתי את התסביכים שלי. ומכולם, בניתי את עצמי.
נשברתי לא פעם ולא פעמיים, הסתכלתי אחורה אין ספור פעמים. הרהרתי על כל מעשה שלי, גם שנאתי את עצמי. ביקרתי את עצמי יותר מידי, נתתי לאנשים יותר מידי מקום בחיי, ייחסתי להם יותר מידי חשיבות, פחדתי לאבד אותם.
סיפקתי יותר מידי תשובות כשלא הייתי צריך, שיקרתי לעצמי מספיק פעמים.
כשהמציאות חוזרת, אני שואל את עצמי איפה את?
ואז אני נזכר, נזכר בכל הדברים האלה שגרמת לי להרגיש, לא החסרת. לאהוב זה מספיק, אבל אהבה היא לא הכל.
הייתי עייף מידי לחשוב עמוק, חשבתי שאם אני אוהב אותך אז זה כבר מספיק. אהבה היא אולי בסיס טוב, אבל לא תמיד אפשר לבנות ממנה זוגיות.
כמה פעמים בכיתי עלייך, כמו ילד קטן. כמה פעמים התחרטתי על דברים שלא אמרתי לך, לא הפסקתי להיזכר בפנים שלך בשעות הקטנות ביותר וברגעים הכי קשים שלי. כעסתי על עצמי כל כך בגללך.
ועכשיו אני מבקש סליחה מעצמי.
מצטער על כל הימים האלה שהורדתי חיוך ובזבזתי דקה של אושר, מצטער על השנאה העצמית ששנאתי את עצמי, את הביקורת שלא הפסקתי להטיח בעצמי.
לא חשבתי שאגיד לך את זה, אבל אני מודה לך. בזכותך אני מי שאני היום, בזכותך בניתי את עצמי בלי מילה חמה של אף אחד ובלי נחמה מאף אישה אחרת. בלי רחמים עצמיים אלא רק כעס ושנאה כלפי עצמי.
ובזכותך, בזכותך אני אוהב את עצמי היום הרבה יותר. אני למדתי שהחיים האלה רצים קדימה, לא מחכים לאף אחד.
אז ביקשתי מעצמי סליחה, והתקדמתי.