כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1

"אני יותר שונה ממה שחשבתי"

ואני בטוחה שתצליח להבין את העולם שלי.

לאחרונה אני מרגישה שונה.. יותר מבשאר השנים שהרגשתי ככה, אני מבינה את זה ומקבלת את זה.
אני חיה בעולם אחר, ובין הדברים שממלאים אותי בשלווה נמצאות שקיעות מטורפות בלי הסבר.. השמש, הירח, הטבע הענקי והיפה שממשיך לגדול ולהלחם כל יום עם עצמו, ולבד, הוא מלמד אותי על החיים.
כסף, כסף לא מעניין אותי.. כי זה לא מזיק שלבחור שלי יהיה כסף, אבל ממש לא חשוב לי אם יש לך שקל או אלפיה. אם אתה בחדר כושר הכי מפואר בתל - אביב, או שאתה עושה ספורט עם המדרגות בבניין. אם אתה אוכל בקופיקס פעמיים בשבוע או במסעדה איטלקית כל יום.. זה כלכך לא משנה.
יש דבר אחד, טוב כמה דברים שמפריעים לי בי, בעצמי, ואחת הדברים היא הגישה שלי לגביי אהבה.. בתכלס אף אחד לא יודע אם אני צודקת או טועה, יכול להיות שכולם טועים ואני במסלול הנכון, ויכול להיות גם הפוך.. מה שכן, אני שמה לב שכולם יודעים לשפוט אותי טוב טוב, בלי לחיות את חיי.. בלי לנסות להבין מאיפה הכל נובע, "היא קצת חיה בדיסנילנד" "אין דבר כזה שלמות... למה היא מחכה?", אז זהו, שמבחינתי השלמות קיימת.. לא שלמות של יופי אופי רומנטיקה כסף ותמונה מושלמת בפייסבוק. לא. שלמות בשבילי.. שלמות שלו שתמלא אותי באושר, אחד שתמיד ישקף את המחשבות שלי, יאמר בדיוק את מה שצריך (גם אם זה לא תמיד מה שאני רוצה לשמוע), שיהיה ישר, כמו סרגל.. אין צורך ללכת מסביב, מתמודדים עם הכל.
אחד שמסתכל לי בעיניים כמה שניות, ואני אחייך מבושה.. כי אני פשוט לא אדע להתמודד עם הפרפרים בבטן.. עד לרמה של בחילה. כן כן בחילה כזאת של התרגשות, זוכרות פעם, כמו בגיל 12? כשראיתן את הקראש הראשון שלכן עובר במסדרון בית ספר והלב שלכן החסיר פעימה.. אז ככה, בדיוק ככה.
אני מרגישה שהכרתי את האחד שלי, וחייבת לשתף שזה קרה בטעות, לא הייתי אמורה להיות שם באותו יום .. אבל בסוף הלכתי, כאילו היקום לא התאפק, היה חסר סבלנות ורצה לומר "הנה הוא! תראי! הוא קיים, הוא שלך, עכשיו תרגעי ותחכי." אז לא, יקום יקר אני לא סבלנית בדיוק כמוך.. מאותו היום שהכרנו לראשונה נהייתי חסרת סבלנות, כבר כמעט שנה שלמה אני סופגת שיחות שלו שלא את כולן אני רוצה לשמוע.. אבל אני כאן, כבר כמעט שנה שבה הוא לא בטוח מה מתאים לו, שנה של תהיה... "האם אני טועה?"
אז אני כאן, דואגת כהרגלי, ומחכה שתרגיש כמוני.. מרגישה קצת פטאתית, אבל אני כבר רוצה שתהיה שלי, כדיי שתוכל להכנס לעולם שלי ולהבין אותו, אני בטוחה שתבין.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Clair Or עקוב אחר Clair
שמור פוסט
לשיר זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
דן דן
דן דן
מושלם❤
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
מרגש
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov