כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
שיריםשירים מולחניםמחשבות
תגיות
כל התגיות
1 2

לא אוהבת אותך

עכשיו אני לא אוהבת אותך. אני אוהבת את הזיכרונות ממך, אוהבת להתעטף בהם בימים שאני מרגישה אבודה, נזכרת שפעם היה לי מקום שהרגשתי שייכת אליו והוא היה ממש בין הזרועות שלך, ואני עדיין בורחת לשם לפעמים.

אני לא יודעת אם אני שמחה או עצובה, אם לצאת בהצהרה חותכת או להרכין ראש, לחגוג או להתאבל עלינו... אבל אני לא אוהבת אותך.
אהבתי, אהבתי יותר משיכולת להכיל עד כדי כך שנטפתי לך מבין הידיים, אני וכל הדברים שרציתי להעניק לך רק כדי שיעלה לך החיוך שאהבתי ששינה לך את כל הפנים והפיג קצת את התדמית של הבחור הקשוח שלך, רק כדי שתצחק את הצחוק המתגלגל שלך ותעטוף אותי עם יד אחת שלך בסיפוק כזה שמלווה בהבעת פנים מלאת נחת.
אהבתי אותך ולא הסתרתי את הרגשות שלי לרגע, כתבתי לך, שרתי לך, צעקתי לך. הכל כדי שתרגיש את האהבה שלי. מצחיק שאני מעולם לא האמנתי במשחקי האגו האלו ואתה היית בהם הטוב ביותר.
אבל אני כבר לא אוהבת אותך.
אפילו ההרגל הזה של לחשוב עלייך בבוקר כשאני פוקחת את העיניים דעך לו, אולי במהלך היום כששיר שאהבנו לשמוע נשמע ברדיו או כשחברים מזכירים את השם שלך בשיחה. אבל הלב לא מתכווץ כמו פעם, מעלה את קצב הדופק, מעלה בי חיוך מטופש על הפנים.
אני אפילו משפילה ראש, קצת כועסת לשמוע את השם שלך ולהיזכר בתחושה הנוראית שהרגשתי ביום שהפאזל שלנו כבר לא התחבר עוד לדעתך והשארת אותי חלק מפאזל של שניים לבד בעולם.
אני כבר לא מתפללת שאתה זה ששולח הודעה כשצליל בוקע מהפלאפון ולא מתבאסת כשאני מגלה שזו חברה שמספרת לי כמה נאהבת היא מרגישה, ואני שוב כועסת עלייך כי אני נזכרת שמעולם לא גרמת לי להרגיש באמת נאהבת.
פעם הייתי רגילה אלייך.
הייתי רגילה למשחקים בינינו, משחקי הכן ולא שתמיד היו באמצע, קצת רוצים וקצת מפחדים, משחקים בלבבות אחד של השנייה כאילו לא מדובר בעסק מסוכן.
הייתי רגילה לצפות לשיחה שלא תגיע, למילים שידעתי שאף פעם לא תגיד. התמכרתי להצגה שלנו, למרות שהיה לה סוף צפוי ומעולם לא באמת היה לה קהל. להפך, כולם אמרו לי לעצור את ההצגה ולמצוא לעצמי משהו קצת יותר נוח, עם פחות ריגושים אך גם עם פחות אכזבות.
אבל עכשיו... עכשיו אני לא אוהבת אותך. אני אוהבת את הזיכרונות ממך, אוהבת להתעטף בהם בימים שאני מרגישה אבודה, נזכרת שפעם היה לי מקום שהרגשתי שייכת אליו והוא היה ממש בין הזרועות שלך, ואני עדיין בורחת לשם לפעמים. אבל אני כבר לא אוהבת אותך ואפילו ההרגל דעך לו.
הגיע הזמן לאהוב את עצמי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מיה כהן עקוב אחר מיה
שמור פוסט
לשיר זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליאם בלטי
ליאם בלטי
תקשיבי ריסקת אותי
הגב
דווח
החזקה מכולן
החזקה מכולן
וואו... זה מתאר בצורה מושלמת את ההרגשה שלי...
הגב
דווח
כותבי החודש במגירה
פוסטים אחרונים
ים סוף, כך נאמר...
ים סוף, כך נאמר...
מאת: אנונימית :)
 לא מאוזנת
לא מאוזנת
מאת: a soul of a warrior
שדים
שדים
מאת: Jensen Buck
מומלצים מהספרייה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay