המקום שלך לכתוב

אם הכלב שלי יכל לדבר, אז הוא היה מתקשר אלי לעבודה במהלך היום לשאול מתי אני בא ואיך מחממים במיקרו אוכל אמיתי, כזה מקופסא ולא משק. "גבר, תאכל אתה את הבונזו הזה" הוא היה אומר. וכשהייתי עונה לו שאני מגיע מאוחר הוא היה עונה- "אוקיי. אז על האיחור הזה אני אקרע לך רהיט. ואם ממש תתעכב אני אשאיר לך מוקש קטן בבית. שלא תדע איפה הוא עד שתדרך עליו. וכשהייתי חוזר הביתה, למרות שאיחרתי הוא היה צורח את השם שלי וחוזר על המילים: "יואו אתה בבית! אתה אשכרה בבית! אני לא מאמין באמת באת הביתה! יואו! איזה כיף! ומרוב אושר המילים היו מתבלבלות לו אז הוא היה מתחיל ללקק אותי. כי הוא כלב אחרי הכל.

ובלילה, לפני השינה הוא היה מתקרב למיטה ומבקש בעדינות לישון איתי. כי הוא לא אוהב לישון לבד. הוא היה מספר לי על איך כשהוא היה קטן, באמצע ששיחק עם אחים שלו מישהו לקח אותו מאמא שלו. ומאז הוא לא אוהב לישון לבד. ולמרות הסיפור העצוב הייתי אומר לו שאני לא מסכים. אז הוא היה אומר: "תזכור. כי אני עוד דקה אשכח ואסלח. "

ובבוקר, הוא היה צועק לי באוזן: "גבר! נו כמה אפשר לישון? קח אותי יש לי פיפי ואני ער מ2 בלילה בגלל איזה חתולה".
וכשהייתי מטייל איתו הוא היה מסביר לי על הריחות. על איך לכל חפץ יש ריח שונה ומעניין שהוא פשוט חייב לשאוף אותו. ואז, הוא היה אומר לי שחם לו ברגליים כי אין לו נעליים כמו שלנו בני האדם אז שאני אקח אותו הביתה.

ולפני שאני יוצא לעבודה הוא היה מתיישב על הספה, מביט בי בעיינים ואומר: "אולי אל תלך לעבודה היום? "