כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
חדשותספורטתרבות ובידורעסקיםיחסיםדעותלייף סטיילטכנולוגיה
2 1

7.5.2014

במקום זיכרון שמח זה זיכרון עצוב בשביל כולם ובעיקר בשבילי.

בתכלס הכל התחיל שנה לפני, המשחק הכדורגל הראשון שלי, כדורגל? בנות? מה להם ולזה? כמו שכולם שואלים.. שילכו להתעסק בלקים, בבגדים ובברביות.
אני בת קודם, אוהדת מכבי נתניה כבר 5 שנים, שהייתה בכמה איצטדיונים בארץ, נוהל שבת - משחק כדורגל! , מגיל קטן אני זוכרת את אחי עם השיגענות שלו, לרוץ אחרי קבוצה לכל מקום ולכל איצטדיון בארץ, להתבאס ולשמוח עם הקבוצה עד הסוף, הוויכוחים עם אבא בימי שישי, איזה קבוצה טובה יותר, ומה היה שם ומה קרה פה.. אני זוכרת זוכרת הכל.
זה התחיל במשחק אחד שהלכתי עם ידיד שלי כי לא היה לו עם מי, נבאס אותו? לא.. גם ממלא היה שבת לא היה מה לעשות.
פעם ראשונה בחיי שאני הולכת למשחק כדורגל, מה לובשים? מה אומרים? איך מתנהגים? מהרגע הזה ועד היום אני עם האהבה הזאת, וזה מה שנקרא: ״אהבה ממבט ראשון״, אני התאהבתי, התאהבתי בארגון ובאנשים ששרים לקבוצת כדורגל, לקבוצת אנשים שרצים אחרי כדור כן בהתחלה זה היה מוזר, אבל התמכרתי, נוסעת למשחקים, זוכרת את השירים בעל פה, צוחקת ומעודדת 90 דקות עד שיגמר לי הקול, והכל בשביל 11 אנשין שנלחמים בשביל ניצחון ולשמחה.
אז הכי שהתאהבתי, שנה לאחר מכן, מכבי נתניה, ליגה לאומית, אחרי 36 שנים, זוכה לעלות לגביע המדינה! ומה אני זוכרת חוץ מצרחות של שמחה, ומילה אחת.. יששששששששששששששש!
עזבו עולה לגביע המדינה, עולה לגביע המדינה ביום הולדת שלי, ואו זה היה הדבר הכי מרגש שהיה יכול לקרות לי למרות שאנשים יחשבו שזה קצת מוזר והזוי.
זוכרת את היום הזה, רכבות, פקקים, ובלאגן אחד שלם, וכולם בדרך למקום אחד.. איצטדיון רמת גן, להגיע לשם אחרי שעה ומשהו נסיעה, לפגוש אנשים בדרך ולחגוג יום הולדת בצורה הכי מוזרה שיש.
ואיך אפשר לשכוח את המשחק? זוכרת את ה20 אלף אוהדים בצהוב שבאו ותמכו בקבוצה, זוכרת את ההחמצות שלהם, זוכרת את השמיים המפחידים שהיו באותו היום, ואת הגשם שהרס את המחליק, וכמובן זוכרת את ההפסד.
מתחילים בפנדלים, נתניה מפספסת, קריית שמונה עולה ליתרון, והם המצנחים הגדולים.. ואני רק שואלת את עצמי, איך הוא לא שם את הגול הזה? אני בטוחה שאם קאיודה לא היה מקפיץ מעל השוער הכדור היה ברשת.. והדבר האחרון שאני באמת זוכרת משם.. זה את הקולות הבכי והצעקות - לאאאאאאאאא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Marin Gabsi עקוב אחר Marin
שמור כתבה
לכתבה זו 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני גם אוהדת כדורגל בדיוק כמוך, הרגשה מדהימה כואבת בו זמנית.
הגב
דווח
- -
- -
יפה..
זה כבר ממש לא רק לבנים, יש מלא בנות ואני אחת מהן..
הגב
דווח
כותבי החודש במגזין
כתבות אחרונות
הרחקת יונים בקלות
הרחקת יונים בקלות
מאת: יונתן מגנט
לקראת הסוף
לקראת הסוף
מאת: Nimrod Mor
מומלצים מהספרייה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov