המקום שלך לכתוב

אני רוצה לחזור אבל אני עוצרת .
אני נופלת ומועדת על אלפי אבנים,
אבל אני קמה, אני עומדת,
ואני ממשיכה לצעוד .
אני לא שוחכת להסתכל רגע לשמיים ולתת לירח חיוך בחזרה,
להגיד לכוכבים תודה שהם מאירים גם הלילה
ולשמש על שהיא עוטפת בחום כמעט עד שזה שורף .
אני מסתכלת עלייך,
באוסף הזכרונות ששמורים לי בתאים השונים,
מדפדפת כמו בספר,
מתמקדת ברעים,
ואין לך מה לשפוט זאת הדרך הכי טובה לשכוח, ככה אומרים .
ויד עוברת לי בשיער, מלטפת ברכות את הפצעים שעדיין לא הגלידו,
גם את אלה שמדממים .
ואתה מסתכל עליי, ממש בתוך העניים .
ואני שוקעת שם,
אני יכולה לשקוע גם לנצח אם צריך,
כי הם חמות ואמיתיות,
כי הם אוהבות אותי באמת .
ואני מחייכת, וכמו מראה אתה מחייך ממש אחרי, ביחד איתי .
ואז הכל נעצר .
דמעה שזולגת לי על הלחי פוצעת יותר מסכין שחותכת,
פאק הכל מתפורר .
אני פוקחת את העניים והכל נעלם,
כאילו אף פעם לא היית שלי,
כאילו שום דבר מזה לא אמיתי,
יותר מידי זמן שאתה לא כאן שגם בזכרונות הפנים שלך נעלמות לי
. פאק זה שורף .
ואני מסתבכת בין כל הלהבות .
לרגע היה נדמה לי שבלתי אפשרי לצאת מכאן כי לכל פאקינג מקום שאני אלך אתה תיהיה,
אבל זה בסדר, כי אני אעבור את היום ומחר יהיה יותר טוב לא? ככה אומרים לפחות .
אז עוד ערב שיכור לאוסף, ועוד איזה בחור שהחליט לנסות להשיג אותך
, ואני חוזרת למיטה ריקה והכל פשוט מתפוצץ לי בפנים.
ואני גוררת את הרגליים על הרצפה, מנסה לקום כל יום מחדש, אני נשבעת .
ואני אצליח ובסופו של דבר אני אוציא אותך מהראש לתמיד, אולי לא מהלב, תמיד יהיה שם מקום ששמור לך .
ואני אמצא מישהו שלא יעשה את אותה טעות שלך .
שאף פעם לא יפגע בי, כמו שמגיע לי, וכמו שאף פעם לא יגיע לך .