רגליים קרות
״למה תמיד הרגליים שלך קרות?״ שאלתי אותך פעם וענית לי שפעם אבא שלך אמר שלמי שיש רגליים קרות כנראה שיש לו לב חם. האמת שאני יכול להסכים איתו לגבי זה.
זאת את. פשוט את.
לא חיפשת הגדרה מסוימת בשבילנו, פשוט הבנת שכיף לנו ביחד כרגע וצריך להנות מזה ולא לחפש הגדרות מסוימות שבני אדם שמכורים להתחייבויות המציאו.
זאת את שהיית שולחת לי הודעה באמצע הלילה אם אני עם מישהי, וכשהייתי משיב בשלילה היית מגיעה אליי רק כדי לישון, רק כדי להרגיש חיבוק אוהב למשך הלילה, וכשהייתי קם בבוקר מה שהיה נותר ממך זה רק הריח המשכר שלך על הכרית.
זאת את שהיית הכי זורמת בקשר-לא קשר שלנו, הייתי שולח לך הודעה אם בא לך פנקייק, ותוך 10 דק כבר הייתי מתחת לבית שלך והיינו בדרך לבית הפנקייק שזה בערך שעה מכאן, לא ממתין מיליון שנה שתהיי מוכנה ותרדי, אלא היית פשוט מוכנה בזמן, לא עושה מחליק ומתאפרת שעות.. ועדיין הכי יפה בעולם.
כשהייתי מביא הביתה בחורות אחרות היית נשברת, גם אם לא היית אומרת כלום.. אני פשוט יודע. זה היה מתחיל בלילה מלא באלכוהול עם חבורה של כוסיות והיה נגמר במיטה שלי עם עוד אחת מתוך מיליון... כשהיית שולחת לי הודעה אם אני עם מישהי והייתי עונה בחיוב, הייתי יכול לשמוע את הלב שלך מתנפץ לרסיסים למרות שאת גרה במרחק כמה רחובות ממני.
בימי החורף היית מגיעה אליי כשבחוץ יורד מבול והייתי מביא לך את הגרביים שהאקסית פעם השאירה אצלי, אפורים ועבים כאלו עד הברך, כי תמיד היה לך קר ברגליים והיית צריכה חימום מיוחד בשבילהן.
״למה תמיד הרגליים שלך קרות?״ שאלתי אותך פעם וענית לי שפעם אבא שלך אמר שלמי שיש רגליים קרות כנראה שיש לו לב חם. האמת שאני יכול להסכים איתו לגבי זה.
זאת את ששברה לי את הלב ביום שראיתי אותה אוכלת בגלידרייה שהייתה רק שלנו עם מישהו אחר, מאכילה אותו בכפית כמו שהיית מאכילה אותי ואני פשוט נשברתי.
למרות שאני בעצמי שכבתי עם מיליון בנות איתך לא יכולתי לסבול את העובדה שאת רק אוכלת גלידה עם גבר אחר, פתאום הבנתי כמה דפוק אני שאני מפספס את הבחורה הכי טובה שלי מתחת לאף.
בגלל זה ביום הגשום הזה כשבאת אליי עם הרגליים הקרות האלה שלך וביקשת שאחמם לך אותן, שאלתי אותך אם את לא מתביישת ככה ללכת עם מישהו אחר שאני יושב בבית ורק אוכל את הלב עלייך.
ואז, בפעם הראשונה ראיתי אותך בוכה, ראיתי באמת את הרגשות שלך מתפרצים החוצה כמו הר געש שרק חיכה שנים להתפוצץ.
ואז, בפעם הראשונה הבנתי כמה טיפש אני.
זאת לא את,
זה אני,
אני והרגליים הקרות שלי.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
