כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

קבוצת תמיכה לבעיות מוזרות.

והראש ממזמן מבריח את ההיגיון החוצה.

נכנסתי לחדר ההוא חוששת מאי פעם,
חדר לבן ענקי עם מלא מלא כיסאות שיוצרים עיגול אחד מושלם וענק. חדר עם נשמות, נשמות שנפתחות אחד לשנייה ומספרות כל מה שעל הלב שלהם. קבוצת תמיכה לבעיות מוזרות.

"אני אוהב לדבר עם חתולות" האיש עם המכופתרת קם במהירות וסיפר, "אני יורד בערב שישי עם סיר מלא באוכל, עוטף את כולן אליי ושומע איך עבר עליהן השבוע, אני יודע שזה ישמע מוזר. אבל אני מזהה את המיאו שלהן ומבין מה הן אומרות" האיש עם המכופתרת שתק בזמן שכולנו הבטנו בו במבט צמא לעוד.
"הן מספרות לי על הזקנה מקומה שלישית שכל ערב בשעה שבע יורדת להאכיל אותן, הן גילו לי על הילד ההוא הברברי של השכונה שזורק עליהן אבנים כל פעם, הן אפילו גילו לי מתי נועה בגדה בי ועם מי בזמן שאני הייתי בעבודה" הוא שתק לרגע ואנחנו נאנקנו. "אז זו הבעיה שלי. אני אוהב לדבר עם חתולות"

לא עברה שנייה וקמה הבחורה עם השמלה השחורה והמבט המפחיד בעיניים, "אני אוהבת לעשות סיאנס, כל ערב שמתחיל להחשיך אני מוציאה נרות, פורסת על השטיח השחור שלי את הלוח סיאנס ומתחילה לתקשר" היא אכן הצליחה להפתיע חשבתי לעצמי. "אתם בטח לא מבינים, אבל מאז שאבא שלי נפטר בגיל 15 זו הדרך היחידה שלי לתקשר איתו, למרות שלאחרונה הבנתי שזה לא עושה לי כל כך טוב" היא אמרה ומחתה איזו דמעונת קטנה שצצה לה בזווית העין.

כשהסבא קם, רצו לי מיליון סיטואציות בראש אבל לא האמנתי להזויה שיגיד. "אני אוהב לפנצ'ר מכוניות" אמר הסבא וכולם בהו בו כלא מבינים. "מאז התאונה שעברתי אני ואשתי שבה איבדתי אותה, יש לי טראומה, אז אני מפנצ'ר מכוניות של אנשים כדי למנוע מהם תאונות דומות לשלי ולחסוך מהם סבל מיותר, אני לא רוצה להפסיק, אני פה רק כי הנכדה הכריחה אותי" הוא הכריז עם מבט מרוגז ויתיישב.

אז קמתי. ונעמדתי. ובהתחלה רעדתי. ואז לחשתי.
"אני אוהבת.." שתקתי כמעט דקה או שניים עד שאחד העז לשאול אותי מה אני אוהבת? אז הסברתי. "זה לא את מה. זה את מי. אני אוהבת. הבעיה שלי שהלב שלי רחב, כנראה שיותר מדי רחב, ואני מצליחה להכיל בו את כולם, כל אדם שנכנס לי לחיים הלב מחליט להתאהב בו, הגוף מחליט להתמסר לו, והראש ממזמן מבריח את ההיגיון החוצה. זו בעיה קשה, אני לא אוהבת לאהוב, כי בתקופה האחרונה אני מרגישה את הלב בעומס, הוא עוד רגע מתפוצץ. הוא כבר לא מסוגל להכיל עוד אנשים. אני אוהבת, זו הבעיה שלי" אמרתי ושתקתי.

אז האיש עם המכופתרת קם ומלמל משהו על כך שזו לא באמת בעיה מוזרה וכמעט לכל אדם שני או שלישי יש את זה, הצעירה עם השמלה השחורה צחקה ואמרה שזו לא בעיה בכלל. וזו החלטה שלי את מי להכניס ללב.

ורק הסבא שתק וחייך, הסתכל עליי עמוק עמוק לעיניים ושאל ברוגע, "יש לך רכב?" כאילו פנצ'ר זה מה שישנה לי את הלב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ימית טייב עקוב אחר ימית
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lali :) Lali
Lali :) Lali
ואייי מושלם
הגב
דווח
ימית טייב
ימית טייב
אוהבת מלא ♡
הגב
דווח
Marin Gabsi
Marin Gabsi
כתיבה מדהימה, כישרון יש ללא ספק!
אל תפסיקי לעולם, כיף לי לקרוא.
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה