כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אתמול עזבתי את הבית

את כל הבגדים שלי אספתי אל תוך מזוודה

אתמול עזבתי את הבית.
ארזתי את כל אוסף התמונות שלי שהיו מפוזרות בכל מקום בחדר, חלק בתוך מסגרות, חלק מודפסות על קאנבסים, חלק אפילו מודפסות על כוסות.
גם את כל הבגדים שלי אספתי אל תוך המזוודה, לא השארתי כמעט כלום, כלום פרט לכמה חולצות דהויות וישנות שממילא היו מזכירות לי את הבית, ממילא הרבה מהן היו חולצות שלך שעברו להיות שלי אז העדפתי להשאיר אותן שוכבות בארון. שיצברו אבק מצידי, לא אכפת לי.
את הבשמים היקרים שלי עטפתי בתוך נייר עבה והנחתי עמוק עמוק בתוך המזוודה, כל ריח של כל בושם הזכיר לי חוויות שאני מכריחה את עצמי לשכוח. תמיד ריח היה חולשה שלי, כל ריח מביא איתו סיפור אחר ותקופה אחרת.
את שאר הדברים השארתי כמות שהם, חלק על המדף המאובק, חלק מתחת לארון, שישארו ככה, לא אכפת לי, אין לי עוד שימוש בהם.
רק את הגיטרה ניקיתי במגבונים שמצאתי בארון הצהוב במקלחת, רציתי שהיא תהיה מבריקה, שיראו את כל הציורים שציירנו האחד לשניה על עץ הגיטרה בתקופות יפות יותר שלנו, העמדתי אותה על יד המיטה, על יד הצד שהיה פעם שלך, לא רציתי לקחת ממך את הזכרון היחיד שלך ממני, לא רציתי שתשכח ממני מהר מדי, רציתי שיכאב לך עוד קצת, לפחות כמו שלי כואב.
את 2 המזוודות הגדולות העמדתי בצד החדר וחיכיתי.
אני לא בטוחה כל כך למה חיכיתי. אולי חיכיתי כי פחדתי לעזוב ולהשאיר מאחורי חלל גדול כל כך.
אולי חיכיתי כי רציתי שתבוא ותתחנן שאשאר, רק עוד קצת, רק עוד טיפה, רק עוד נשיקה אחרונה.
אולי בכלל חיכיתי כי אני בעצמי לא הייתי בטוחה במה שאני עושה, רעדתי מפחד זו האמת.
אחרי דקה ארוכה שנדמתה כמו נצח סגרתי את דלת החדר ויצאתי אל הסלון בעיניים מושפלות כדי לא להתקל בשום דבר שיגרום לי להתעכב ולהישאר עוד.
את כל השנים האחרונות העברתי בבית הכפרי הקטן שהיה צבוע בלבן דהוי. "צריך לצבוע מאמי." הייתי אומרת לך לפחות פעם בשבוע, "לא היום אהובה שלי, ביום אחר אני מבטיח, היום אני איתך." היית משיב לי באופן תמידי.

אתמול עזבתי את הבית וקצת כואב לי באמצע של הלב עכשיו, אולי זה בגלל כי דווקא את החלק הזה שכחתי בבית ומאוחר מדי לחזור לכדי לקחת אותו.
לפחות עכשיו אני בטוחה, יהיה לך זמן לצבוע את אותו הבית הכפרי בלבן חדש וצחור בדיוק כמו שרציתי. בדיוק כמו שהבטחת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Basmat Barr עקוב אחר Basmat
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
דרושים לעבודה מהבית
דרושים לעבודה מהבית
מאת: עידן לוי
האבולוציה של החשיבה הביקורתית
האבולוציה של החשיבה הביקורתית
מאת: בועז בן לביא
חמימות
חמימות
מאת: black and white .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions