כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

החייל שלי

״ הגעתי הביתה, שוחה בדמעות. פתחתי את המכתב שלו. ״

במשך שנתיים היינו הכי קרובים שאפשר. הכרנו הרבה לפני אבל בשנתיים האחרונות.. זה היה אחרת.. ידענו שנישאר חברים לנצח.

הוא היה הידיד הכי טוב שלי, למד איתי בכיתה.
לא היה לנו כמעט דברים משותפים, אולי חוץ מההומור.
הוא אהב כדורגל אני כדורסל, הוא אהב שוקו ואני וניל.

בשנה האחרונה התחלתי לאהוב אותו יותר. הוא היה הידיד הכי טוב שלי ועכשיו רציתי שהוא יהיה החבר הכי טוב שלי. החבר שלי.

סיימנו את התיכון והגיע הצבא, חששנו קצת אבל החלטנו שהצבא לא הולך לשנות את הקשר שלנו.
הצלחנו לשמור על קשר, ואפילו ממש טוב. היינו מדברים כל יום בגלל המרחק שהפריד. הוא שירת בעזה עשה 21דים אני הייתי ביומיות.

לפני שהוא התגייס סיפרתי לו מה אני מרגישה, החלטתי שמספיק לשמור בבטן.
הוא היה קצת מופתע, אחכ דיבר ושאל ובסוף אמר שהוא לא מרגיש אותו דבר.

הלב שלי נשבר, כלכך רציתי וכלכך קיוותי שהוא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו.
ירדה לי דמעה או שתיים אבל כמו ידיד טוב הוא ניגב אותן וחיבק אותי, אמר שהוא אוהב אותי ושנישאר חברים טובים לנצח.

שמחתי לפחות עלזה, אולי לא נהיה יחד אבל הוא עדיין ישאר בחיים שלי. עדיין יסמס לי בבוקר, עדיין יתקשר אלי בדרך חזרה ברכבת. עדיין ירים לי חיוך עם בדיחות מפגרות, הוא עדיין יהיה שם שאני אצטרך וזה הכי חשוב.

שנה עברה לה, שנה של אסמסים אין סופיים. מפגש בודד בסופש נידח. אבל הקשר נשאר.
עדיין היו לי קצת רגשות כלפיו אבל כבר התחלתי להתקדם. המרחק עזר לי. איך אומרים? רחוק מהעין רחוק מהלב. נכון באיזשהו אופן.

יום אחד הוא התקשר אלי, היה מפוחד. לרגע נלחצתי. כאילו, זה יניב אין יותר מידי דברים מלחיצים אצלו.
״אני נכנס לעזה מחר, ישלנו מבצע שם״
״מה? מזתומרת? לא שמעתי כלום בחדשות״
״כן זה מסווג.. אני לא אמור לספר לך עלזה בכלל אבל רציתי לדבר איתך לפני, שגם אם יקרה משו לא תופתעי״
״דיי תפסיק להגיד אתזה אני יתחיל לבכות״
״טוב צודקת.. מצטער.. אני חייב לסגור.. סורי.. נדבר..״

ככה נגמרה השיחה איתו. לא יכולתי להפסיק לחשוב מה עובר עליו שם. אם הוא בסדר.
לא יכולתי להניח את הפלאפון בצד, כל 2 דק אני בודקת אם קיבלתי אסמס או שיחת טלפון. זה הרגיש לי כמו אוויר לנשימה האסמס הבודד הזה.

*כעבור יומיים*

התקשרתי אליו 35 פעמים והוא לא עונה. הוא נראה לאחרונה ביום א ב7:25 בבוקר.
למה לעזאזל לא שאלתי אותו כמה זמן זה, מתי נדבר שוב?! הייתי כלכך בהלם שלא חשבתי עלזה בכלל. רק דאגתי לו ורציתי לשמוע את הקול שלו.

*מספר חסוי*
״היי, נטע?״
״היי.. מיזה?״
״מדבר איתן המפקד של יניב״
״מה קרה לו? הוא בסדר?״
״שנייה.. שנייה.. מי את בשבילו? את היית השיחה האחרונה בפלאפון..״
״אני החברה הכי טובה שלו אתה מוכן לספר לי מה קורה כבר?״
לא עמדתי בלחץ הזה יותר! רציתי פשוט לצרוח עליו

״אני מצטער.. יניב.. הוא נפגע אתמול.. הרופאים לא הצליחו להציל אותו״
לא נשמתי. הדמעות פשוט נפלו ממני. לא יכול להיות.
תוך כדי שאני מנסה לעצור את הדמעות ולהקשיב למה שיש לאיש מבשר הרעות הזה לספר הוא מתחיל להסביר.
״הוא כתב לך משו, ביקשנו מכל החיילים לכתוב מכתב למשפחות שלהם ויניב כתב 2, אחת כתובה לנטע. מחר מתקיימת הלוויה שלו, תפגשי אותי שם ואני יעביר לך את המכתב בסדר?״
לקח לי זמן להירגע עד שהצלחתי להוציא ״כן״ קטן מהפה.

השיחה נסגרה. נשכבתי במיטה, עם הפנים על הכרית. בכיתי, פשוט בכיתי. אני לא בטוחה אפילו כמה זמן. שעה.. אולי שעתיים.. לא יכולתי לחשוב על כלום באותו רגע

יום למחרת הלכתי להלוויה עם ההורים שלו.
זה היה היום הכי נורא בחיים שלי. לא הכי קשה לא הכי עצוב הכי נורא. איבדתי את הבנאדם שאהבתי יותר מכל. את החבר הכי טוב שלי. אדם מופלא, עם לב ענק. אחד כזה שלא מוציאים כל יום.
יש כלכך הרבה שלא הספקתי לעשות איתו, כלכך הרבה שעוד רציתי שנחווה ביחד.
אם הייתי יודעת שזה יקרה הייתי מנשקת אותו בלי לחשוב, הייתי מחבקת אותו ולא עוזבת. רק לא לוותר על ההזדמנות לראות אותו שוב. להיות איתו עוד דקה שעכשיו נראית לי יקרה יותר מהכל.

הגעתי הביתה, שוחה בדמעות.
פתחתי את המכתב שלו.

״היי נטע, לא בטוח אם ככה צריך להתחיל מכתב אבל ננסה.
אמרו לנו לכתוב מכתב למי שאנחנו אוהבים, כתבתי אחד לך ואחד להורים שלי.
אני רוצה שתדעי שאני שמח. אני שמח על המקום שלי. שמח לאן שהגעתי שמח על מה שהספקתי ובאמת, שאם יקרה לי משו תדעי שסיימתי את החיים שאני אוהב אותם ומאושר.
דבר אחד אני מצטער שלא אמרתי לך, ואני מבטיח שאם אני יוצא מפה חיי זה הדבר הראשון שאני עושה.
עכשיו שאני מבין שיש סיכוי שאני הולך לסיים את החיים רק בגיל 20 אני מבין כמה הייתי מטומטם, וכמה לא ניצלתי את הדקות שהיו לי.
אני אוהב אותך. תמיד אהבתי אותך.
אני מצטער, אני אידיוט פחדתי. פחדתי שלא אהיה מספיק טוב בשבילך. פחדתי שניפרד ולא תיהי יותר בחיים שלי.
אני מבטיח שמעכשיו אני לא מפחד ושאני יחזור אני רץ אליך ומנשק אותך בלי סוף. ננצל כל דקה שיש לנו.
מקווה שניפגש בקרוב.
אני אוהב אותך.
יניב. ״

LIHI #7 עקוב אחר LIHI
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Hadar Muchnik
Hadar Muchnik
מדהים!
הגב
דווח
LIHI #7
LIHI #7
תודה!!
הגב
דווח
Uriel A
Uriel A
פאק רצחת!
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
LIHI #7
אם אתה אוהב מישו תשחרר אותו
אם אתה אוהב מישו תשחרר אותו
מאת: LIHI #7
לבד. ההרגשה הכי מבאסת בעולם.
לבד. ההרגשה הכי מבאסת בעולם.
מאת: LIHI #7
באלי שתרביץ לי
באלי שתרביץ לי
מאת: LIHI #7
סקס
סקס
מאת: LIHI #7
סיפורים אחרונים
מגנט
מגנט
מאת: Mo Bu
אני שבחוץ ואני שבפנים
אני שבחוץ ואני שבפנים
מאת: anonymous .
חלום מספר 94 וחלום מספר 95
חלום מספר 94 וחלום מספר 95
מאת: תומר דגן
8:00
8:00
מאת: imagine me
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D