כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הפסנתרנית

למים אין תחושת זמן

היא הייתה מלנכולית במקצת, אולם באותם הימים היא העזה לתת לי להיכנס. זה כלל לא היה לה קל, משום שהייתה מותשת, שבעה מכל קשר אנושי.

אני תמיד חושב לעצמי - למה אני נוהג להקיף את עצמי בנשים כה רבות? אני כל פעם מחדש נופל לשיכר העולה מגופן, מהמילים המהדהדות שנובעות משפתותיהן. אשקר לעצמי אם אמשיך לחשוב שאני רואה אותן לגמרי בסך-הכל כבני אדם. לא - אני פשוט תמיד נמשך אל האינטימיות הזו הבוקעת משיחותינו, משהותנו ההדדית. הרגשות שלי מנחים אותי לדעת כל אחת ואחת מהן עד תום.

הכרתי אותה בקונצרט. היא ישבה לבדה, לגמה מכוס יין לבן. היא הביטה בי, ואני הבטתי בה. אינני זוכר את הכרונולוגיה במדויק. מיד כמהה נפשי להכירה. חשתי כי ישנו סיפור בפיה. חשתי שאני הראוי לשומעו. ניגשתי אליה, אבל בעצם - רק התיישבתי לצידה. שאלתי אם זה בסדר מבחינתה, אולם היא לא השיבה.

בתום הקונצרט יצאנו החוצה. ירד גשם, והאוויר היה קריר. היא חיכתה למונית, ואני חיכיתי איתה. לפתע היא הביטה לשמיים וסיננה: "למים אין תחושת זמן. יש בהם מן הנצח. הייתי רוצה להיות מים."

"אילו מים היית רוצה להיות? מי ים מלוחים? מי שתייה מתוקים? מי נהרות עוצמתיים?" שאלתיה.

היא עצמה עיניה לדמיין, שתקה למספר שניות, נשמה אוויר עמוקות. "הייתי רוצה להיות מים קרים במערות אפלוליות הרחוקות מנגע האדם. הייתי רוצה לחוות את ההרמוניה המימית המוזיקלית הייחודית לזרימת המים - טיפה אחת אף פעם לא לבדה. בשונה מעכשיו."

חלפו לילות וימים עד שפגשתיה בשנית, על הגבעה המסולעת בקצה העיירה, עליה נהגתי לטפס מדי שבוע. תהיתי כיצד לא ראיתיה עד כה. השיחות שלנו מאז היו ארוכות ומלאות תוכן, עמוקות וצבעוניות.

היא הייתה נערה, בת שבע-עשרה בסך-הכל, אך עם ניסיון חיים לא דל. אני חושב שבאותם הימים רק קיוויתי שתהיה זו אהבת נעוריי. אולם את גיל נעוריי עברתי כבר לפני שנים, ועתה עיניי שונות משהיו אז. אז לא הייתה לי אהבת נעורים - היא חסרה לי מאוד בחיי.

אז כך אחת לתקופה היינו נפגשים בבית הנטוש עם הפסנתר המאובק. היה זה כמו מעין ריטואל. היינו יושבים שם בחושך. היא הייתה מנגנת במלוא תשוקתה, זורמת כמו מי נהרות צלולים, בהרמוניה - מלאה בחיות ורגש, מתענגת על כל צליל וצליל שהיא מפיקה. אני הייתי שם כמאזין, מביט בה, ונזכר באותם ימי ילדות בהם הייתי נוהג להאזין לנגינת הפסנתר של אחותי הגדולה.

כעבור תקופה אותם המפגשים הקסומים חדלו מלהתקיים. והרי היא גדלה, וכעת כבר אינני יודע היכן אותה למצוא. אך בליבי נותרה אותה האש, ובי בוערים הכיסופים לאותה הנערה שלמי נהרות ענוגים הייתה בנגינתה. היא חלחלה לנפשי כמי תהום. למים אין תחושת זמן - היא צדקה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amos Hason עקוב אחר Amos
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אצלי בעולם
אצלי בעולם
וואוו מדהים!!!!
הגב
דווח
Amos Hason
Amos Hason
תודה רבה!!! (:
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Amos Hason
בני-אדם
בני-אדם
מאת: Amos Hason
לאהוב הרבה
לאהוב הרבה
מאת: Amos Hason
ידוע ידעתי
ידוע ידעתי
מאת: Amos Hason
אני מאשים
אני מאשים
מאת: Amos Hason
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan