כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

משאלות וקפה של בוקר

מהדרך לקפה הייתה תמיד מחפשת אוזן קשבת לספר לה על הלילה המוזר, ספק טוב ספק טוב מדי, שהיה תמיד מלווה בעיקר בתחושת החמצה; ותמיד לכשמצאה התאכזבה לשמוע את אותן מילים ריקות שהתרוצצו לה במח כמה רגעים לפני, כשערבבה כוס קפה – מעט חלב, שתיים סוכר – בספל אקראי מדי במטבח ריק מדי של דירה בודדה מדי

בכל פעם שהכינה לו קפה בבוקר, גאיה הייתה נמלאת מחשבות כשראתה את המערבולות הקטנות שתפסו צורה בתוך הכוס; אדוות גלים קטנות בספל ירוק גדול, ולפעמים בכוס זכוכית קטנה – תלוי מתי בפעם האחרונה רוקנה את הכיור מכלים מטונפים.
וכשהוא היה מסיים את הקפה של הבוקר, היה נושק לה על הלחי ועוזב. היא הייתה מחייכת חיוך חצי עצוב, מנופפת נפנוף קטן ביד שמאל, ושומעת את הדלת של הבית נטרקת מתוך הפינה הקטנה שלה בדירת שני חדרים בקצה החשוך של העיר.
אחר כך היא הייתה מסתכלת על הצד הריק של המיטה, מוחה דמעה שעוד לא הספיקה לרדת, ומתארגנת להתחיל עוד יום.
מהדרך לקפה הייתה תמיד מחפשת אוזן קשבת לספר לה על הלילה המוזר, ספק טוב ספק טוב מדי, שהיה תמיד מלווה בעיקר בתחושת החמצה; ותמיד לכשמצאה התאכזבה לשמוע את אותן מילים ריקות שהתרוצצו לה במח כמה רגעים לפני, כשערבבה כוס קפה – מעט חלב, שתיים סוכר – בספל אקראי מדי במטבח ריק מדי של דירה בודדה מדי:
את צריכה לשחרר,
המילים הדהדו בה, חצי מבפנים חצי מבחוץ. זה כנראה היה הדבר הנכון לעשות, אבל משום מה עצם המחשבה על שחרור מילאה אותה בצמרמורת כזו, מכלה, ונדמה היה שהאויר לא מגיע לריאות.
וכשהכל היה נהיה מעורפל, נדמה היה שהיא לא מסוגלת להרגיש דבר לבד מהשפתיים שלו נחות על שלה, שאין מקום בטוח יותר מאשר בין זרועותיו.
אז כשהיה חוזר אחרי כמה לילות, מפורק לרסיסים, היא הייתה מניחה עליו ראש כבד ועוצמת זוג עיניים תכולות ועייפות – שהמציאות לא תוכל להסתכל לה לתוך הנשמה.
בלילות קרים ובודדים, לפעמים הוא היה מגיע לאסוף אותה מתוך הזוהמה של עצמה...
ולפעמים לא.
וזה היה בסדר, הרי למה שלא יהיה? למה שיהיה חייב לה דין וחשבון, למה שיהיה חייב לה משהו בכלל? למה שתעז להשתעשע במחשבה שאולי מגיע לה קצת יותר מזה.
וכשהוא ליטף צלקת ישנה, מזכרת מבית אבא. כשנשק לה על המצח נשיקה ארוכה. כששילב את אצבעותיו בשלה אחרי שנמס לתוכה. כשהסתכל לתוך העיניים שלה שחייכו אליו את החיוך המטופש ביותר בעולם וחייך לתוכן חזרה. מה עוד יכלה לבקש?
יציבות. נאמנות. אמת.
הוקרה, הכרה, בית.
הגנה, הכלה, בלי תנאים.
צימר בצפון, דייט לחתונה של, זוגיות.

"למי אכפת, נכון?" הייתה מתרצת. היא לא צריכה כלום מלבדו כשהוא שוכב לידה בחושך. לפחות לא כל עוד אין לו שום דבר לתת...
ולפעמים בשקט בשקט, גמלה בלבה משאלה קטנה אחת, להישבע שלא שוכב גם ליד אחרות.
גאיה'לה, טיפשונת. משאלות לא מתגשמות. לא לפחדנים שתולים את גורלם בידיה של משאלה, לא קמים ועוזבים ומושיטים פעם אחר פעם עוד לחי לסטירה.
פואטי? פתאטי!
איך שוב נתנה לו עוד יום, ועוד לילה, את כל הלילות כולם;
אז איש מעולם לא גילה לה שהיא הכי יפה בעולם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענת . עקוב אחר ענת
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מאיה .
מאיה .
עשית לי טוב בלב על הבוקר עם המילים שלך ❤
הגב
דווח
ענת .
ענת .
איזה כיף לי ❤
הגב
דווח
Alma Rose
Alma Rose
מדהימה, נהניתי לקרוא את הדבר המהמם שכתבת!
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
ענת .
ריח של סוף
ריח של סוף
מאת: ענת .
שתדע לך, אהוב שלי
שתדע לך, אהוב שלי
מאת: ענת .
מרק בטטה
מרק בטטה
מאת: ענת .
סיפורים אחרונים
שברים
שברים
מאת: Elad Halfon
שבועות
שבועות
מאת: שלכת כותבת מהלב
המסע לחופש
המסע לחופש
מאת: Ella Magar
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions