כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

דַנִיאֶלּ, אֳחִי הָגִיבּוֹר.

"עשיתי הכל, אתם יודעים שאני תמיד נותן מעצמי את המיטב. אני רוצה לבקש מכם רק דבר אחד, אל תהיו עצובים, תהיו גאים. שלכם, דניאל."

* קיץ 2006.
יום שבת בצהריים, אחי דניאל מקבל שיחת טלפון ממפקדו ונדרש להגיע לבסיס במהרה.
תוך דקות אחדות אספנו כל המשפחה את חפצינו,
ועשינו את הדרך חזרה הביתה מפיקניק משפחתי בחיק הטבע.

כל שידעתי על אופי שירותו של אחי דניאל הוא שיש לו טנק, זה הכל.
אני זוכר שנורא השווצתי בזה לחבריי לכיתה.

בדרך המהירה הביתה, ניתן היה להבחין בתחנות השוכנות בשולי הדרך ובתוכם חיילים המחכים להסעה שתבוא ותאסוף אותם אל בסיסם.

אמי פחדה, ניתן היה להבחין זאת על עינייה.
הן היו חשדניות והססניות.
היא הביטה בראי על שלושת ילדיה היושבים במושב האחורי ודאגה ריחפה מעל ראשה.

כשהגענו הביתה, אחי הגדול דניאל היה הראשון להתקלח.
בזמן הזה אמי ארזה לו את התיק וביקשה ממני לחפש תמונה משפחתית באחד מאלבומי המשפחה.
לא שאלתי לשם מה זה, פשוט עשיתי את מה שהיא ביקשה.
הייתי אז בן 11, ולא הבנתי כל כך מה מתרחש במדינה.

כשדניאל לבש את בגדיו הצבאיים והרים את התיק הענק על כתפו, הוא הביט בי ובליאל, כרע על ברכיו וחבק אותנו אליו בחזקה רבה.
ליאל, הייתה סך הכל בת 9.
דניאל אמר לנו שהוא אוהב אותנו המון, ושאנחנו הכח והתקווה האמיתית בחייו.
אני זוכר את המשפט הזה, אני זוכר אותו היטב,
הקול המחוספס שלו מהדהד באוזניי עד היום.

חלפו להם שבועיים בהם הרגשתי שהפכתי לסוג של נער מתבגר לפרק מסוים בחיים.
מוקדם מהרגיל, מוקדם מהצפוי.
אחי דניאל עדיין לא שב הביתה, ואני, סך הכל בן 11, תפסתי את תפקיד האח האחראי בבית.

הטלוויזיה בחדרי דלקה 24 שעות ביממה ללא הפסקה,
גם כשירדתי לשחק עם חברים בפארק,
לא דאגתי לכבות אותה.
ידעתי שבכל רגע עלולה להשמע אזעקה שתזעיק אותי ואת חבריי אל חדר הממ"ד בביתי,
ושם נאלץ לחכות כמה דקות עד ששוב נצא לשחק בפארק השכונתי.

חלף לו שבוע נוסף, וב11/08/06 בפרק שידור מיוחד הודיע השדר אהוד יערי על חדירתם של חוליית חיזבאללה לשטח ישראל.
בתקרית נפצעו 11 חיילים ונהרגו 3.
שמותיהם של החיילים שנהרגו טרם פורסם.
אמי ואבי ישבו בסלון במתח רב, חבוקים ונושאי תפילה.
הרגשתי שמשהו לא טוב קרה.
הרגשתי חוסר שקט, ניסיתי לדבר עם דניאל בראש,
אבל הוא לא ענה לי, בדרך כלל הוא עונה לי,
הוא מחזיר לו אותות, אך לא בפעם ההיא.
בפעם ההיא נותרתי חסר שקט.

בחלוף זמן מה וכשפרק השידור המיוחד עדיין רץ בטלוויזיה, אמי ביקשה ממני שאקח את ליאל ושנלך לשחק קצת במקלט שלמטה.
ואני לא שאלתי שאלות, ידעתי שאת מה שאמי מבקשת עליי לבצע ולעשות.

כשירדנו למטה במעלית והדלת נפתחה,
עמדו מולנו 3 חיילים במדים, הם שאלו אותנו לשמותינו, ועניתי להם "אני נתנאל, וזו אחותי הקטנה ליאל."
אחד מהם פלט מפיו "נתי ולולו", ואני תקפתי אותו מיד מניין לו השמות הללו? הרי רק דניאל היה קורא לנו ככה.

הם ביקשו שנעלה איתם בחזרה אל אמא ואבא כי הם צריכים לשוחח איתם.
אז נכנסנו איתם פנימה למעלית ועלינו בחזרה הביתה, הייתי הראשון לרוץ ולפתוח את דלת הבית מבוהל מעט ולצרוח: "אמא אבא בואו מהר יש כאן חיילים שצריכים אתכם!".

אמי קמה מהסלון ומיד הבינה את הבשורה,
היא צעקה חנוקה מבכי:
"לא יכול להיות, זה לא יכול להיות.. אתם בטוחים שזה הוא? זה לא יכול להיות!
לא דניאל.. לא! דניאל חזק זה לא יכול להיות שזה הוא!"

באותו הרגע נפל לי האסימון, הייתי אז סך הכל בן 11, אבל הבנתי בדיוק מה קרה.
זה אחי הגדול, הוא נהרג לפני דקות אחדות.
עליו דיברו בטלוויזיה...
החזקתי את ידה של ליאל והלכתי לחבק את אמא.
אבי באותו רגע הפך מאובן. נדם קולו.
הוא ישב מרותק למסך, מהופנט, ולא הוציא ולו הגה מהפה. זה היה עבורו בלתי נתפס,
והוא אינו הצליח לעכל את הבשורה.

דמעותיה של אמי טפטפו אחת אחרי השניה על כתפיי הצנומות, ואחותי הקטנה ליאל התחילה לבכות גם היא.
אולי היא הבינה מה שקרה, ואולי היא רק נלחצה.
עד היום לא שאלתי אותה, אבל אני יודע שאת אותם רגעים גם היא זוכרת עד היום, וזוכרת היטב.

מפקדיו של דניאל מסרו לאמי מעטפה קטנה ובה הייתה התמונה המשפחתית שלנו, ובגב התמונה היה כתוב בכתב ידו של דניאל:
"עשיתי הכל, אתם יודעים שאני תמיד נותן מעצמי את המיטב. אני רוצה לבקש מכם רק דבר אחד,
אל תהיו עצובים, תהיו גאים. שלכם, דניאל."

* קיץ 2013.
יום ראשון, 08:30 בבוקר, וגם הרגע שלי הגיע.
אמי, אבי, לולו הקטנה ועוד כמה מחבריי הטובים,
כולם הגיעו איתי לבקו"ם לאחל לי בהצלחה ביום גיוסי לצה"ל.
לא היה לי ספק לאן אני רוצה להתגייס, ידעתי היטב שאני הולך לתפוס את מקומו של דניאל על הטנק.
אני הולך למלא את החלל הענק שהוא הותיר.

* חודש מאי, 2016
יום השחרור שלי קרב ובא.
התחלתי כבר לספור את 100 הימים לאחור.
לאחר שירות מלא הרפתקאות, מבצעים, חוויות, קושי, לחימה, זיעה ועבודה קשה, לאחר שירות שכולו תחת צילו של איש אחד, אני יכול לטפוח לעצמי על הכתפיים
(הלא צנומות יותר), ואני יכול לומר בפה מלא שאני בטוח שדניאל גאה בי, הוא גאה בי לפחות כמו שאני גאה בו.

אני יודע שהוא כאן איתי, כל הזמן, לאורך כל עשר השנים האחרונות.
הוא מחזק אותי שקשה לי, הוא מברך אותי כשצריך,
הוא עומד שם ומוחא לי כפיים בשעות היפות שלי.
הוא כורע על הברכיים, ומחבק אותי אליו.
אני מריח את הריח שלו מסביבי, ואני יודע שהנשמה שלו והרוח שלו שומרים עליי בכל שניה ושניה.

דניאל, אחי הגיבור.
חשוב לי שתדע שזה לא היה פשוט בכלל לגדול בלעדיך ב10 השנים האחרונות.
היית דמות למופת והערצה שאין דומה לה,
אין משתווה לה, ואי אפשר לחקות אותה.
כמות המעריצים שיש לך עד היום, היא בלתי נתפסת בעבור אף אחד.
חבריך לא מפסיקים אף פעם להנציח אותך,
הם דובקים במטרה זו כמטרה החשובה בחייהם.
לכולם יש את השגרה שלהם, הקריירה, העבודה, החיים, המשפחה והאהבה שלהם.
אך לכולם, ולכולנו, יש דבר משותף אחד - וזה אתה.
ובכל שנה, ובכל ימות השנה, אנחנו כאן להנציח,
ולזכור אותך אחי הגדול.

בקרוב אשתחרר משירות סדיר, ואז לולו תתגייס גם היא.
היא כבר יודעת מצוין מה היא רוצה לעשות בשירותה הצבאי, ואמא ואבא מברכים אותה על כך.
היא רוצה להגיע לאותה החטיבה שאתה שירתת בה, לאותה החטיבה שאני משרת בה, חטיבה 401 של שריון.
גם היא רוצה להמשיך את המסורת הזו שבנית.

אחינו הגיבור...
מאז אותו קיץ ארור, מאז אותה מלחמה קשה מנשוא, מאז אותו רגע שכרעת ברך וחיבקת אותנו חיבוק משולש ומעורר השראה, מאז ועד היום,
אני עושה מאמץ רב למלא את החלל הזה שלך.
אף פעם לא אצליח למלא אותו במלואו,
כי הותרת כאן חור שאי אפשר לסגור.
אך שתדע, שכל עוד אני חי ונושם, אני אעשה הכל על מנת לשמור על אבא על אמא ועל לולו הקטנה.

אני ואתה עוד ניפגש מתישהו אח גדול.
אך עד אז, אני מבטיח שאשמור על עצמי,
ואעשה הכל לשמור על כולם, בעיקר עבורך אחי הגיבור.
שלך נתנאל, אחיך הקטן.

"במותם ציוו לנו חיים." יהי זכרם ברוך.
"במותם ציוו לנו חיים." יהי זכרם ברוך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Roi Jan עקוב אחר Roi
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
לין ♥ ♥♥
לין ♥ ♥♥
מצמרר . מרגש..
יש לך כישרון ענק .
הגב
דווח
Roi Jan
Roi Jan
תודה רבה לך, מעריך!
הגב
דווח
Neomi S
Neomi S
נשברתי.
הגב
דווח
טען עוד 24 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Roi Jan
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan
אֳחִי, זאת מי שהיא.
אֳחִי, זאת מי שהיא.
מאת: Roi Jan
תֶּחָכֶּה לִי?
תֶּחָכֶּה לִי?
מאת: Roi Jan
רק אל תגיד לה " אֶיזוֹ יַפָה אָתְּ "
רק אל תגיד לה " אֶיזוֹ יַפָה אָתְּ "
מאת: Roi Jan
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
כל עוד את שלי
כל עוד את שלי
מאת: תום כהן