כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הצלקת מעקצצת

לכולם כואב, לא תמיד הימים מאירים לנו את הדרך. אנחנו מתגברים אחרי זמן כלשהו ואז נשארת צלקת כזו שלפעמים מעקצצת. אנחנו לפעמים בורחים על נפשנו כאילו הבעיה תעלם, היא לא.

היא לא מכניסה כל אחד אל הלב שלה, הם יכולים לרקד סביבו אבל לא כולם רשאים לפתוח את הדלת לשם.
היא חזקה. מספיק בשביל כולם. לא תמיד בשביל עצמה. לוקחת את הכל בין הידיים גם אם זה כבד. אז לפעמים נהיה קצת עומס, וקצת הרבה עצבים.
לא כולם יודעים הכל. היא עברה הרבה, אבל יש כאלה שיודעים להתבונן, ולראות לה את זה בעיניים .
לפעמים צריך להזכיר לה שיש לה על מי לסמוך. היא יודעת, אבל לא מנצלת זאת תמיד. אולי היא תדע לקבל יותר כשתבין שהיא שווה יותר ממה שהיא חושבת.

הוא נראה שקט. קצת מופנם, עד שמכירים אותו. הוא אחד שיודע לאהוב, אבל קצת שכח איך. ההיא שרטה אותו. הכניסה בו רעל, וזה כואב לו! הוא הולך עם האמת, משתדל בכל אופן, אך לפעמים היא מטושטשת ולפעמים זה מאוחר מידי. הוא פוחד על הלב שלו שנרגע .. רק מעט.

לכולם כואב, לא תמיד הימים מאירים לנו את הדרך. אנחנו מתגברים אחרי זמן כלשהו ואז נשארת צלקת כזו שלפעמים מעקצצת. אנחנו לפעמים בורחים על נפשנו כאילו הבעיה תעלם, היא לא.

אבל הוא, איכשהו פתח את הדלת ונכנס אל תוך ליבה. הוא מגלה שהיא מיוחדת. שיש בפנים הרבה מה לראות ולאהוב. אבל הרעל מעיב עליו. הוא מבולבל, הצלקת מעקצצת, הוא נותן לה אז היא מציקה.
זה מרגיש לו אמיתי הרגשות האלה .. אחרי הרבה זמן שהיו שייכים למישהי אחרת. המישהי שהשאירה לו את כל הלכלוך שהולך כמו שובל אחריו עד שיפתח את עיניו להווה, ויבין מה יפספס בעתיד רק בגלל העבר.
הוא מסתבך עם עצמו. הוא פותח את הדלת שממנה נכנס לפני רגע ונעמד בה, ספק בורח ספק נשאר, ולבינתיים הקור מבחוץ נכנס. עד שיבחר, עד שייזכר איך זה לאהוב, עד שילמד להיות אהוב.
הוא מתנחם בזה שהיא חזקה אז אולי יכאב לה פחות .זה כואב באותה מידה. פשוט זה בפנים אז לא תמיד רואים, פשוט היא תדע להתגבר, כך זה נראה.
הוא עדיין עומד בדלת. מרגיש שהיא שלו גם כשהוא רחוק. כמו שומר מביט אל החוץ, ומגניב מבט לבפנים. מוודא שעדיין יש לו חלק שנמצא אצלה בלי שתדע. והיא, מחייכת אליו כל בוקר בדרך החוצה לשיגרה. הוא מחייך חזרה, ושואף את הריח שלה שיישאר בזיכרון שלו לעוד תקופה מבלי לומר מילה. הוא מקנא לה מהצד, אך זה לא מספיק, לא בשבילה.

הוא אדם טוב, אך בחר להתכרבל עם הפחדים שלו כי השובל עדיין אחריו.
הוא בחר לקלקל לעצמו למרות כל התיאורים שלה על כמה טוב היא יכולה להעניק. למרות שלא רק תיאורים היא סיפרה, היא הראתה לו עד כמה הוא חשוב לה. הראתה לו את ליבה.
הוא בחר לקלקל לעצמו כי אחרי שנפגעים לפעמים הורסים גם את הטוב, עד שזה הורס אותך..

הקור שנכנס כבר לא כל כך מפריע. היא כבר לא מחייכת אליו כל בוקר. היא כבר לא יוצאת מהדלת הזאת. מסתבר שזאת רק אחת מבין כולן, ושיש עוד דלתות רבות.
הלב שלה יודע שבסוף הוא יצא בכוחות עצמו, ויסגור אחריו את הדלת באלגנטיות כמו שרק הוא יודע.
את המפתח הוא שומר בכיס. הולך ובא רק כדי להשאיר בה משו שישאיר אותה אצלו. האחר שיבוא לא יוכל להיכנס. לא מהדלת הזאת, אולי מדלת אחרת, אולי עם מפתח אחר.
והיא .. לא מכניסה כל אחד אל הלב שלה. יש כאלו שלוקחים חלקים שאי אפשר להחזיר, ואז .. הצלקת מעקצצת.
היא נותנת לה אז היא מציקה.

Yaya Art עקוב אחר Yaya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eli Krimov
מרגש
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
תחת חסותך.
תחת חסותך.
מאת: La Femme
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
סיפורים אחרונים
סבא שלי גיבור
סבא שלי גיבור
מאת: ילדה זיגזג
האהבה המתסכלת שלי פרק-1
האהבה המתסכלת שלי פרק-1
מאת: Maya B
בובות-העונה השלישית-פרק 17
בובות-העונה השלישית-פרק 17
מאת: אביטל סיאני