כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

זבובים בבטן

אנחנו נהנים מהכוויות, מהרגעים של החום ששורף לנו את הנשמה.

כשהיינו קטנים, תמיד הזהירו אותנו לא לשחק עם אש, ואנחנו פחדנו מאותה להבה והתרחקנו ממנה. רק שלאט-לאט, ככל שהתבגרנו, התחלנו לחפש את האש הזאת, הסתקרנו להבין מה מסתתר מאחוריה, חיפשנו את המסוכן, את המפחיד, את הלא-ידוע. והאש הזאת, שכל-כך פחדנו ממנה, זאת שהייתה הסכנה הכי גדולה, היום היא המשיכה הכי גדולה שלנו.
אנחנו נהנים מהכוויות, מהרגעים של החום ששורף לנו את הנשמה, מתפשט לנו בגוף ואוכל אותנו מבפנים.

ולא משנה כמה כולם יזהירו אותנו שהאש הזו מסוכנת בשבילנו, אנחנו לא נוכל להפסיק, כי זה כבר סוג של התמכרות. התמכרות לכאב, התמכרות לסיכון, לאדרנלין הזה שממלא אותנו ברגעים המפחידים, כשאנחנו מתקרבים לאש, נחשפים אל החום ואפילו נכווים קצת בכל פעם מחדש.

אבל מה שאתם לא יודעים, זה שהכוויות הקטנות האלה, שנדמה שעוברות עם הזמן, הן הופכות לחלק מאיתנו. הן נשארות בנו. כוויה, ועוד כוויה, ועוד כוויה. הן שורפות לנו חלק ועוד חלק בנשמה. ובסוף? בסוף אתם תישארו שרופים לגמרי מהמשחק המטופש והבלתי-נגמר הזה באש.

אני מבטיחה לעצמי בכל פעם מחדש שאתרחק ממך, אתה האש שלי. אתה שורף אותי בכל פעם מחדש ואני לאט-לאט הופכת לכוויה אחת גדולה שנשרפת מבפנים גם בלעדיך.

אני מבינה שהמשחק הזה באש הוא מסוכן, ואני באמת לא רוצה יותר לשחק בה. אז מה לעזאזל מפריע לי? מה כל-כך מושך אותי באש הזו?
תכבי את הגחלים ותדליקי מדורה חדשה. אולי קטנה יותר, אולי בטוחה יותר, תמצאי משהו אחר שמספק לך את אותו ריגוש כמו לגעת באש.

אני לא רוצה להמשיך לשחק את המשחק הזה. אני רוצה לכבות את הלהבה ולזרוק את הגפרורים לפח. אני רוצה שיעופו לי הפרפרים המעצבנים האלה מהבטן שגורמים לי להוציא את קופסת הגפרורים מהמגירה בכל יום מחדש.

ולמה אומרים "פרפרים בבטן" ולא זבובים, אם כמעט תמיד אנחנו נמשכים לחרא?

כמעט אני עקוב אחר כמעט
שמור סיפור
ספרים מאת כמעט אני כמעט אני
כמעט אני - אופיר שרמן " אומרים שאין דבר כזה לאהוב יותר מדי,
מי שאומר את זה כנראה לא מבין.
מי שאומר את זה כנראה לא אהב כל כך הרבה,
כל כך יותר מדי. "
אני מזמינה אתכם לקחת חלק במסע הוצאת הספר לאור!
אני אופיר שרמן ואני בת 17, אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל רק לפני שנה וחצי מצאתי את המקום שלי, התחלתי לכתוב באתר Mypen והתאהבתי בסיפורים הקצרים. לפתע כל המחברות שלי התמלאו בסיפורים, הפתקים באייפון התמלאו משפטים, ובאתר נצברו מעל 100 סיפורים ושירים שבזכותם זכיתי בכבוד להיות מדורגת במקום השני בכותבי השנה של אתר Mypen לשנת 2016.
קישור לרכישה המוקדמת באתר HeadStart
הפרופיל שלי באתר נקרא "כמעט אני", וזה גם השם של הספר שלי שמכיל בתוכו עשרות סיפורים ושירים בהם מתואר התהליך שהלב שלי עבר. תהליך של אהבה והתבגרות. תהליך של התאהבות, קושי, פרידה, אכזבה והתגברות.
הספר הזה הוא הסיפור שלי, שיכול בקלות להפוך גם לשלכם.
בזכות התמיכה שלכם נוכל להגשים את החלום שלי
ולהוציא את ״כמעט אני״ לאור!
הספר הזה הוא סוף התהליך שלי וכעת
ניתנת לכם ההזדמנות לקחת חלק ביצירה!
ביחד נגשים את החלום. ביחד נסגור מעגל.
קישור לרכישה המוקדמת באתר HeadStart
לפרטים נוספים
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Human Me
Human Me
חסרת מילים
הגב
דווח
כמעט אני
כמעט אני
תודה רבה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המדורגים ביותר
ספרים שכאלה..
ספרים שכאלה..
מאת: Liran Raz
אודם בחורף פרק 33
אודם בחורף פרק 33
מאת: V D