כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

לא הספקתי לומר לך שלום

לכל מעשה שאנחנו עושים יש השלכות, ולפעמים הן קשות...

מומלץ לשמוע במהלך הקריאה

"אני עוד חמש דקות מגיעה. תפסיק לצעוק!" אמרה לי אמא דרך הפלאפון.
לא עניתי לה. ניתקתי והמשכתי לחכות.
לאחר כחמש דקות נעצרה מולי מכונית אדומה. פתחתי את הדלת הקדמית, מיד היה ניתן להריח את ריח הדובדבנים שנבע מן הריחן החזק. לפעמים הוא עורר בי בחילה.
אמא ישבה מול ההגה. שערה החום היה מרוח בקרם שדאגה לשים כל בוקר. היא נראתה לחוצה.
"איך את כל פעם עושה את זה!" צעקתי בעודי מזיז את ידי בכעס.
"אמרתי לך שאני אאחר..." אמרה בקול מצטער.
"אבל בחצי שעה?!"
היא לא השיבה.
"פעם הבאה פשוט תביאי לי את האוטו ואני אסע לבד".
שקט היה במכונית.
"למה את נוסעת מכאן?" שאלתי לאחר מספר דקות של שתיקה.
"כי זה קצר יותר" השיבה בחדות מבלי להוריד את מבטה מהכביש.
"טוב. תעברי נתיב, תיסעי משם" דרשתי כשאני מצביע על הנתיב הצמוד המוביל לדרך אחרת.
היא לא השיבה והמשיכה לנסוע בדרך שרצתה.
"תיסעי משם!" צעקתי כשאני שולח את ידיי לכיוון ההגה ומסובב אותו באגרסיביות.
צפצוף חזק נשמע שלאחריו הרגשתי שגופי עף קדימה במהירות. הרגשתי כאב בראשי.

התעוררתי בבהלה והתיישבתי על המיטה כשבגדיי רטובים מזיעה. שוב חלמתי על היום הארור ההוא.
קמתי מהמיטה והלכתי לעשות מקלחת מהירה במים קרים.
השעה הייתה בסביבות שלוש בלילה. הלכתי לסלון. על השולחן היו תמונות ואלבומים של אמא.
התיישבתי על הספה ולקחתי את אחת התמונות. זאת הייתה תמונה שלי ושלה כמה דקות אחרי שנולדתי. היא נראתה מאושרת.
הלחי שלי נרטבה מעט מדמעות שלא הגשתי שהחלו.
לקחתי עוד תמונה, זאת הייתה תמונה מבר המצווה שלי. אמא חיבקה אותי. גם כאן היא נראתה מאושרת.
זרקתי את התמונה חזרה אל השולחן ונשכבתי על הספה כשאני מנגב את עיניי עם ידי. ידעתי שבבוקר שוב פעם אנשים יגיעו אלינו הביתה וירחמו עלי, ואלה שיודעים מה היה שם יסתכלו עלי במבט שונא.
השעה הייתה קרוב לשלוש וחצי. קמתי מהספה והלכתי לשטוף פנים במטבח. לקחתי את המפתחות למכונית החלופית שקיבלנו מהביטוח. יצאתי מהדירה והלכתי לחניון. נכנסתי למכונית בציפייה לגל של ניחוח דובדבנים הרגיל, אך הוא לא הגיע.
התיישבתי מול ההגה. פעם ראשונה מאז התאונה. הדמעות שוב החלו.
הסתכלתי על התקרה של המכונית. "את לא מבינה כמה אני מצטער..." אמרתי עם עיניים עצומות.
התנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע ברחובות השוממים.
ירדתי לכביש המהיר, עליו עברה מידי פעם מכונית או שתיים.
נסעתי עליו במהירות שאט אט גברה. מולי היה עיקול שחומה הקיפה את המדרכה הצמודה לו.
התחלתי להתקרב אליו במהירות כשאני מדמיין את דמותה, את פרצופה המפוחד מאותו היום.
לא סובבתי את ההגה.

Ofir V עקוב אחר Ofir
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Me
Just Me
הגב
דווח
Ofir V
Ofir V
:)
הגב
דווח
someone else
someone else
וואו... ללא מילים
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Ofir V
עולם יפה
עולם יפה
מאת: Ofir V
עולם מקביל - פרק ראשון
עולם מקביל - פרק ראשון
מאת: Ofir V
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D