ביום שבגדת בי
עכשיו תדעי, ביום שבגדת בי, אני חיכיתי לך פה...
"תתארגני ורדי למטה אני מחכה"
"יובל לא נראה לי שכדאי..."
"לא שאלתי מה נראה לך, פשוט אמרתי לך בואי עכשיו"
זה לא היובל שלי.
יובל שלי אף פעם לא עשה דברים בניגוד לרצוני.
יובל שלי אף פעם לא דרש ממני כלום.
"היי, לאן נוסעים?"
"שימי חגורה, נדבר כשנגיע"
שתיקה ארוכה.
מלא רכבים שעוקפים מימין ומשמאל',
כל אחד עושה מה שבא לו,
עוד משוגע שצופר כי הוא רודף אחרי הזמן,
צעקות, זעקות,
ואצלי, אצלנו נשמע רק השקט.
הגענו לחוף...
"זוכרת שכאן הכרנו?"
"כן... מה אנחנו עושים פה?"
"פה כבר ידעתי שאת תהיי אישתי,
פה ידעתי שאני הולך להילחם עלייך לתמיד,
פה ידעתי שכל משבר שיעבור בנינו הגלים של החוף הזה ישטפו כל פצע וכאב."
"יובל..."
"בואי אנחנו ממשיכים לנסוע..."
נסיעה ארוכה, דרך לא ידועה.
מוכרת פה ושם, אבל לא דרך רגילה בחיי היום יום שלי.
יובל עצר תאוטו ויצא,
היינו על הר מול נוף מהמם.
"זוכרת את הנוף הזה?"
"ברור יש לנו תמונה פה"
"תסתובבי אחורה, זה הצימר שהיינו בו.
זוכרת שכאן הייתה הפעם הראשונה שלנו?"
"יובל זה דבר שלא שוכחים"
"ג'קוזי, פרחים על המיטה, יין אדום, שוקולדים, אני, את, ורק אהבה בנינו"
"יובל..."
"בואי אנחנו ממשיכים לנסוע"
הנסיעה הייתה מלאת ספקות,
למה הוא עושה לי את כל הנסיעות האלה?
למה הוא מעלה לי את כל הזכרונות האלה?
הגענו לנמל קיסריה,
תמיד אמרתי לו שזה אחד המקומות היפים,
והוא תמיד אמר לי שזה אחד המקומות הרומנטים.
"זוכרת כמה היינו מטיילים פה?
פה שכחנו מכולם ומהכל,
יושבים פה שעות, אני, את, הים, ובורא עולם"
"יובל אני חושבת שכדאי שנפסיק,
זה עושה לי לא טוב..."
"את זוכרת או לא?"
זה נראה כאילו היום הוא לא מקשיב לי,
היום הוא רק מדבר, שולט בי.
שולט בדיבור, שולט בתנועה, שולט במחשבות.
"כן איך אפשר לשכוח?"
"תסתכלי מאחור, פה היה שטיח אדום,
פה היו נרות,
פה היו החברים ופה המשפחה,
פה היה הנוף, ובורא עולם,
פה אני עמדתי.
ופה את היית אמורה לעבור,
לצעוד, אלי.
כאן הייתי אמור לרדת על ברכי ולבקש את ידך..."
"יובל למה להתעסק בדברים שיכלו לקרות ולא קרו?"
"הכל קרה, רק שאת לא היית שם.
הכל היה מוכן, חיכינו לך, עמדנו פה בסוף השטיח,
וקיבלתי את ההשפלה הכי גדולה בחיים שלי,
לא הגעת."
"השתגעת? על מה אתה מדבר?"
"חשבת שאני בוגד בך,
שבועיים של תכנונים והזמנות לטקס הקטן שלנו,
היית בטוחה שאני מסתיר ממך דברים."
"יובל..."
"בזמן שאני עמדתי פה,
ואמא שלך לצידי בוכה מהתרגשות,
את היית שם,
אספת את האהבה שלי מהים,
אספת את הרגשות שלי מהמיטה בצימר,
אספת את הזכרונות שלנו ונכנסת למיטה שלו,
עכשיו תדעי,
ביום שבגדת בי, אני חיכיתי לך פה."
התמוטטתי,
הרגליים שלי לא החזיקו אותי,
נפלתי לריצפה,
התחלתי לבכות, לצרוח מכאב.
"יובל סליחה... אני לא ידעתי... יובל"
"אם את זוכרת את כל זה איך יכלת לשכוח את האהבה הזאת..."
"יובל סליחה... סליחה... בבקשה לא ידעתי..."
יובל ירד אלי לריצפה, התיישב מסתכל עלי,
חצי כועס, חצי בוכה.
"בדיוק פה אני התמוטטתי,
בדיוק פה הרגליים לא החזיקו אותי,
בדיוק פה הלב שלי נשארת כשלא הגעת.
היום אני אוסף אותו בחזרה.
ואותך אני משאיר כאן, בעבר..."
נותרתי שם, על האדמה,
בוכה וכואבת.
מסתכלת עליו אולי יתחרט יחזור,
והוא רק נעלם באופק, ומחיי.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
