אין דבר כזה ידידים
יש לי חברה, אני נורא אוהב אותה, אבל בדבר אחד היא מאוד קשה... (ארוך מאוד אבל שווה קריאה)
"אני לא רוצה שיהיה לך ידידות" היא אמרה לי,
-"למה מאיוש, מה הבעיה?" שאלתי אותה:
"ככה, כי אין דבר כזה ידידים, באיזשהו שלב מתחילים להתאהב אחד בשני" היא ענתה לי,
"אל תדאגי, תסמכי עליי אני רק שלך אהובתי" אמרתי לה.
היא הסמיקה, התנשקנו והלכנו לדרכנו.
למחרת פתחתי את הטלפון, ראיתי 3 שיחות שלא נענו, בדקתי ממי, זאת הייתה רחלי.
רחלי הייתה הידידה הכי טובה שלי, אני מכיר אותה מכיתה א', אני מכיר אותה יותר מאשר את עצמי.
היא בכתה, ניגשה אליי, חיבקה אותי חזק ולחשה לי באוזן:"איך? , איך אני מתאהבת בהכי דפוקים תגיד לי, איך אין לי מזל בזוגיות?"
-"זה הכול גורל, הנה תיראי אני פגשתי את מאי באוניברסיטה והיום אני והיא זוג כבר חצי שנה", עניתי לה.
"כייף לך, הלוואי עליי זוגיות חצי שנה, לפחות זה, שאני ארגיש שמישהו אוהב אותי בחזרה." ענתה לי.
נשארתי אצלה חצי שעה, עודדתי אותה והרגעתי אותה כמו שרק אני יודע איך, ואז מאי התקשרה.
"בובי איפה אתה? , שכחת שאני באה להורים שלך היום?" שאלה אותי,
"כן כן אני זוכר, אני כבר בא להתראות" עניתי וניתקתי.
"שיט! אני נזכרתי שהיום מאי באה להורים שלי" אמרתי לרחלי,
"טוב נתראה..." ענתה לי רחלי בייאוש, היא הייתה מאוד מדוכאת מזה שאני עוזב.
"אל תדאגי, את עוד תמצאי את האחד שלך!", אמרתי לה ויצאתי.
מאי התארגנה ולקחתי אותה לפגוש את ההורים שלי, אני ממש נלחצתי שהיא תפגוש את אבא שלי, בואו נגיד שיש לו יציאות ממש מלחיצות, הוא יכול לשאול את הבחורה אם היא שותה, אם היא הולכת למועדונים, אם היא רצינית, ומאז פעם האחרונה שרחלי רק באה לישון אצלי ואבא שלי חשב שהיא חברה שלי, מאז רחלי לא באה לבית שלי למרות שאבא שלי מאוד אהב אותה.
נכנסו הביתה, אמא שלי שמחה לראות אותה, אבא שלי היה נראה מאוד רציני ומלחיץ, הבנתי שהוא הכין את השאלות מראש.
אנחנו אוכלים הכול טוב ונחמד, והנה החל הקרקס הפדחני של אבא שלי:
"תגידי מאי, את שותה?" שאל אותה,
-"כן" ענתה לו, כנראה חשבה שהוא רוצה להציע לה לשתות.
"ותגידי מאי, את יוצאת למועדונים בשעות הלילה?" המשיך לשאול אותה,
-"כן" ענתה לו, עכשיו אני באמת לא מבין מה עבר לה בראש שענתה לו כן.
"את בתולה?" שאל אותה בגסות אבא שלי,
-"סליחה? זה עניינך?!" ענתה לו בחצופה מאי,
"בני היקר, איפה רחלי? מה עשית לה שנפרדתם?" שאל אותי אבא שלי.
מאי יצאה מהבית שלי וטרקה את הדלת, אני נהייתי נבוך ובמהרה רצתי אחריה.
"מאמי שלי אני כול כך מצטער על מה שהוא עשה", אמרתי לה.
"תגיד לי, לאבא שלך אין בושה? מה זה השאלות האלה? למה אני צריכה להרגיש שאני באיזה ראיון בצבא במקום שאני עם המשפחה שלך? , אין לך בושה שאתה שומר קשר עם רחלי שהיא אקסית שלך ואמרתי לך בפירוש שאני לא רוצה שיהיה לך ידידות?" ענתה לי.
ניסיתי לשחרר מילה מהפה אבל אז היא אמרה:"אני לא רוצה שום קשר איתך! אנחנו נפרדים!".
החזרתי אותה לביתה ואני חזרתי לבית שלי, אני בכיתי ומרוב עצבים צעקתי לאבא שלי:"אתה לא יכול לשמור על הפה שלך אה?! אתה חייב להגיד הכול בלהט הרגע! , אתה יודע שהיא עזבה אותי בגללך?! בגלל הפה הגדול שלך!"
למחרת עדיין לא נרגעתי, באתי לרחלי בכיתי וחיבקתי אותה, היא שאלה אותי "מה קרה?":
-"אבא שלי, זה מה שקרה, הוא והפה הגדול שלו, בחן את מאי כמו שהוא עשה לך, והיא החליטה להיפרד ממני!", עניתי לה בעצבים.
"אם היא נפרדה ממך בגלל זה, יכול להיות שהיא לא אהבה אותך באמת, הרי אני לא הפסקתי לדבר איתך בגלל זה, ואבא שלך היה מאוד מלחיץ אם השאלות האלה", :"לא אהבה אותי באמת? מי את בכלל שתגיד לי שהיא לא אהבה אותי באמת? היה לנו הכול טוב עד שהוא התחיל לשאול אותה את השאלות האלה, והיא גם התעצבנה שהוא הזכיר את השם שלך, מי את בכלל חוצפנית?!" עניתי לה בכעס, "מי אני בכלל?! , אני מכירה אותך מכיתה א'! הפוסטמה הזאת מכירה אותך רק חצי שנה ואתה מעז לריב איתי בגללה! אני לא רוצה לראות אותך ולא לשמוע אותך! אני חוצפנית? אני אהבתי אותך באמת!" ענתה לי בבכי והעיפה אותי מביתה.
כשחזרתי מביתי הראש שלי היה בהמון מחשבות, על השיחה הראשונה שלי ושל רחלי, על התקופה שלנו שהיינו קטנים, על רגעים אינטימיים שלי ושלה, על הדאגה שלנו אחד לשני, ועד לזה שהיא אמרה שהיא אהבה אותי באמת, הכול חשבתי לי בראש, והבנתי מי צריכה להיות שלי באמת.
דפקתי לה על הדלת, נכנסתי אליה והיא התחילה לבכות, לפני שהיא הצליחה מילה מהפה נישקתי אותה, הנשיקה הייתה ארוכה ולוהטת, וכשהיא הסתיימה אני אמרתי לה:"אני אוהב אותך, אני הבנתי מה את שווה". היא הסמיקה ונהיה לה חיוך רחב על הפנים, חייכתי אליה חזרה והלכתי הביתה.
כשחזרתי הביתה, רצתי לבקש מאבא שלי סליחה, "רק אתה יודע מה טוב בישבילי, ומי שהייתה טובה בישבילי ואני הייתי כמו עיוור ולא ראיתי את רחלי, עכשיו אני אוהב אותה ואני והיא ביחד" אמרתי לו, הוא סלח לי וחייך אליי ואמר: -"אל תשכח שאני תמיד צודק".
ואז נזכרתי במה שמאי אמרה, שאמרה שאין דבר כזה ידידים, שבאיזשהו שלב מתחילים להתאהב אחד בשני, ואני עכשיו מבין כמה היא צדקה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
