כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 2

אהבה זה (ב)שדה קרב

"תנשקי אותי?" "מה נכנס בך פתאום?" "אנחנו יוצאים מחר בבוקר. אני רוצה להתנשק עם בחורה יפה לפני שאני מת."

"תנשקי אותי?"
"מה נכנס בך פתאום?"
"אנחנו יוצאים מחר בבוקר. אני רוצה להתנשק עם בחורה יפה לפני שאני מת."
"אל תדבר ככה. אתה לא תמות."
"מה הסיכויים? כולם מתו לפנינו, במה אנחנו שונים? אה, אני יודע. אנחנו פחות מוכשרים ויותר מפוחדים מהם."
"די, תפסיק. אתם תחיו ואנחנו ניפגש שוב, ותספיק לנשק הרבה פעמים לפני המוות שלך."
"אותך?"
"אני בספק."
"אז את העפר המלא בדם שלי, אם כן."
"תפסיק!"
"למה? אני בסך הכל מקבל את העובדה שאמות. זה השלב הסופי, לא? קבלה?"
"אל- תיקח לי- את טיפת התקווה האחרונה- שנשארה לי!"
"בסדר, אני מצטער. יודעת מה? אני אבקש מהקשר לתת לי להודיע לך בכל יום שאני חי. יותר טוב, נעשה מזה התערבות! על כל יום שאני חי, אני אודיע לך איפה החבאתי את הממתקים שלי… הם מוחבאים בכל מקום בבסיס."
"ממתקים? כדאי שהמפקד לא ישמע על זה… בסדר, זאת בהחלט התערבות מעודדת."
"ואם אני מנצח, אני רוצה שתספידי אותי."
"אל תעלה את האופציה הזאת."
"יש שני צדדים לכל התערבות, אל תתכחשי."
"בסדר, אני אספיד."
*
"ערב טוב, דינה," אמר רועי בקול עליז, בהחלט לא מת. "אז המקום הראשון- מתחת לכרית של חיים."
"איך הולך?" שאלה דינה בהתרגשות.
רועי לא הבין. היא לא אמורה לרוץ לחפש את הממתק עכשיו? "הקשר דיווח לך על כל היום לפני רגע, למה-"
"אני רוצה לדעת מה איתך, אידיוט!" היא בהחלט נשמעה שמחה.
רועי חייך. "אה, את יודעת… טונה ושימורים זה אחלה תפריט לחיות עליו. בינתיים לא רוקנתי שום מחסנית, ונחום שומר ראשון כך שיהיה לי קל להירדם בלי הנחרות המפלצתיות שלו."
דינה צחקה. "תמסור לו דרישת שלום ונשיקה ממני."
"הוא מקבל נשיקה ואני לא?" שאל רועי, עושה עצמו פגוע. "אח, תאומים! תמיד מקפחים את החברים שלהם… טוב, אני חייב ללכת."
"נדבר מחר!"
"או שלא?" רועי צחק. "לילה טוב, דינה."
"לילה טוב, רועי."
דינה רצה ישר לחדר שאתמול היה חדר שינה של כיתה שלמה והיום הוא משמש כמחסן נשק, ניגשה אל המיטה של חיים, והוציאה חבילת מסטיקים מתחת לכרית. היא חייכה.
"גונבת מהסטוק של רועי?" שאלה עפרה שתפסה אותה בשעת מעשה. היא נשענה על משקוף הדלת והסתכלה על השלל, אבל בהחלט ניתן לראות שהיא לא רוצה ממתקים. היא עברה את השלב הזה מזמן.
"הוא נתן לי רשות," אמרה דינה והכניסה סוכריה אדומה לפיה, לועסת על מנת להבין מה היא. "רוצה מסטיק?"
עפרה לקחה שניים, אבל לא הכניסה אותם לפה. "הוא תמיד אהב אותך, הילדון. מובן שהוא יגלה לך."
"לא, זה חלק מהתערבות… על כל יום שבו הוא ממשיך לחיות, הוא מגלה לי איפה יש עוד ממתק," הסבירה דינה, מתגוננת מכל חשד לקשר רומנטי בינהם.
"ומה יקרה כשיגמרו הממתקים?"
"לא חשבתי על זה…" אמרה דינה ועיקמה את פיה.
"אגב, רק בגלל שזאת התערבות- זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך."
"את באמת חושבת?"
עפרה צחקה. "תמיד. מאז ומעולם."
*
"מה שלומך, דינה?"
"בסדר. ומה שלומך? עדיין חי?"
רועי צחק. "אתמול אמרת מצויין, לא בסדר, מה קרה היום?"
"לא שמעת?"
"לא… מה קרה?" שאל רועי בחשש.
"עפרה והחיילים שלה-"
"אה, אז על זה דיברת… כן, שמעתי."
"אני איבדתי את האמונה שלי," אמרה דינה בייאוש. "לפחות נחום חוזר… לפעמים זה טוב לחטוף כדור, אה?"
"זה בהחלט לא מה שהוא יגיד לך," אמר רועי במרירות קלה שבקלים, שדינה לא תשים לב. "רוצה תקווה? יש לי גוש שוקולד מאחורי הפיתות העבשות במקרר."
האור חזר לפניה של דינה. "שוקולד? למה לא אמרת עד עכשיו?"
רועי צחק. "ידעתי שזה יעודד אותך!" אמר באושר. השמחה בקולה האירה את פניו.
"כמובן, שביב התקווה היומי שלי זה הממתק שלך."
"תשמעי," רועי לחש בחשש קל, "אני יודע שניסו לייפות את המצב בקשר כשדיווחו לך על הפצועים, אבל למען האמת אני לא חושב שחלק מהם יגיעו אליכם בחיים… הייתי חייב להגיד לך את זה מראש, כדי שזה לא יבוא אלייך בהפתעה. זה יכול להיות מאוד קשה."
"הם יגיעו בחיים, רועי, בדיוק כמוך." דינהה לא רצתה לתת לעצמה ליפול שוב.
"את יודעת מה גורם לי להאמין בכל יום מחדש שלא אמות? אני מדמיין אותך מחייכת עם הקשר, אומרת שיהיה בסדר, " אמר רועי ועצם את עינחו. "אני יודע שלא נסיים בקרוב, ואני מתגעגע כל כך."
"אנחנו עוד נתראה," אמרה דינה בעידוד. "אתה תראה."
"אני אוהב אותך."
*
"דינה, מה מדווחים מהקשר של ארנון?" שאל נחום וניגב את שערו הרטוב מהמקלחת.
"אין דיווח לבינתיים," אמרה דינה ולעסה גומי שהוחבא במכנסיים הענקיים שתמיד היו בחדר הכביסה אבל לא היו שייכים לאף אחד. "אבל יש זמן, בדרך כלל יורי מתקשר אחרי שמונה."
"את בטח מתכוונת ליהורם… יורי נפל."
דינה טמנה את ראשה בין שתי ידיה. "נכון… כמו שרועי הזהיר."
"מה קורה איתך ועם רועי באמת?" שאל נחום והשתדל לחייך. המעבר החד בין נושאי השיחה הכאובים לבין הנושאים היומיומיים היה כבר דבר שבשגרה.
"הוא מעדכן אותי-"
"כבר השתמשת בתירוץ של ההתערבות, אני יודע שזה לא ככה." נחום צלע לעברה. "היית צריכה לראות איך הוא רץ אל הקשר בכל ערב מייד אחרי האוכל… 'רק דקה עם דינה, רק דקה עם דינה' הוא היה אומר בתחנונים כשארנון לא היה מסכים. בסופו של דבר הוא לא רצה להיות המפקד הרע שמונע מאהובים לתקשר, במיוחד כשאי אפשר לדעת, אז…"
"טירה?" נשמע קול בקשר ולאחריו המון רעש סטטי.
דינה חטפה את הקשר בהתלהבות. "כאן טירה, שומעת!"
"כולנו חוזרים. אני חוזר, כולנו חוזרים."
דינה ונחום החליפו בינהם מבטים חיוורים. "אין… אין לנו סיוע שנוכל לשלוח אליכם. מה מצבכם?" דינה רעדה.
"ארנון נפל." דינה כיסתה את פיה בידה ונחום התיישב בכבדות בכיסא שלצדה. "עוד שישה נפלו, שניים פצועים קשה ועשרה פצועים קל. יש לנו רק שני בריאים, וכמעט לא נשארה תחמושת."
נשמע הרבה רעש סטטי. "יהורם!"
"מה קורה, דינה?" נשמע קולו של רועי. "יהורם מתקן את הקשר, הוא ביקש ממני לבדוק אם זה פועל."
עיניה של דינה נמלאו דמעות. "רועי…"
"דינה, נשאר לי רק מחבוא אחד, אבל אני עוד אחזור ואחביא הרבה ממתקים בכל רחבי העולם," אמר רועי, משתדל שלא להישבר. "זה יהיה קצת קשה, בהתחשב במלחמה… אבל אני מבטיח לך, אנחנו נחזור! הנה, יהורם משתלט…"
*
חמישה לוחמים עברו בשער. דינה רצה אליהם.
נחום ופיני הביטו בהם מהכיסאות. "אחינו!" קרא פיני ופרש את ידיו לצדדים. אחד הלוחמים רץ אליו, האחרים נעזרו בדינה ורועי כדי ללכת.
"בואו למרפאה, היום הגיעה התגבורת עם המון ציוד רפואי…" אמרה דינה ולקחה את כולם יחד עם רועי למרפאה, שם חיכו להם חובשת וחובש.
דינה ורועי התיישבו בכבדות במחסן. "אני שמחה שנעשית אופטימי בסוף." דינה חייכה.
"הבנתי משהו," אמר רועי בהתנשפות. "כולם מתים חוץ ממני… אפילו לא שריטה, דינה. אפילו לא שריטה."
"לא כולם מתים… אל תדבר ככה."
"דינה, יצאנו ארבעים וחזרנו חמישה. לשיירת של עפרה היה פחות מוות," אמר רועי בשקט. "ורק אני… מחביא ממתקים."
הם שתקו לכמה רגעים.
"לפחות עשיתם משהו," אמרה דינה והניחה את ידה על ידו של רועי.
הוא השפיל את מבטו. "מה עשינו? הם טבחו בנו, הורידו אותנו אחד-אחד בלי… אפילו לא הגענו לאנשים, לא נתנו להם את התרופות והנשק והאוכל… אוכל בסיסי…" הוא קם. אסור לו לשבור את רוחה של דינה, אסור לו להתפרק לפניה. "היה לי מחבוא אחד ששכחתי. בתיק שהבאת איתך כשבאת לכאן בפעם הראשונה. אמורים להיות שם נחשים בטעם תות."
*
"מתרגשת לקראת הקרב הראשון שלך מאז שהגעת אלינו?" שאל נחום ונתן לדינה את הרובה שלה.
"אני לא אמורה לשמוח כשמתקיפים את הבסיס הקבוע היחיד שיש לנו באיזור," אמרה דינה ברצינות. "אל תחייך, נחום, זה לא משחק. רק עד לא מזמן היה לך כדור ברגל, אל תתנהג כאילו כלום לא קורה."
"מה קרה לדינה האופטימית והשמחה?" שאל נחום באכזבה.
דינה דרכה את נשקה. "היא קברה את החברים שלה," ענתה במורבידיות והלכה משם.
קרב היריות לא נמשך זמן רב מדי. רק לאחר כשעתיים נראה שהלוחמים היו בטוחים. הבסיס היה מבוצר והם צלפו בכל מי שהתקרב בלי בעיה, כך שהם ציפו שהאויב ייכנע במהירות. דינה ישבה במרפאה עם שני חובשים שניסו לעצור את הדימום בבטנה, ולמזלם היא הייתה הפצועה היחידה.
"נתתי לך קצת חומר הרדמה טבעי," אמרה טלי החובשת. "הוא יתחיל להשפיע בקרוב."
"קנאביס?" שאל נחום בחיוך. "לפני שנתיים נתנו לי קנאביס בגלל פציעה בראש… זה היה בכלל מבסיס אויב, כי ברור שלנו אין שום חומר ששווה משהו."
"זה לא קנאביס." טלי הביטה בו בזעף. "צא מפה, אתה מפריע."
רועי נכנס עם שוקולד. "היא תהיה בסדר?" שאל בדאגה.
"בעזרת השם היא תחזור לנורמה בלי בעיה," אמר דניאל, הדתי שבבסיס. "מאיפה אתה משיג כל כך הרבה ממתקים כל הזמן? אני לא אתפלא אם אגלה שאתה מרגל וזאת המשכורת שלך."
רועי צחק. "הלוואי והייתי מרגל! לפחות הייתי בצד עם פחות הרוגים."
"אל תצטנע, ראיתי אותך צולף בהם מהגג. אחד אחד הם נפלו כמו דומינו. ישר במצח, בכל פעם."
"אני משתדל לוודא שהם לא יזכרו מאיפה הם באו," אמר רועי בחיוך. "בחיילים פצועים צריך לטפל, את המתים אתה קובר."
"הנה, סיימתי לתפור," אמרה טלי והניחה תחבושת על התפרים. "תשתדלי שלא לזוז יותר מדי עד שנגיד לך שזה בסדר. אני אבקש מנטאשה להחליף אותך בקשר."
דניאל הניח ספל ליד האלונקה של דינה. "חכי שהתה יתקרר ואז תשתי בזהירות, הוא יעזור לך להירדם."
"תודה…" אמרה דינה חלושות.
דניאל יצא, וטלי אחריו.
"קרב ראשון ואת כבר עושה צרות, מה?" צחקק רועי. "בקרב הראשון שלי רצתי עם הנשק על הראש ישר לחיילים האויבים יחד עם השאר. מזל ששחררו את הילדים, אחרת הייתי נשאר שם לנצח… זה מה שקרה לאבא שלי לפחות."
"היית ילד בקרב הראשון שלך?"
רועי התיישב ליד האלונקה. "בן עשר, אבל חנכתי את הנשק בגיל שמונה. אבא לא הרשה לי להשתמש בו עד שלא הייתה ברירה… הרגשתי חסר תועלת עד אז."
"אז אתה כבר עם נשק בערך עשר שנים… זה הזוי."
"אני נראה לך בן שמונה עשרה?" נעלב רועי. "אני בן עשרים ואחת!"
"רועי…"
"מה?"
"תנשק אותי, לפני שנמות."
"רק בגלל זה?" חיוכו של רועי התרחב. "טוב, כל בחורה חייבת לנשק גבר חתיך לפני שתמות."
"לא… אני רוצה דווקא אותך כי זה אתה. אתה רועי שתמיד עודד אותי עם הממתקים שלו, שבכל יום רק חיכיתי לשמוע את הקול שלך מכריז שאתה עוד חי, רועי ששימח אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי. בבקשה, רועי. עכשיו, לפני שאלך לישון."
קולות היריות שבו. "רועי, קח את הנשק!" מישהו צעק מחוץ למרפאה.
"אני הולך להרוג בשבילך כמה רוצחים מתועבים ואחזור מייד!" קרא רועי בזמן שיצא מהמרפאה בריצה.
לדינה הייתה הרגשה שלא תהיה לה הזדמנות לנשק אותו אחר כך, ודמעה זלגה במורד לחייה. היא יכלה לנצל את כל השנה הזאת איתו, מאז הפעם הראשונה שביקש שתנשק אותו, ולא עשתה עם זה כלום. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה כל כך הרבה פעמים, אבל היא לא החזירה תשובה דומה. מאז שחזר לבסיס הם בילו הרבה יחד ובכל זאת שום דבר לא התקדם, למרות שהיא ידעה מה היא מרגישה.
רועי חזר למרפאה בריצה. "רק ליתר ביטחון," אמר, נישק את שפתיה של דינה ויצא משם בחיוך רחב.
"אני אוהבת אותך," לחשה דינה באושר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ט"צ . עקוב אחר ט"צ
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הודיה מזרחי
הודיה מזרחי
חייבת ספר!!!! כל כך יצירתי ומרתק!!
הגב
דווח
1 אהבתי
לכו תגשימו חלומות מאשר להיות כאן
לכו תגשימו חלומות מאשר להיות כאן
איזה צמרמורות עברו בי במשך כל הסיפור !!
הגב
דווח
1 אהבתי
רחלי ....
רחלי ....
כולי דמעות... מרגשש
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מלחמה
גן עדן של לוחמים
גן עדן של לוחמים
מאת: Zak Simon
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
שאכטה סוף יום
שאכטה סוף יום
מאת: Lonely Soul
כמו משוגע 4- פרק 0: הקדמה
כמו משוגע 4- פרק 0: הקדמה
מאת: תומר דגן
אני, תא וידויים וכומר אחד יוצא דופן.
אני, תא וידויים וכומר אחד יוצא דופן.
מאת: Alon PAGLIN
הכלוב
הכלוב
מאת: אלרן בשרי
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer