כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

"אבא, אני בהיריון."

"אני עדיין מפחד." אסף נעמד. "אני חייב להיראות מאוד גברי ותומך."

"אבא, אני בהיריון."
"את במה?"
"היריון."
"דברי ברור, ילדה."
"היריון! היריון, אני אומרת לך."
"מה?"
"אבא, אתה שמעת אותי."
"לא שמעתי, אין לי מושג מה אמרת."
"נו, אבא… אני בהיריון."
"את מה?"
"עזוב. לא משנה."
*
"נו, איך הוא קיבל את זה?" שאל אסף בחשש.
"הוא לא," אמרה יובל בזעף. "הוא פשוט התנהג כאילו הוא לא שמע… ייקח לו זמן לעכל."
אסף לא נרגע. "מה אם הוא יעיף אותך מהבית?"
"אסף, אתה מכיר את אבא שלי! הוא לא ינטוש אותי להתמודד עם שום דבר לבד!"
"איך את חושבת הוא יגיב כשהוא יגלה שזה אני?" אסף בלע רוק.
"אני מקווה שהוא חושב שזה אתה!"
"למה?"
יובל צחקה. "כי אתה החבר שלי?"
אסף משך בכתפיו. "הכל אפשרי כשאתה אבא שהולך להפוך לסבא בגיל צעיר."
"טוב, הוא לא כזה צעיר… אני נולדתי כשהוא היה בן ארבעים…" אמרה יובל והתיישבה. "מעניין איך הוא יגיב כשאבקש ללמוד בבית."
"מה?" אסף נבהל. "למה שתלמדי בבית?"
"למה שאלך לבית הספר עם בטן של היריון?"
"מה הבעיה?"
"לא יפסיקו לדבר עליי!"
"בנות," רטן אסף, "תמיד הכל קשור במה שיגידו עליכן."
"בתור האבא של תומר, גם אתה תסבול מזה," הזהירה יובל ושילבה את ידיה.
אסף התיישב לצדה וחייך. "תומר?"
יובל חייכה בביישנות. "נפלט לי." היא הביטה באסף. "תמיד רציתי תומר."
"אבל… רועי…"
יובל צחקה. "אם יהיו תאומים נקרא להם תומר ורועי."
"ואם זאת תהיה בת?"
"רותם."
"שתי בנות?"
"רותם ורועה."
השניים צחקו, לפחות עד שאביה של יובל נראה באופק.
"אמא, תצילי אותי," לחש אסף.
"תירגע, הוא אוהב אותך," אמרה יובל. "בוא נראה מה הוא יגיד."
"אני עדיין מפחד." אסף נעמד. "אני חייב להיראות מאוד גברי ותומך."
יובל נעמדה. "היי, אבא!" קראה. "עכשיו נזכרת ששמעת את מה שאמרתי?"
"איך את כל כך רגועה?" צפצף אסף.
יובל נופפה בידה בביטול. "אבא שלי הוא לא מהסוג שיתחרפן, אין בעיה."
גרשון עמד במרחק קרוב מספיק לזוג ונעצר. "אסף, יש לך מזל שאני מכיר את ההורים שלך," אמר בקולו העמוק. "בוא לגור איתנו."
"ההורים שלך העיפו אותך מהבית?!" נבהלה יובל.
"כן… פרט שולי," אמר אסף בהתנצלות.
גרשון התקדם ועמד ממש מול אסף הרועד. "טוב, האף שלך לא גדול מדי… אתה לא נמוך, לא נשרף בשמש ויש לך גומות חן," פסק. "אני מניח שאתה ראוי להביא את הצאצאים שלי."
"צאצאים?" השתנק אסף.
גרשון חייך. "אצלכם כולם נולדים בשלישיות, לא? לך יש שני תאומים ועוד שלישיית אחים, שני ההורים שלך באים משלישיות."
"אבא, אני לא הולכת ללדת שלישייה!" צייצה יובל.
"איך את יודעת?" שאל גרשון בשטניות. "אל תדאגי, יהיה טוב. הכנתי ארוחת צהריים, בואו לאכול."
"אני- טוב, בסדר," אמר אסף, מופתע שזה הלך חלק. "אחרייך, יובל?"
"סידרתי בשבילך את חדר המשחקים הישן," אמר גרשון בזמן שהלכו לבית. "בינתיים תישן על הספה ששם, אבל תוך חודשיים אוכל לבנות לך מיטה. אולי אלך להביא את המיטה מהבית שלך?"
"אני בעד כל דבר שתחליט לעשות…" מלמל אסף. "תודה רבה רבה."
"אני שמח לעזור," אמר גרשון, מרוצה מעצמו. "ויובלי, אני צריך להודיע על זה לאמא שלך."
"אמא של- מה?" יובל נעצרה. "האישה הזאת נעלמה ביום שבו נולדתי ואתה מציין אותה בכזאת פשטות כאילו היא הייתה קיימת כל הזמן הזה?"
"אבל היא כן הייתה קיימת…" אמר גרשון באיטיות. "מה חשבת, שהיא התאיידה מייד אחרי שיצאת לה מה-"
"אבא!"
"בסדר, בואי נדבר על זה בבית."
הם שתקו בחמשת הדקות הבאות עד שנכנסו לבית.
*
מכל הזוגות המוזרים בשכבה, אסף ויובל היו הזוג הכי מוזר. הנמוכה הספורטיבית עם האבא הענק שפעם נכנס למעצר בגלל שהתנקם בכמה בחורים שהטרידו אותה, והגאון של הכיתה שבא ממשפחת חנונים מנותקת מהמציאות. היא אהבה מסיבות והתקהלויות המוניות, הוא העדיף להיות לבד או בחברתה, היא נכשלה בכל מקצוע חוץ מספורט, הוא הצטיין בכל מקצוע חוץ מספורט. בתחילת כיתה י"א שניהם התנדבו למועצת התלמידים, וזה היה הדבר היחיד המשותף בינהם- הרצון להשפיע.
בסופו של דבר, בכל פעם שנצפו ביחד, חבריהם הניחו שהם עובדים על משהו של מועצת התלמידים. לפחות עד שמישהו ראה אותם מתנשקים, וכולם היו די בטוחים שזה כבר לא קשור.
למען האמת, גם אסף ויובל חשבו שהם בכלל לא מתאימים אחד לשני. יובל תמיד רצתה שילכו למקומות ציבוריים ביחד, יצטלמו, ייכנסו למסיבות, ואסף העדיף סרט בבית או טיול שליו בחוף נטוש. היה קשה להכריע.
אביה של יובל, גרשון, קיבל את אסף בהתחלה רק בזכות כישורי הבישול שלו. "ככה תדעי שהוא נועד לך," היה תמיד אומר ליובל. "גבר שיודע לבשל זה גבר שיודע להתחייב."

ט"צ . עקוב אחר ט"צ
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
הגב
דווח
Lisa Zislin
Lisa Zislin
סיפור מעניין שכתוב ממש יפה אבל מרגיש כאילו הוא נקתע באמצע שלא בכןונה. זה לא סוף סגור ולא סוף פתוח, זה פשוט קטןע.
מקווה שיש המשך:))
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
סיפורים אחרונים
היד הרעילה של מידאס.
היד הרעילה של מידאס.
מאת: Avaraius The Tale Teller
קרחת מפריעה לזיין
קרחת מפריעה לזיין
מאת: צאדיק צ
נוזלים
נוזלים
מאת: imagine me
ילדה
ילדה
מאת: Loren ..
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .