היא לא תחזור.
היית רוצה להצטער על כל כך הרבה דברים, בעיקר על זה שפגעת בה שוב ושוב ולא היה לך אכפת.
היו לה חלומות גדולים, על אהבה משפחה וילדים,
אבל לך היו חלומות כל כך קטנים עד כדי כך שהם הכילו רק את עצמך.
עכשיו אתה שוכב שם בדירה השכורה,
על הספה המרופטת, שהיא כל כך אהבה לשבת עליה, איתך.
נזכר איך היא הייתה מניחה את הראש עלייך, ומספרת את כל מה שישב לה על הלב, אבל אתה אף פעם לא באמת הקשבת, כי כל מה שעניין אותך זה עצמך.
עכשיו אתה שוכב שם על אותה ספה, מסתכל דרך החלון על הבניינים הגבוהים שמאיימים לבלוע אותך, אותך ואת הבדידות שלך.
"היי, מה קורה פיצקית?
קצת התגעגעתי, אולי אפילו יותר מקצת."
שלחת לה, כבר עברו יותר מחמש דקות, אין תגובה.
טוב היא עדין לא קראה את זה.. אתה מנחם את עצמך, ונזכר באותם ימים שהיית שולח לה הודעה ולא הייתה עוברת שנייה וכבר הייתה תשובה, כאילו הפלאפון היה דבוק לה ליד, כאילו כל היום היא רק ציפתה ליחס ממך, וברגע שזה קרה היא הייתה עטה עליו כמו נשר רעב.
וי כחול בעצם שתיים, אתה בודק מתי נקראה ההודעה: 13:24 היום
אבל איך זה הגיוני? הרי עכשיו השעה כבר 13:43, אז ככה זה מרגיש כשמתעלמים ממך אתה מבין, ונזכר בכל כך הרבה פעמים שגרמת לה לאותה תחושה, שהיא הייתה מצפה רק שתענה, תגיד כן תגיד לא זה לא משנה כבר, העיקר שתגיב!
היית משחק איתה במשחק הON ו OFF שהיא כל כך שונאת, רצית בה כשנוח לך, כשמתאים לך. נגעת לה בנקודות הרגישות של הלב, ואחרי זה היית נעלם, לחשת לה הבטחות על אהבה וחברות, ולמחרת היא הייתה קמה למיטה ריקה, ריקה ממך, ריקה מכל התקווה שמילאת אותה בה.
היא כל כך אהבה אותך עד כדי כך שהיא הייתה מוכנה לבנות את מה שאתה היית מפרק, להרים כשאתה תיפול, להרכיב כשאתה תישבר, לשמור כשאתה תאבד, בקיצור, תמיד להיות שם כשתצטרך. אבל אחרי כל כך הרבה פעמים שהיא ניסתה שוב ושוב להחזיר אותך אליה, למסלול, אחרי כל כך הרבה תקוות ואכזבות בסוף היא החליטה שזה גדול עליה, אז היא קמה והלכה.
מקליד/ה...
סוף סוף, הלב שלך מחסיר פעימה.
שי, סורי שלא עניתי פשוט עסוקה.
הכל טוב, מה אתך?
אל תתגעגע אליי, זה לא עבד בעבר וזה לא יעבוד בנינו,
סוף סוף הצלחתי להתגבר עלייך, בבקשה ממך אל תחזיר אותי לאחור.
המילים נעלמו לך בשנייה, אתה זה שאף פעם לא מפסיק לדבר, זה שהפה שלו זה הכלי הכי מוצלח שלו, הרי איתו הצלחת לכבוש כל כך הרבה בחורות, לגרום להם להאמין שאתה האחד והיחיד. ודווקא עכשיו כשאתה הולך לאבד את כל מה שחשוב לך באמת, אתה שותק.
היית רוצה להצטער על כל כך הרבה דברים, בעיקר על זה שפגעת בה שוב ושוב ולא היה לך אכפת. פחדת בזמנו להיכנע לרגשות, רצית להיות ציפור חופשית, לרחף מאחת לאחרת, לאכול את כל העוגה ובו זמנית גם להשאיר אותה שלימה. עכשיו אתה מבין שזה לא עובד ככה בחיים. אתה לומד שחשוב להעריך את מה שיש לך ביד, לא לקבל את הכל כמובן מאליו, רק חבל שהתעוררת רק עכשיו.
עכשיו אתה יודע שאהבת אותה, ועדין אתה אוהב, היית נותן הכל לעוד דקה איתה.
אבל היית טיפש,
ועכשיו כבר מאוחר.
איבדת אותה,
והיא לא תחזור, לא היום, ולא מחר.
שלח תגובה
