כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 5

רק עוד הזדמנות אחת

מאוחר מדי

03:48 באמצע הלילה, אין לי מושג מה הולך סביבי בכלל.
אני קמה ומסתכלת על עצמי במראה הקטנה ליד השידה,
רואה את כל המסקרה שלי מרוחה על כל הלחיים.
רואה אלפי התראות בפלאפון שלי, ונזכרת בהכל,
למרות שהייתי בטוחה שזה בסך הכל חלום רע שהולך להסתיים בקרוב.

הכל התחיל לפני שלוש וחצי שנים,
יצאתי לבלות עם לי, חברות הסטוצים שלי,
אחרי כל בילוי איתה היינו מתפצלות כל אחת לדירה שלה עם גבר אחר שנלכד ברשת וזכה בהזדמנות לבלות לילה לצידנו.
למחרת בבוקר הוא היה עוזב, גם אם היה רוצה שנכיר,
לא אופציה, מראש הבהרתי את הכוונות שלי.

הראש שלי לא היה בנוי למערכת יחסים,
בעיקר לא אחרי דום הלב שאבא שלי חטף חצי שנה לפני כן,
שעדיין השאיר אותי מעורערת, מלאת מחשבות וכאב,
בעיקר הרבה כאב. עשיתי הכל בשביל לשכוח.
אז כמו שהתחלתי ואמרתי,
יצאתי עם לי, ולפני שהספקתי לשים עין על איזה בחור שאני יודעת שיסיים את הלילה במיטה שלי, כבר הייתי שיכורה מהתחת, לא ראיתי כלום,
לא את לי ולא אף אחד אחר, והזיכרון הבא שלי מאותו ערב הוא שהתעוררתי במיטה שלא הכרתי, בדירה שלא הכרתי, עם אדם שלא הכרתי.

אין דרך להסביר את גודל הבהלה.
אף פעם לא הלכתי לבתים של אחרים,
מחשש, מדאגה, מהכל, ידעתי שכשהם אצלי אז הכל בשליטתי,
אבל אצל אחרים? לעולם לא!
אז לפני שהתחלתי לצרוח על האדם שלקח אותי אליו הביתה,
מסתבר, כי הוא ראה אותי כל כך שיכורה ולא יכל להשאיר אותי לבד,
יצא לי לזרוק בו מבט.

גבר שחרחר, נראה איש עסקים,
טיפה יותר מבוגר ממני, 27 הייתי נותנת לו.
פנים יפות, זיפים, ובפה שלו סיגריה.
אם הייתי רואה אותו ברחוב, לא הייתה עוברת בי שום מחשבה,
זה לא הטעם שלי. אבל דווקא באותו זמן משהו בי נמשך אליו.
ואז התחלתי לצעוק, מי הוא, מה הוא, מה הוא בדיוק חושב שהוא שהוא לוקח אותי בלי רשות,
הינה כבר אני מתקשרת לו למשטרה ולרן אחי והוא כבר בא עם הניידת וכל החבר׳ה והלך לו על החיים.
אבל למרות כל הצעקות הוא חייך אליי, הציג את עצמו,
ובאורח פלא הרגשתי די בנוח.

יצאתי מהמיטה שלו, שהעברתי בה את הלילה, לבושה בדיוק כמו שאני זוכרת את עצמי יוצאת מהבית בערב שלפני. הבנתי שהוא לא נגע בי.
הוא לא נגע בי? כיבד אותי כאלו?
אין דבר כזה, כולם אותו דבר.
בטח אני לא הטעם של התימני הזה, יאללה שילך כוסאמק.
הוא הציע לי סיגריה, אז ישבנו על אחת, רוב הזמן שתקנו והסתכלנו אחד על השניה,
ולא נמאס לי להסתכל עליו. משהו בעיניים שלו.. משהו שלא הכרתי. ככה נראות עיניים של גבר אמיתי? שלא מחפש סקס?
אולי הוא רוצה להכיר אותי? ואולי הגיע הזמן שגם אני אפסיק עם ההרגל המגונה ואנסה להפתח?

ניהלנו שיחה על עצמנו, הרגשתי בראיון לעבודה עם השאלות האלה, אבל זרמתי.
מסתבר ששמו בישראל אוראל, סטודנט לעריכת דין, גר לבד בדירה שחסך כסף בשבילה מאז שהוא זוכר את עצמו,
מתפרנס בעיקר מעבודתו כברמן.
מסתבר גם שמעבר לזה שקוראים לי רונה,
אני לומדת אדריכלות ועיצוב פנים, גרה אצל ההורים וחייה מכל מיני מיזמים שקשורים לעיצוב.
כנראה שאפילו הוא לא האמין לי, ואמר לי, טוב רונה- את האמת. האמת? שאני סהכ בת 23 שגרה בחדר וחצי בתל אביב,
מבלה כל הלילה וביום ישנה.
אבל הוא הראשון שלא גרם לי להרגיש אשמה על זה.
הייתה לנו שיחה מצחיקה דווקא, מצא חן בעייני ההומור שלו.
הוא סיקרן אותי. ידעתי שמעבר לחזות הקשוחה הזאת,
מסתתר מישהו שעברו עליו דבר שניים בחיים.
עם הניסיון, למדתי לזהות אנשים כאלה, כמוני.
ואני יודעת שהוא שם לב לאותו דבר אצלי.

הוא לקח את המספר שלי ואמר שיתקשר.
ניסיתי להתנהג באדישות יתרה ולהתנהג כאלו זה ממש לא מעניין אותי אם אני אקבל מחר צלצול ממנו, או לעולם לא.

אבל מהרגע שהגעתי הביתה ספרתי את השעות. דקות. שניות. פשוט רציתי לראות אותו שוב.
והוא התקשר, ביום למחרת. וקבענו לצאת.
משהו בי הפעם לא רצה ללבוש את השמלה השחורה שלי,
עם המחשוף והפתח בגב, שכל הגברים יושבים ובוהים בגוף שלי וקימורים שלי במקום בעינים שלי.
אז התלבשתי בסתם עוד ג׳ינס וחולצה,
רציתי לנסות להראות צד אחר שלי.
באותו דייט לא חזרתי הבייתה. נשארתי לישון אצלו. יום.
ועוד יום ועוד יום ועוד אחד.
ארבעה ימים בדירה שלו, בלי לצאת אפילו לזרוק את הזבל,
ישבנו ודיברנו, על הכל מהכל.
לא פחות הפתיע אותי שלא שכבנו, הוא כל כך לא היה לחוץ על זה, הוא רצה להכיר אותי, ולא את הגוף שלי,
וככה פשוט התאהבתי בו שלב אחרי שלב.. ידעתי שהוא שלי.

אחרי חודשיים שיצאנו שנינו הבנו מעולה לאן מתקדמים,
לא היה מקום לספק. המשפחה שלי אהבה אותו, ושלו אותי!
אושר. הרבה זמן לא הרגשתי מאושרת.
החזרתי את דירת החדר וחצי שלי ועברתי לגור אצלו.
התחלתי ללמוד מה שבאמת תמיד רציתי ללמוד- פסיכולוגיה,
ובפעם הראשונה בחיים- הלך לי.
הרגשתי שאולי אני משהו בחיים.

שנתיים.
שנתיים עברו לנו כמו שניות, ידענו לאן אנחנו מכוונים ומה אנחנו רוצים.
משפחה אנחנו רוצים, להקים בית.
ואז יצאנו למסעדה האהובה עלינו, וקיבלתי הצעת נישואין,
הכי מרגשת שיכלתי לדמיין, מסביב כל המשפחות שלנו,
והשיר שלנו מתנגן ברקע. חצי שנה אחר כך כבר היינו נשואים. הרגשתי שמצאתי את החצי השני שלי,
את המטרה האמיתית שבשבילה אני נולדתי. הוא הבין אותי, טוב משהבנתי את עצמי, חשבנו אותו דבר, היינו ביחד, בגוף ובנפש. החלטנו שאנחנו רוצים ילד.
עכשיו וכמה שיותר מהר, היינו בשלים למישהו שרק יחזק עוד יותר את הקשר שלנו ואת האהבה שלנו, אחד לשני וכבני אדם.

ישבנו כל ערב במרפסת, דמיינו את הילד הקטן שלנו, שנינו רצינו בן. והחלום היה לקרוא לו מיכאל, תמיד אהבת את השם הזה,
ואני נמשכתי אחרייך כרגיל.
תהליך שהסתבך מעט, שנה שנלחמו על הזכות להיות הורים.

אני זוכרת שיצאנו בערב לאותה מסעדה האהובה עלינו,
הבטחתי לך שיהיה נחמד, ויש לי איזה הפתעה בשבילך.
היית בטוח שזה הבושם שכל כך רצית.
ירדת מהאוטו והלכת לשולחן.
אני חיפשתי חנייה, חצי שעה מזורגגת חיפשתי חנייה,
חצי שעה יותר מדי.
כי כנראה שבזמן שחיפשתי חנייה הספקת לשתות כוס שהמלצר הגיש לך,
כוס שכנראה לא עשתה לך טוב, לא עשתה לנו טוב.
נכנסתי למסעדה וראיתי אותך מתחיל עם הברמנית בצורה די ברורה,
ובמילים אחרות- טרפת לה את הפה והיא לא בדיוק התנגדה. נכנסתי והייתי בטוחה שאני חולמת.
והבנתי שאני רואה טוב.

עזבתי את המסעדה בריצה, לא מסתכלת אחורה,
מקווה שלא ראית אותי, כי מעכשיו גם לא תראה כנראה.
אבל ראית אותי עוזבת, התחלת לרדוף אחריי,
אני כבר הספקתי לתפוס מונית, כי לא הייתי במצב לנהוג,
ואתה, פתחת את האוטו שלנו בסערה, בלי המפתח אפילו,
שיכור ונסער והתחלת לנסוע אחריי.
התקשרת אליי מאות פעמים ואני לא עניתי.
לא הפסקת לסמס. אני כבר הגעתי הבייתה,
נעלתי אותו ככה שלא תוכל לחשוב על להכנס אפילו.
הגעת כמו מטורף, דפקת ולא ראית בעינים,
ואני ישבתי מאחורי הדלת ולא הפסקתי לבכות, ביקשתי שתעזוב, דפקת את הראש בקיר ושמעתי אותך רץ במדרגות ונכנס לרכב.

נכנסתי למיטה ונרדמתי כנראה,
מרוב כאב ראש לא הייתי מסוגלת לחשוב יותר.
אני יודעת שכשאתה עצבני אתה לוקח את האוטו ועושה סיבוב והנחתי שזה מה שיקרה גם הפעם.

3:48 באמצע הלילה, אני מתעוררת ומסתכלת במראה, כל השחור מרוח לי בעיניים, מיליוני טלפונים והתראות. לא העפתי מבט באף אחת מהן. רק כתבתי לך הודעה:

״אוראלו, בוא נדבר בבוקר. כרגע אני לא מסוגלת לחשוב. הכל יסתדר, נסדר הכל בבוקר, אל תדאג. אוהבת אותך ועדיין מחכה להראות לך את ההפתעה.

התעוררתי בשש בבוקר אחרי שהטלפון של הבית העיר אותי. הוא צלצל מאות פעמים הלילה, אני יודעת, אבל הפעם התעוררתי.
״רונה? רונה את שם? אוי אלוהים, סוף סוף את עונה לי, אני בדרך. איך את עם זה? אני כל כך מצטערת רונה שלי, אני כל כך מצטערת...״

פתחתי את ההתראות ולא האמנתי למראה עיני.
אוראלי שלי, הוא התהפך עם האוטו בלילה.
אפילו לא היה צריך לקחת אותו לבית חולים בשביל לקבוע את מותו. נפלתי על הרצפה והעיניים שלי התמלאו דמעות,
לא יכלתי לראות כלום. האדמה לאט לאט בלעה אותי.
רציתי לראות אם הספקת לענות לי בלילה. אבל לא הספקת.
כי את ההודעה ששלחתי לא הספקת לקבל. ההודעה האחרונה ממך התקבלה חצי שעה קודם, ואם לא מספיק כאב לי עד אז,
הרגשתי את הלב שלי נקרע לחתיכות כשקראתי אותה

״רונה שלי, לפעמים אין מילים להביע את החרטה, אני מצטער, אני אוהב אותך ולעולם לא אפסיק לאהוב מכל מקום שאהיה בו. נולדתי לאהוב אותך. כשאני לא איתך כבר אין לי טעם לחיים. אני עוזב רונה. אני אוהב אותך. מאז. ולתמיד.״

״ היום, אנחנו שנה אחרי. אני לא כואבת פחות את המקרה. תמיד תשאר אוראל שלי. אנחנו אוהבים אותך. תמיד תשאר איתנו. באהבה..... רונה ומיכאל, הבן שלא הספקת להכיר.״

באותו הערב רציתי לספר לו שהחלום התגשם,
אבל באותו ערב החלום התנפץ. זה לא אותו דבר בלעדיו. מיכאל הוא הדבר האחרון שנשאר לי מאוראל.
והוא ישאר איתי לעולם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Human Me עקוב אחר Human
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Vered Milman
Vered Milman
סיפור אמיתי?? וואו, נשמע ממש כמו טלנובלה...
אהבתי. ומשתתפת בצערך...
הגב
דווח
Human Me
Human Me
לא אמיתי אבל תודה רבה❤️
הגב
דווח
Vered Milman
Vered Milman
חשבתי שכן, כי זה נמצא בקטגוריית "סיפורים אמיתיים". ובכיף :)
הגב
דווח
טען עוד 12 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Human Me
הזמן יעשה את שלו.
הזמן יעשה את שלו.
מאת: Human Me
מיוחדת.
מיוחדת.
מאת: Human Me
תברחי!
תברחי!
מאת: Human Me
שלא תעז.
שלא תעז.
מאת: Human Me
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D