כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 2

היי, זאת בדידות, אפשר להיכנס ?

עבר זמן מה מאז שהיא באה לבקר אותי.

טוק טוק נשמעה דפיקה בדלת.
נגד רצוני קמתי ממקומי הקבוע מתחת לשמיכה,
הלכתי לדלת והצצתי בעינית,
ראיתי דמות כזו, שמצד אחד נראיתה בדיוק כמוני,
ומהצד השני לא מוכרת לי בכלל.

״מי זה?״ שאלתי,
״היי, זאת בדידות, אפשר להיכנס?״ היא ענתה לי.
בדידות? אה בדידות.
לאחר רגע של מחשבה נזכרתי בה וזיהיתי אותה היטב.
בעבר היא הייתה מרבה לבקר אותי, אך בזמן האחרון לא ראיתי אותה בכלל.
עד עכשיו, עכשיו היא חזרה.

פתחתי את הדלת לכדי חריץ, והצצתי בבדידות שעמדה מולי.
״לומר לך את האמת, אני לא בטוחה אם אני רוצה להכניס אותך״ אמרתי לה.
״החלטה שלך. אבל אני מזהירה אותך, אם לא תכניסי אותי כנראה ייאוש יבוא,
ואני לא חושבת שתעדיפי אותו על פניי״.
גם ייאוש היה מוכר לי, לא היטב כמו בדידות,
אבל זכרתי שהוא היה חברה הרבה פחות נעימה ממנה.
נאנחתי ופתחתי את הדלת לתת לה להיכנס.

בדידות נכנסה מבעד למפתן הדלת, וסקרה בעיניה את חלל ביתי שנפרש מולה.
״שינית פה הרבה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה, אבל זה עדיין נותר אותו דבר״ אמרה לי.
״עבר הרבה זמן מאז שהיית פה לאחרונה, אני ממש לא מאמינה שזה אותו דבר״ עניתי לה עם שמץ כל כעס.
״נכון, פה ושם יש שינויים קטנים, אבל העיקר נשאר כפי שהיה״ היא אמרה בעודה מסתובבת ברחבי הדירה.

״בסדר... בואי נעזוב את הדיבור על חלל הפנים, למה את פה?״ שאלתי אותה בתקיפות.
״למה אני פה? מותק, את זה את צריכה לשאול את עצמך, את יודעת שאני לא טורחת לבקר סתם״.
הזעפתי פנים כי ידעתי שהיא צודקת.

בדידות המשיכה לשוטט לה ברחבי הדירה,
״אני רואה ששוב חזרנו להרגלים מגונים״ היא אמרה לי כשהבחינה בערמת הסיגריות במרפסת.
״זו הייתה מעידה חד פעמית... לא באמת חזרתי לעשן״ ניסיתי לתרץ לה.
היא פשוט עמדה שם מולי עם גבה מורמת וגיחוך על שפתיה.

״אז... שנתחיל לדבר על זה?״ בדידות שאלה אותי.
״תודה על ההצעה, אבל אני חושבת שאני אוותר״ עניתי לה.
היא כבר מכירה אותי, היא אמורה לדעת שאני בחיים לא ארצה לדבר על זה.
בדידות נאנחה כשעל פניה מבט מודאג ״משהו שונה בך הפעם... יש בך משהו שלא היה שם בעבר״
״ומה זה בדיוק?״ שאלתי אותה,
״אני לא יודעת ממש לשים על זה את האצבע... אבל אני חושבת שזו אכזבה״.
מי היה מאמין, היא קלעה בול.

לאחר רגע של שתיקה מביכה בדידות המשיכה ״מה שכן אני חושבת שלאכזבה הזו אין מקור בודד... יש לה כמה מקורות לא?״
״כן...״ נפלט לי לפני שיכלתי לעצור בעצמי. לעזאזל.
בדידות חייכה כשראתה שאני לא מרוצה מהפליטה הקטנה שלי, אבל אז פתאום נפלה בה הכרה כלשהי, ופניה החווירו.
״המקורות לאכזבה שלך... זה לא רק אנשים אחרים, זה גם עצמך לא?״
קפאתי. נחרדתי מזה שהיא צדקה ומזה שהיא הצליחה לעלות על זה.

״את יודעת שאני לא אספר לאף אחד... את יכולה לדבר איתי״ בדידות ניסתה לדחוק בי.
״את לא מבינה?! אני לא רוצה לדבר על זה, לא איתך ולא עם אף אחד אחר, לא כאילו יש לי באמת משהו לדבר איתו על זה״. סעמק מה הולך עם הפליטות פה האלה שלי מולה, זה בחיים לא קרה לי לפני כן.
בדידות הסתכלה עליי במבט עצוב, וראיתי שהיא הצליחה לחבר את החלקים ״ את מרגישה שלא נשאר לך אף אחד הא? את מרגישה נטושה?״
הסתובבתי ממנה שלא תראה את הפנים שלי, וניסיתי לעצור את הדמעות.

בדידות נגעה בכתפי, והכריחה אותי להסתובב אליה. כשהרגשתי את המגע שלה זה שבר אותי, ולא הצלחתי לעצור את הדמעות עוד. ״מה את רוצה שאני אגיד לך? שאת צודקת? שהבנאדם הכי קרוב אליי שבר אותי? שאחרי הריב הגדול כמעט כל מי שחשבתי שהיה חבר שלי נטש אותי ובחר בצד השני? שהמעטים שכן נותרו חברים שלי גם הם לא מתעניינים בי יותר מדי בימים האלו? שמלהיות בחורה מוקפת חברים וצחוקים הפכתי לבחורה בודדה שמרגישה שאין לה אף אחד? שאני כל הזמן מנסה לחשוב איך הגעתי למצב הזה ומה עשיתי לא בסדר שהוביל אותי לזה? אם זה מה שרצית לשמוע, הנה, קיבלת את זה!״

בדידות חייכה אליי חיוך קטן של עידוד ״זה לא מה שרציתי לשמוע... אבל לפחות סיפרת משהו, זה כבר שיפור משמעותי״.
הסתכלתי עליה, ותהיתי איך הגעתי למצב הזה שאני צריכה לסבול את הביקור שלה. איך אחרי כל כך הרבה זמן היא חזרה והצליחה להשפיע עליי כמו שאף אחד מעולם לא השפיע עליי. לאחר רגע ארוך, חייכתי אליה חיוך קטן ועגמומי ואמרתי לה ״אני לא יודעת מה יש בך בדידות... אבל שום דבר בחיים לא הצליח להוציא ממני מה שאת הוצאת ולהביא אותי למצב כזה״.

בדידות פשוט הסתכלה עליי כמה רגעים, כשעל פניה חיוך ״בואי״ היא אמרה לי ולקחה את ידי.
היא הובילה אותי למרפסת, והתיישבה וחיכתה שאתיישב לידה.
לאחר שניה של היסוס התיישבתי לידה, והושטתי יד לחבילת הסיגריות מולי והדלקתי עוד אחת, למרות שידעתי שלא כדאי לי.
״ממש לא חזרת לעשן״ בדידות מלמלה לידי. אבל התעלמתי ממנה.
במבטי סקרתי את הנוף שהשתרע מולי. ממגדלי עזריאלי, כשמאחוריהם אני רואה את הים, למגדל אביבֿ, לצומת קוקה קולה ומשם לפתח תקווה. חצי מאזור המרכז היה לפניי, ואז הבנתי למה בדידות הוציאה אותי לפה. היא רצתה שאני אראה את זה, היא רצתה שזה יסיח את דעתי ממנה.

״את נראית מהורהרת... הגעת לאיזה שהן תובנות חדשות שתרצי לחלוק?״ בדידות שאלה אותי לאחר זמן מה.
״האמת שכן״ אמרתי לה. ״הגעתי לכמה תובנות, אבל יש 2 עיקריות״ :
״אחת- שאני לא חושבת שאצליח לתת לעצמי להתקרב למשהו שוב אי פעםֿ, אני אהיה הרבה יותר זהירה, ולא אפתח את הלב שלי שוב״.
״שתיים- שאני בחיים לא אעמיד פנים שאני בסדר עם הכל כשאני לא. אני לא אתן לאף אחד לקחת אותי כמובן מאליו״.

אז ככה המשכתי לשבת, למשך ימים ארוכים, ישבתי במרפסת שלי בקומה הגבוהה, כשהנוף שלי מולי, ובדידות והסיגריות מארחות לי לחברה. וברגע זה הבנתי, שממה שהעבר לימד אותי, כנראה שבדידות היא היחידה שתשאר לצידי.

Rosa Rose עקוב אחר Rosa
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
לוי ביקוב
לוי ביקוב
פשוט דמעות...
הגב
דווח
guest
כלכך מדויק
הגב
דווח
Rosa Rose
Rosa Rose
תודה :)
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Rosa Rose
אחותי, הגיע הזמן לשחרר.
אחותי, הגיע הזמן לשחרר.
מאת: Rosa Rose
המסקנה- כל אחד בעולם הזה הוא נעל.
המסקנה- כל אחד בעולם הזה הוא נעל.
מאת: Rosa Rose
מגיפה התפרצה בעולם
מגיפה התפרצה בעולם
מאת: Rosa Rose
הירח מבין מה זה להיות אנושי
הירח מבין מה זה להיות אנושי
מאת: Rosa Rose
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
המזח / אצטרובל
המזח / אצטרובל
מאת: איש המגבעת
צפצוף
צפצוף
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl