כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

סופר הזכרונות

"האהבות הכי גדולות שלנו יגרמו לנו להשתגע, משאירות אחריהן כאב של אהבה וים של געגוע."

שאלת אותי למה אני כותב ואני לא עניתי. שאלת גם למה אני לא ישן בלילות ואני המשכתי לשתוק.
האמת? שאני פוחד שהחלומות בלילה ישכיחו ממני את המחשבות של היום, ובעוד כמה שנים כבר לא אזכור דבר. בגלל זה אני ככה כותב.

ואני חושב שהכל אצלי אחרת משאר האנשים.
שום דבר לא נשכח ממני במהלך השנים ובמקום כלשהו בין הלב והראש כאילו עומדת לה ספריה עצומה של זכרונות. כמו ארכיון שלם ששומר תמונות פנים רגשות מחשבות. תאריכים לא נשכחו גם לא הדמעות שנאגרות בכדים גדולים וגעגוע אחד שנרדם לו בין דפים מצהיבים.

"שום דבר ממה שאתה עובר לא היה לשווא אם למדת ממנו משהו." אמרה לי פעם מישהי ואני משתדל להקשיב לה למרות שהשנים הרחיקו ביננו.

כך לפעמים אני נכנס לספרייה הישנה הזו ושולף משם תיק עב כרס מלא בזמן. בדרך כלל הראשון שעיניי נחות עליו. אז אני מנער אותו מעלה ענני אבק של שכחה ויושב לכתוב כשהירח מעליי, עוד פרק מעברי.

ואת? אל תנסי להבין ולשאול מה היה מה עומד מאחורי הכתב.
יש דברים מוטב שלעולם לא יתגלו ויצאו לעולם. אבל סיפור אחד רציתי לספר לך על געגוע שלא נגמר אולי אז תביני אותי קצת יותר.

******
"האהבות הכי גדולות שלנו הן אלה שיש להן הכי הרבה סיכויים להיגמר, ולהיגמר בכאב. חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה אחת פשוטה:
רק אלה שאנחנו הכי אוהבים יכולים להביא אותנו אל הקצה שם בגבול השגעון, ואז אנו כבר לא מי שהיינו. ואתה לנצח תזכור אותה, את האהבה הזו, כאב עמום ימלא אותך עם תחושת געגוע אבל גם הקלה שאתה כבר לא שם. "

*******

רכנתי מעליה ושום דבר לא מפריד ביננו. השמיכה הדקה שנמתחה מעלינו כאילו התאמצה לכסות אותנו אבל תמיד נפלה והיא בתנועות יד מהירות מחזירה אותה שוב ושוב.
אני מרגיש את הציפורניים שלה בגב, שורטות מציירות שבילים אדומים בעור שלי ואני נאנק מכאב.
היא מצמידה אותי אליה עוד ועוד ואני בתוכה מתאמץ לא להרגיש כלום עד שהיא תגיע אל הסוף.
אני תמיד יודע מתי זה קורה, אז העיניים שלה נעצמות והיא מקשתת את הגב שלה אחורה נצמדת אלי מחניקה צעקה.

'אלוהים, כמה שאני אוהב אותה!' אני חושב לעצמי, תוהה בפעם המיליון במה זכיתי שהילדה היפה הזו תאהב אותי כך. החדר חשוך אני כמעט לא מבחין בה מעסיק את המחשבות שלי בכל הדברים שמציקים לי ורק לא לגמור. 'מזל שהגשם חזק עכשיו,' אני חושב לעצמי. ככה השותפה שלה לא תשמע כלום.

"תנשק אותי חזק וכואב עכשיו!", היא מבקשת מצווה עליי ובדיוק כשהיא מתרוממת אליי וטעם הדם שלה בפה שלי, רעם אדיר מתגלגל מרעיד את יחידת הדיור הקטנה על גבול שכונת נווה-עמל בהרצליה..

"תגמור איתי עכשיו!" היא צועקת כשציפורניה ננעצות חזק אל תוכי. עוד קצת וזה נגמר ואנו נופלים אחד על יד השניה מתנשפים, מזיעים.

"אני אוהב אותך ילדה.." אני אומר לה והיא רק מסובבת אלי את הראש אוספת את שיערה שהתפזר ומחייכת.

ככה נרדמנו. היא לא אהבה שמחבקים אותה בלילה, רק לשלב את הרגליים זה בזו.
'אני חייבת אוויר כשאני ישנה,' הסבירה לי פעם ושבכלל, היא לא אחת כזו של פוצי מוצי.
ככה נרדמנו, ואני חושב שזה היה הלילה האחרון ששקעתי איתה לעולם של חלומות רגלינו משולבות ואני מחייך באושר. זה היה הלילה האחרון לפני שהשתגענו.

*******

"אני צריכה לדבר איתך מאמי." היא אמרה לי למחרת.

הנחתי את המגבת על הכסא הגבוה במטבח והתקרבתי אליה, מחבק אותה חזק.
"מה חיים שלי? דברי..." הריח של השיער הדק שלה משכר אותי. אני צמוד לצוואר שלה וכמעט יכול להרגיש כל פעימת לב.

"לא ככה.. יותר מאוחר. בערב." משהו מטריד אותה, אבל אני ידעתי שאין טעם להתעקש איתה. הכל היא עשתה בדרכה ואיך שהיה בא לה. אולי זה מה שאהבתי בה, אני נזכר היום כשמספר לך.
אני מגלה שאני אוהב בנות שיש להן דעה משלהן. בנות שקובעות ומחליטות בשבילי. לא יודע למה, עושה לי את זה להרגיש קצת נשלט ואין לי בעיה שתצחקי עלי עכשיו, אבל זה אני.

שחררתי אותה מהחיבוק שלי, ופשוט אמרתי לה שתגיד לי מתי לבוא אליה.

"אני אוהבת אותך, תזכור את זה."
כמעט לחשה לפני שהלכה.

*******

את בטח חושבת שהיא רצתה להיפרד ממני, נכון? אני מחייך בעצב עכשיו כשכותב לך, אבל את ממש טועה. היא אהבה אותי בטירוף. באותו אחר הצהריים אני ידעתי שהיא לא מתכוונת ללכת אחרת היתה פשוט אומרת.

סיימתי לשטוף את הכלים מהורהר, פשוט כאב לי שמשהו מציק לה ואני לא יודע מהו. 'אחכה לערב', חשבתי לעצמי, 'ואהיה הכי הכי בשבילה...'

בעשר בלילה רק היא ביקשה שאגיע.
העיניים שלה היו אדומות מבכי, והלב שלי התחיל לדפוק.
"מה קרה אהובה שלי?" מיהרתי למשוך אותה אלי והיא קרסה אל ידיי מרשה לעצמה לבכות.

"עדן כאן?" שאלתי אותה מתכוון לשותפה שלה שלא סבלתי. בכל הזדמנות היא רק ניסתה להרחיק ביננו.

"לא, היא הלכה בגלל זה קראתי לך רק עכשיו."

לקחתי אותה לחדר שלה, והושבתי אותה על המיטה. הצעתי לה כוס מים אבל היא סירבה, רק ביקשה שאשב לידה. וכך, כשידינו משולבות היא הסתכלה אליי ואמרה:

"אתה יודע שאני אוהבת אותך, נכון?"

"ברור."

"אתה יודע שבשבילך השתניתי ועשיתי הכל כדי שיהיה לנו כיף ביחד..."

"מאמי, מה יש לך חיים שלי?", שאלתי אותה לא מבין למה כל ההקדמות האלה, התחלתי לפחד הפעם.

"אני לא מאושרת. לא טוב לי! משהו מציק לי כאן.." היא הצביעה על החזה איפה שהלב, "משהו לא נותן לי לישון כבר הרבה זמן וזה לא הוגן כלפיך. אמרת שרק כנות תהיה ביננו ואם נשקר לא יישאר לנו כלום, נכון?"

הבטתי בילדה הכי יפה בעולם שבכתה מולי.
מנורת הלילה שליד המיטה שלה דלקה באור חלש אבל לא פיספסתי שום פרט.
השורט, ג'ינס קצרצר עם הדפס לבן וחולצת טריקו לבנה הכי פשוטה שיש. היא נעלה סנדל רצועות שבחרנו יחד, ולא יכלתי שלא להרגיש איך כל האהבה שלי לילדה הזאת יוצאת ממני בלי שליטה.
חיבקתי אותה שוב, טובע בשיער שלה ואמרתי את זה פשוט כך:

"מאמי, רק תגידי מה מפריע לך כבר, מבטיח שנסדר הכל! עשיתי משהו לא בסדר?"

"לא! אופפ.. זה לא אתה זו אני שדפוקה."
היא שתקה ואני המתנתי לה.

"טוב, אני יגיד את זה כבר, אבל תקשיב לי עד הסוף..."

וככה הסדק הראשון בלב שלי קרה. בפשטות ובלי יותר מידי מילים מיותרות הודתה שפגשה מישהו בעבודה. גבר חתיך שהיה כל החלומות שלה. היא לא אוהבת אותו אמרה, אבל לא יכולה על לחשוב להמשיך הלאה בקשר איתי ולא לשכב איתו. זה לא אהבה ואין רגש, קבעה. רק תשוקה מקוללת שהיא לא מצליחה להעלים.

"זהו. זה מכאיב לי ו.. אני רוצה לשתף אותך בזה. אני יודעת שזה כואב לך, אבל תאמין לי שזה כלום אני לא מדברת איתו בכלל. אני רוצה להמשיך איתך את הקשר לשלב הבא, אולי נגור ביחד.. אבל חייבת לפני זה לשכב איתו!":

היא סיימה, ואני בכיתי כמו ילד קטן. לא תיארתי עצמי שאי פעם אשמע כזה דבר מהבחורה שאהבתי בטירוף.

*******
את בטח עכשיו תחשבי לעצמך שאני משוגע כשאספר לך שהסכמתי.
תביני, ידעתי שכך או כך, היא תעשה את זה ואני פשוט העדפתי את הכאב שבידיעה מאשר את הפחד בשאלות שלא יהיו עליהן תשובות. היא ביקשה שאבטיח לה שאוהב אותה גם אחרי ואני הסכמתי. הבטחתי לפחות לנסות.

זה היה שבועיים אחרי.
ביום שהיא הלכה אליו היא התקשרה. לא נפגשנו מאז אותה שיחה איומה.

"ילד," כך קראה לי, "אני נוסעת אליו הלילה."

שתקתי. מתאמץ להחניק את הבכי.

"ילד?"

"תבטיחי לי שאין רגש. שלא תנשקי אותו ושתחזרי אליי כבר שלמה.." ביקשתי.

זאת אהבה, את מבינה? ככה לפחות אני רואה את זה. אם אתה אוהב מישהו באמת אתה תחשוב רק עליו ותרצה שיהיה לו טוב בכל מחיר, גם על חשבונך.

"מבטיחה אהוב." היא רק ענתה וניתקה.

זה היה עשר בלילה ואני זוכר את זה כמו עכשיו. כותב לך את הזכרון הכי נורא שלי ובוכה.
שתיתי כמעט בקבוק ג'ק דניאלס שלם בדירה שלי, מרטיב את החולצה בדמעות. אני לא חושב שמילים יכולות בכלל לתאר מה גבר שאוהב עובר ברגעים כאלו, אז פשוט אניח לך רגע ובו אבקש שתעצמי עיניים ופשוט תנסי להרגיש אותי.. תנסי לדמיין יחד איתי באותו הלילה איך הגוף שלה עירום מתקשת מול גבר אחר שלוקח אותה לעצמו, לוקח אותה ממני וכמה אתה צריך לאהוב מישהי בכדי לתת לזה לקרות.

רק באחת בלילה היא התקשרה, וביקשה שאגיע.

*******

הדרך הייתה מטושטשת, והמגבים ניסו אך בקושי לפנות את המים מהשמשה.
'השמים בוכים יחד איתי', לחשתי לעצמי את המשפט שכולם אומרים כשמשהו עצוב קורה ויש גשם, אבל אני הרגשתי כאילו זה באמת כך.

היא פתחה את הדלת.

עמדתי מולה לא מתאמץ להסתיר מה עובר עליי.

"בוא.." לחשה לי בשקט והובילה אותי אחריה.
סירבתי. מושך בכתפיי כמו ילד.

"בוא!" ושוב היא מצווה עליי ואני נגרר אחריה, ושום דבר מעצמי כבר לא נשאר איתי.

התיישבתי על קצה המיטה שלה, היא נשענת על הכרית מכסה עצמה בשמיכה שלה. שלי. שלנו.
שוב מנורת הלילה הזו שקניתי לה, אבל הפעם נדמה לי שהכל חשוך ואני בקושי מבחין בה.
היא בגדה בי. היא כבר לא שלי.

"אני רוצה לשמוע הכל בדיוק מה קרה.." ביקשתי בקול מרוסק.

"אני מבטיחה שאספר לך הכל, אבל תזכור שהבטחת לאהוב אותי גם אחרי.."

בשקט סיפרה איך הגיעה אליו. איך אחז בה מיד בלי לדבר והפשיט אותה בסלון על הספה שלו.

"חמש דקות אחרי כבר הוא חדר אלי. חשבתי עליך כל הזמן אני נשבעת. לא גמרתי זה היה מהיר והוא בכלל לא טוב כמוך.." היא חייכה חיוך עצוב.

היא המשיכה לתאר איך אחר כך הוא פשוט הסתובב ונרדם וכשרצתה לדבר איתו קצת כדי לא להרגיש זונה הוא פשוט חדר אליה שוב מתעלם ממנה.

עכשיו היא בכתה. אמרה שמצטערת ושזה לא שווה את זה אם תאבד אותי.

ואני?
לא יודע למה רק רציתי להכאיב לה. ככה אני כשפוגעים בי.
בלי להתפשט ובלי מילים של אהבה קמתי אליה וסובבתי אותה בגבי אליי. חדרתי אליה מאחור ואני שואל אותה כמעט בצעקות אם כואב לה באמת עכשיו כמו שלי..
הכאבתי לה כמו שמעולם לא ידעתי שאני מסוגל, ואחרי שהכל נגמר התרחקנו. שם, על המיטה בה כל כך אהבנו ובין הדמעות שלה ושלי, ידענו שנינו שאיבדנו את האהבה הכי גדולה שהיתה לנו, כי כשהלכתי משם דבר לא חזר לכשהיה.

*******

באותו הלילה אמרתי לה שזה נגמר ושאני מצטער אבל אני לעולם לא אוכל עוד לאהוב אותה אחרי מה שעשתה. אבל היא התחננה בדמעות, ולמחרת כתבה לי על דף צהוב בכתב היד הילדותי שלה, מכתב שחיכה לי מתחת לדלת.

"ילד קטן ואהוב שלי,

מעולם לא אהבו אותי כמו שאתה אוהב. תמיד גברים פגעו בי. שנים אני לבד בעולם ובאמת שרק איתך אני מאושרת. הבטחתי לך שתמיד אהיה כנה איתך. הבטחת לי שתאהב אותי גם אחרי. תדע לך שאני מצטערת באמת שזה לא היה שווה את זה. והיום? אני אוהבת אותך יותר מאי פעם. הוכחת לי שאתה באמת אוהב אותי.
אז תסלח לי ילד שלי, ובבקשה, בוא נמשיך הלאה.."

היא כתבה עוד ועוד, אבל אני הפסקתי לקרוא.

קמתי, מקפל את הדף ומניח אותו מתחת למזרון מבין שאני על גבול השגעון.

חזרתי אליה, אם את סקרנית לדעת. אל תנסי להבין לב שבאמת אוהב. אני חושב שאין בו הגיון פשוט.. חזרנו להיות ביחד אבל כבר לא היה את הקסם ההוא. כבר לא האמנתי בה. תמיד חשדתי שהיא עוד רוצה בו ולא הועילו לי כל השבועות והתחנונים שלה. בחצי שנה האחרונה שלנו יחד גרמתי לה לסבל איום. גרמתי לה לקנא בבנות דמיוניות שמעולם לא היו, לא כי לא רציתי. פשוט לא הייתי מסוגל לדבר אפילו עם בחורה אחרת. ובלילות כבר לא עשינו אהבה רק הגופות שלנו נגעו בלי הנשמה, ואני לא נשארתי לישון כמעט איתה. לא הייתי מצליח להירדם למרות שביקשה שכעת אחבק..

וכך, שישה חודשים נגמרו ויחד איתם גם האהבה האדירה שהיתה בי כלפיה.
אני חושב שאהבה נגמרת בשתי דרכים, או כמו נר שכבה אט אט, או כמו דלת שנטרקת בבת אחת.
והנר שלנו האט את הגסיסה שלו זמן רב וכשנגמר בו הכוח גם אנחנו וויתרנו.

*******

זהו. מאז לא אהבתי יותר באותה עוצמה כמו שאהבתי אותה.
היו מאז כמה אבל תמיד עזבתי בלי להודיע. פשוט כבר לא יכול להאמין באף אחת, אני חושב.

שלוש שנים עברו מאז ראיתי אותה לאחרונה בוכה במיטה שלה ואני עוזב בלי לומר שלום.
שלוש שנים שאני חי אבל כבר לא מאמין באהבה, ורק יודע מהו געגוע נורא לדבר שלעולם לא יחזור.

זאת הסיבה שאני כותב, זו הסיבה שאני לא נרדם בלילות האלה שאת מוצאת אותי ער.
ואת? אם קראת עד לכאן ואת לא חושבת שאני משוגע, תדעי שהיה לי כיף לשתף אותך במעט.
והלוואי ותמצאי את המילים שכבר ירגיעו אותי.

כי בזמן האחרון הבנתי שחלק ממני עוד אוהב אותה, למרות הכל. אני מתנחם בזרועות של אחרות אבל תמיד בסוף רואה אותה, ורק אותה.
אז איך אפשר להפסיק לאהוב אותה תגידי, ומה משכיח אהבות משוגעות תספרי לי...
והנה הבוקר כבר עלה, הגיע הזמן לישון, ולשכוח אותה לכמה שעות.

*******

"האהבות הכי גדולות שלנו יגרמו לנו להשתגע, משאירות אחריהן כאב של אהבה
וים של געגוע."

***

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 31 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
La Femme
La Femme
יש כמה דברים שאני חייבת לציין.
קודם כל הכל כתוב מושלם! מ א׳- ת׳. כתיבה עשירה ויפה.
הכל כתוב פה עם מלא רגש וכאב. הייתי כולי בתוך הדמות, מרגיש מציאותי.
האמת היא שעם כל העוצמתיות והרגשות הנוכחיים בסיפור, אם הייתה נגיד למשל מתאר באופן מעשי את הדברים שעשה לה, למשל כשרשמת:סובבתי אותה בגבי אליי. חדרתי אליה מאחור.
אתה מבין מה אני מדברת? אם נגיד למשל היה תיאור גדול יותר למה שעשה לה זה היה מוסיף לסיפור עוד הרבה.
אני לא יודעת אם הסיפור הזה הוא מבוסס על חייך. אבל לדמות עצמה הייתי נותנת את התמיכה האפשרית..
כמו שציינתי, הכל ריאליסטי, הרגיש אמיתי..
כתיבה מדהימה, כל הכבוד.
הגב
דווח
ים זוהר
ים זוהר
guestוואו, אתה אחד האנשים הכי מוכשרים שנתקלתי בהם בחיים שלי, באמת שאי אפשר לא לסיים את זה, סיפור סוחף ומדהים ומרגישים את הכאב בין כל שורה ושורה וזה פשוט מטורף כמה שזה מדהים,
ולמען האמת,
כל אהבה אמיתית וגדולה מאוד משאירה צלקת בלב, כל אהבה אמיתית אף פעם לא תהיה פשוטה, האהבות המשוגעות יכולות לבוא בכל גיל, אין גיל לאהבה, ואהבה אמיתית צריכה להיות משוגעת כדי שנוכל להישאר שפויים בעולם הזה, צריך קצת שיגעון, ואם לא באהבה, אז במה?
זו אני מהתגובה למטה משום מה זה התנתק לי מהחשבון
הגב
דווח
Avrahami Amitay
Avrahami Amitay
אין מאושר ממני עכשיו.
תודה רבה!❤
הגב
דווח
טען עוד 58 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Avrahami Amitay
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
חמש דקות אצלך
חמש דקות אצלך
מאת: Avrahami Amitay
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D