שתיים בלילה.
עם טישרט שחור ואיזה מכנס קצר זרוק וכפכפים. כשראיתי אותך מתקרב לרכב שלי, יצאתי ורצתי אליך. חיבקתי אותך כל כך חזק, ובכיתי. לא יכולתי להפסיק לבכות עד שכבר היה לי קשה לנשום.
״ היי אתה בבית?״
-״כן, למה?״
״אתה יכול לצאת החוצה בבקשה?״
-״ אני חצי ישן, קרה משהו?״
״כן, בבקשה תצא״.
-״בסדר חכי אני בא״.
בחיים לא חשבתי שיהיה לי את האומץ לשלוח לך הודעה ב02:00 בלילה כשעיניי ספוגות בדמעות, אני נשבעת שלא התכוונתי לנסוע אליך בכלל, הייתי חייבת לנשום אוויר בכל המחנק הזה והדרך פשוט הובילה אותי אליך. אני נשבעת.
לא חשבתי שתצא אלי, אבל יצאת.
עם טישרט שחור ואיזה מכנס קצר זרוק וכפכפים.
כשראיתי אותך מתקרב לרכב שלי, יצאתי ורצתי אליך.
חיבקתי אותך כל כך חזק, ובכיתי.
לא יכולתי להפסיק לבכות עד שכבר היה לי קשה לנשום.
הרגעת אותי ושאלת מה קרה? אמרתי לך שהתגעגעתי אליך,
שתקת כמה שניות ואז אמרת ״בגלל זה את בוכה?״
וניסית לנתק אותי ממך.
הסתכלתי עליך ועניתי ״בבקשה, אל תעזוב אותי אני צריכה אותך...״
אמרת לי ״אל תדאגי, אני כאן.״
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
