כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

בית המרקחת של מירו טרבלסי

"גבר לא יכול לחיות עם המחשבה שהוא תקוע עם בחורה אחת לכל החיים. זה נגד הטבע שלנו כל מוסד הנישואים הדפוק הזה.. גבר תמיד יחפש את החופש שלו, מבין? בגלל זה אתה חייב בריחות לפעמים. פה ושם לנגב חומוס." ככה הוא הגדיר בגידה, שבעיניו היתה לגיטימית לגמרי. לנגב חומוס.

כשאני עצוב ורע לי אני נוסע למירו.
בכניסה לעיר עוצר בדלק וקונה אקסלים לדרך ומלבורו אדום. שיהיה גם כן לדרך. למה זה שעה וחצי נסיעה ממני לאביעזר, מושב של הודים ליד בית שמש.

כשעצוב לי ורע אני הולך אליו ואנחנו שותים אבל לא מדברים.
אני ומירו בהסכם. העצה האחרונה שלו הרסה לי את החיים ואני עוד יש לי קצת בלב עליו. כי חבר צריך לתת לך עצה טובה. לגרום לך לעשות את מה שאתה באמת מאמין בו.

מה קרה?
הכל בגלל דפנה.

*******
במוצאי שבת האחרון שלי כגבר רווק רעדתי מפחד.

לא הייתי ילד בן חמש שמתחבא מתחת לשמיכה בגלל הגשם ולא הנער שפחד מהבילוש שיבואו לבדיקת סמים. עברתי גם הרבה מאז היתה עלי קסדה ונשרטתי משריקות של כדורים.

הייתי סתם גבר בן עשרים ושבע עובד בהובלות 'שמחה ובניו בע"מ' שמתחתן עוד שבוע. ומעולם לא פחדתי כמו באותו הלילה.

*******

זה כבר תשע בערב מחר יום ראשון. נופל בול שבוע לפני שאני מוגדר רשמית סוס קשור בספרים של הרבנות. סתיו כבר מדדה לי את האזיקון מזהב שישב לי על האצבע מתייג אותי לנצח כגבר שיצא מהמלאי של הרווקים המאושרים ולעצמה בחרה אחת כזו יפה. פחות עבה.

"סעמק אחי אני מת מפחד" סימסתי למירו יושב במרפסת מעשן בשרשרת. הוא הכתובת תמיד לכל הצרות שלי.
כי כשעומר נכנסה ממני להריון ובאה אלי בוכה כי פחדה שאבא החרדי שלה יגלה ויהרוג אותה, רצתי למירו. חרדים זה כמו הדרוזים במקרים האלה. כבוד המשפחה מעל האושר של הילדה.

" על פוסטינור אבאלה, שמעת? יסדר לה ת'בטן חזרה" מירו אמר וסיפר לי על הכדור שבנות בימינו לוקחות כמו אקמול.

גם כשנשבר לי הלב בגלל יערה שזרמה כמו נחל בחורף עם כל אחד כשהיתה שיכורה גם כן באתי אליו.

"על ג׳ק דניאלס והיידרו ביחד, שמעת? יסדר לך פיקס את המוח.." אמר שוב מירו ואני מקשיב לו נשרט יותר ממנו.

ככה תמיד סגר לי ת'פינות בבית שלו שקראנו לו בית המרקחת של מירו.
הוא היה מסדר בקבוקים וחומרים על השולחן מהכי זול עד הכי יקר, כשהוא מכריז כמה עלה לו כל בקבוק. 'מה אתה רוצה מכאן'? הוא היה שואל, ולפי התשובה ידע עד כמה המצב חמור.

בית המרקחת של מירו, הפעם אני לוקח לו מהוויסקי של הכי ביוקר.

****
"סעמק אחי אני מת מפחד אתה לא מבין?" כתבתי לו שוב כשלא ענה, מחשב מתי זה יראה נואש להתקשר ומתי לא. נחכה עוד קצת. אולי מרינה עוד אצלו והוא מטפל בה ואולי בכלל לא והוא סתם יושב על האסלה עם הפלייבוי. מירו לא התקדם. נשאר עם הפורנו המודפס כשכולנו היינו מחליפים סרטונים לפנים בווטסאפ.

"אני מהאולד סקול בייבי" היה אומר בחיוך העקום שלו שהזכיר לי את סילווסטר סטאלון מוציא עוד ג׳וינט טילון. זה מה שאהבתי בו. הבנאדם היה המקום הבטוח שלי.

"מה יש'ך יא זין" הוא סוף סוף עונה. תמיד מקלל כמו סרסור זקן.

ככה הוא חסר תקנה. בערב כיפור האחרון עניתי לו על רמקול ליד אמא שלי והיא כמעט התעלפה. חצי דקה הוא ושמעון שהיה איתו מריצים רק קללות ולי על המזל נתקע המסך. עד שניתקתי סוללה הוא הספיק להגיע גם לסבתא שלי מתאר בפירוט מה ערבים עושים לה כשהיא מכינה לי מטבוחה, והמסכנה בכלל מזמן שוכבת מתחת לשיש.

"תתבייש איזה חברים יש לך.." אמא שלי עיקמה פרצוף בגועל ואני הסכמתי איתה. אחד אחד אברבנאל ושלוותה. אבל מה? לא הייתי מוותר עליהם בחיים.

"קפץ אליי קוקסי מה השאלה בכלל?" הוא ענה כשאני כבר באוטו מונע בדרך אליו. זה חבר.

*******

"על הגשמת פנטזיה, שמעת? יסדר לך ת'מחשבות עשר." שאל אותי אחרי דרינק קטן שגרר אחריו עוד אחד. ועוד אחד.

"לא.. מה זה ואיך זה בדיוק יעזור לי?"

מירו, אם לא היה נולד במשפחה ההרוסה שלו היה יוצא פסיכולוג מדופלם. על בטוח. ככה כמה דקות הוא מסביר לי מה גורם לנו לפחד ממחוייבות לאישה אחת. "זה רק הפחד שלא תוכל לעשות מה שבא לך. מבין?"

" לא ממש," אני עונה לו ומירו מסביר לי מה זה גבר.

"גבר לא יכול לחיות עם המחשבה שהוא תקוע עם בחורה אחת לכל החיים. זה נגד הטבע שלנו כל מוסד הנישואים הדפוק הזה.. גבר תמיד יחפש את החופש שלו, מבין? בגלל זה אתה חייב בריחות לפעמים. פה ושם לנגב חומוס." ככה הוא הגדיר בגידה, שבעיניו היתה לגיטימית לגמרי. לנגב חומוס.

"אז מה אתה מציע לי בעצם?"

"לפני חתונה אתה חייב לסמן וי על כל הפנטזיות שלך. אתה לא כזה אבל לך תזיין את הפנטזיה שלך. חייב לשמוע לסחבק.."

הוא מניח את השלט של הממיר טוחן את הקססה ואני יודע למה הוא מתכוון. יודע טוב מאד.

*******
דפנה.

לכל גבר יש את הבחורה הזאת שהוא היה מת לעשות ולא הלך לו איתה. דפנה גרה לא רחוק. מטר שישים וחמש של חלום רטוב. הילדה הזאת לא זרמה איתי אף פעם, למרות שכולנו ידענו שהיא לא שומרת שום דבר לחתונה.

'אני ואתה זה רק רציני אז אל תנסה להזרים אותי.' אמרה לי בלי בושה איזה פעם כשחשבתי שהיא מסטולה מספיק וניסיתי לשכנע אותה לתת לי.
ככה היא. גרזן יותר מהאבא התימני של שמעון שאף פעם לא שחרר לו ת'אוטו.

"להה.. אין מצב! אני לא בוגד שבוע לפני חתונה."

"קח תעשן תירגע." מירו דוחף אלי את הנייר המקופל שבתוכו נחה התערובת שתרגיע אותי. ברקע עוד איזה סרט מעאפן של ג׳וני דפ והוא על הספת טלויזיה שקנה ביד שתיים רגל על רגל. אין לבנאדם דאגות חשבתי. רווק נצחי זה.

אולי אני בכלל טועה? יש לו למירו תאורייה אחת: לעשות תמיד מה שבא לך. וככה הוא מאושר תמיד זורם למועדונים ומסיבות טבע כל שבוע אוסף עוד תחתונים של נשים לאוסף הכיבושים שלו במגירה.

פעם ספרנו, התעייפנו כשהגענו למאתיים.
מירו מאושר ככה אומר ושחתונה זה הכי נגד זה.

אני ממלא את המבחנה מתכונן נפשית להפיל ראש ומעכל את מה שמירו אומר לי בעצם מציע לי ליפול בעצמי.

"לשלוח לה הודעה?"

"תתקשר אליה. הודעה זה להומואים."

מצית. הגבעה בראש המבחנה נדלקת כמו גבעת התחמושת בששת הימים ואני נחנק. שונא באנגים.

"זה לא בגידה אבל?" אני שואל אותו אחרי דקה ארוכה מתאפק לא להשתעל והעשן כבר ממלא ת'חדר.

"אתה עוד לא נשוי אבאל'ה. תירגע.".

אני כבר בראש טוב. הזכרון של סתיו מתחיל להימחק ועכשיו אני מבין מה עובר בראש של כגבר שבוגד. אתה שם את עצמך לפניה. משכנע את עצמך שהיא הרעה ואשמה בזה שלא טוב לך. מבין עכשיו שגבר שבוגד הוא לא בהכרח הוא גבר רע אלא סתם ילד שחושב עקום.

אבל על הזין אמרתי לעצמי למרות שהבנתי את הפסיכולוגיה. ומכאן ועד לקרוא לדפנה זה בדיוק דקה של ניסוח הודעה ושעה אחר כך היא כבר כאן.
*******

"צא החוצה אין לי כח לחבר המגעיל שלך." היא שולחת לי הודעה.

"מה יש לבתזונה אה?" הוא אומר כשאני יוצא החוצה. היא ומירו שונאים אחד ת'שני כמו ביבי ואובמה כבר שנה. מאז שדפנה הביאה חברה שברחה מהבית, ומירו בשעה שדפנה קפצה להביא לה דברים הצליח לדרדר אותה לאורגיה.

אני יוצא אליה והיא נשענת על האוטו שלה. רק דבר אחד בראש שלי כשאני מביט בה יפה כל כך. להגשים פנטזיה ולשכב איתה כבר. אני לא הולך לספר לה כלום שמתחתן רק למכור לה איזה סיפור על זה שהתגעגעתי אליה. קצת רגש וכל בחורה נופלת. ככה זה.

"סתם," אני משקר לה, "עברתי בסביבה אמרתי נגיד לך שלום."

"שלום." היא צוחקת את הצחוק התמים שלה זה שמשוחרר מדאגות לא מודעת בכלל למחשבות שרצות לי בראש, "התגעגעתי אליך י'מכוער.."

"בואי נצא לסיבוב תספרי לי קצת מה איתך."

כלל ראשון לגבר המתחיל: תן לה אשליה שאכפת לך ממנה. כל השאר כבר יבוא לבד כי לגנוב לב של אישה זה יותר קל מלגנוב סובארו 82'. והיא נפלה בזה. בטח נפלה היא מאוהבת בי.

באותו לילה רחוק מכל החברים ואולי יותר מהכל, גם מעצמי, נסעתי איתה ברחובות כפר סבא סתם בלי מטרה. מתעלם מקול המצפון שלי ומהשיחות שלא נענו מסתיו אשתי רק בעוד שבוע. 'עכשיו זה רק אני' ידעתי. וזה בסדר, חרטטתי את עצמי. ככה אבוא לחופה בלב נקי בלי מחשבות מלוכלכות ופחדים מיותרים.

אחת בלילה כבר, וברחובות החשוכים של כפר סבא עצרנו ליד קצה העיר בחניה של בית הספר שלנו. היא סיפרה לי על כל מה שעבר עליה בשנתיים האחרונות ואני רק מהנהן בהבנה מניח עליה יד מנחמת חושב מתי אני כבר אזכה להשתחל לה לתחתונים.

בשתיים היא כבר ישבה מעליי במושב האחורי אחרי שקנתה את השקר המסריח ביותר שמכרתי לה עטוף בחרמנות. 'את חשובה לי אני לא מצליח לשכוח ממך..'

'אוי.. כמה שנים לקח לך להגיד את זה?' היא רק החזירה בלחש מסירה באחת את החולצה שלה תופסת לי את הראש בין שתי הידיים הרכות שלה ומנשקת את השפתיים שלי כאילו כל החיים חיכתה לזה.

'אני נמצא בסרט הזוי.' זה מה שחשבתי כשהיא נצמדה אלי יפה כמו אלה שערה השחור והארוך מכסה כמעט את כולה. 'אני הגבר הכי בנזונה ביקום' ידעתי כשהיא הלבישה את עצמה עליי, אבל למי אכפת. רק לגמור וללכת להתקלח. מירו אמר זה מה שיעזור להעביר את הפחד, לא?

והרגש הגיע. משהו בה קנה אותי, אבל לא נתתי לזה להיכנס. אז הכאבתי לה. זיינתי את דפנה כמו שגבר מזיין זונה. בלי להתחשב בלי שום רגש.
אני לא יודע אם היא התאכזבה או התבאסה, אבל בדקות שנסענו בדממה הניחה יד עלי וליטפה בעדינות כזאת. ואם רציתי עוד הוכחה שאני חרא, כשהורדתי אותה חזרה ליד הרכב שלה, זה פשוט נפלט לי:

"דפנה, אני מתחתן.."

"מה?!"

"כן."

אלוהים העביר את העולם להשתק. דפנה מסתכלת עליי בעיניים קרועות מתדהמה ואני לא מצליח לשמוע כלום גם לא את המנוע.

"מתי?"

"עוד שבוע." אני עונה לה והיא מעוותת את הפנים מכאב. אני והיא זה סיפור אהבה שלא הצליח לצאת מהעטיפה אבל היה כאן משהו אחר. וואלה היא זאת שאני באמת רוצה אבל דברים מסובכים אחרים גרמו שזה פשוט לא יקרה.

"חשבתי שמשהו השתנה ביננו אבל סתם קראת לי, אה? רק כדי לזיין אותי במושב האחורי של הפולו המסריחה שלך.."

אני לא יודע אם ראיתם פעם ילד שעבר התעללות או אפילו סתם חטף סטירה. אבל אני ראיתי. הילדים של השכנים מלמטה תמיד חטפו מכות וכולם ידעו את זה.
דפנה נראתה עכשיו בדיוק כמוהם.

הפגיעה בעיניים. הפחד. הדמעות.
בשניה אחת היא קלטה שפשוט ניצלתי אותה.
היא לא אמרה כלום, רק אספה את הקצת שנשאר ממנה וירדה מהאוטו מחניקה יבבה.

כוסעמק. אני מניאק כמו כולם עכשיו.

*******

ואצל מירו העברתי את כל הלילה שותה למוות.
יום למחרת שמעון סיפר שהקאתי את החיים על השטיח הפרסי ובכיתי כמו קוקסינל והם היו צריכים לקלח אותי כי הסרחתי את כל הבית. רק בשתים עשרה בצהריים יצאתי משם מסונוור מהשמש גורר רגליים לאוטו ולסיוון שחיכתה לי עצבנית.

שבוע אחר כך התחתנתי עצוב ומפוחד בדיוק כמו קודם. הפעם מירו טעה בגדול. וכשהרב זימר את הברכות וכולם מסביבי שמחו ושרו אני בכיתי מבפנים, דפנה מול העיניים שלי. אני מתחתן עם סתיו ורוצה בכלל אותה. יש עונש גדול מזה?

*******

וזהו.
בכל הסיפורים הם בסוף נפגשים ומדברים אבל אצלנו לא.
לא פגשתי אותה מאז למרות שפעם דמיינתי אותה באלנבי ועקבתי אחריה מטפטף זיעה על חצי תל אביב רק כדי לגלות שזו לא היא. סתם אחת אחרת שדומה לה.

זה אירוני כי במובן מסויים תמיד רציתי אותה אבל רק בשישי ההוא בתל-אביב באמת רדפתי אחריה. לפחות אחרי מי שחשבתי שהיא. שנים ישבתי על הגדר מחכה שהיא תתחנן אלי ותשפיל את עצמה. נהניתי מזה. לראות אותה בוכה ליחס.

וזהו, אין אפס. אני מניח שבחיים האמיתיים אתה משלם במזומן על כל דבר. ומגיע לי. אני לא יעזוב את סתיו אבל מוצא את עצמי חושב המון על דפנה.

אין לי מושג איפה היא היום, ואני רק מתפלל שטוב לה והיא מאושרת. הרבה פעמים בעיקר במקלחת אני לבד, שואל אם היא בארץ עובדת באיזה משרד או בכלל טסה לקונגו והיא באיזה חושה עם שני כושים. זה מה שאהבתי בה. אי אפשר היה לצפות מה היא תעשה.

לסתיו אשתי אני לא מרשה לדהור עליי. הזכרונות, אתם יודעים. הלילה בפולו בחניה של הבית ספר הישן עוד חרוט בי.

ואצל מירו השקט לפעמים חזק מידיי. יש כזה דבר תאמינו לי.
היום הוא יודע עלי כמה כואב לי רק לפי סוג האלכוהול שאני בוחר, - ולא אומר מילה.

כי בכיתי לו. אמרתי לו שהפסדתי את האהבה של חיי ולא רק זה, אלא שהשפלתי אותה. ועל זה אין סליחה. והוא רק שתק וצער אמיתי בעיניים שלו ורק אחרי הרבה זמן כתב לי "מצטער שאמרתי לך לוותר על דפנה."

"אתה לא אשם. זה רק אני שלא הייתי נאמן לעצמי." כתבתי לו והנושא נסגר ביננו לעד.

בית המרקחת של מירו יפתח גם הלילה ושתיקה תעמוד שם ביננו כמו הצער על זמן שלא יחזור.. שתיקה תהיה שם כמו תמיד וזכרון של ילדה יפה, אהבה אבודה.

____

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Honest girl
Honest girl
כרגיל.מדהים .
הגב
דווח
בר בר
בר בר
וואוו מדהים!! כתוב ממכר.
הגב
דווח
Avrahami Amitay
Avrahami Amitay
:)
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Avrahami Amitay
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
חמש דקות אצלך
חמש דקות אצלך
מאת: Avrahami Amitay
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
"שים את המסיכה על האף בבקשה"
"שים את המסיכה על האף בבקשה"
מאת: מישהי .
הנקמה באקס- פרק 1
הנקמה באקס- פרק 1
מאת: Magic World /ט.א
כנראה השמאל אהב את השיעור שלי
כנראה השמאל אהב את השיעור שלי
מאת: Justice gov
פורים לנו נשכח את הכל..
פורים לנו נשכח את הכל..
מאת: איב ...
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer