כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

על קו הגבול

".. ישבנו מחוץ לצימר ועצי התפוח שמסביב מפיצים ניחוח משכר. ישבנו שם רחוק מכולם על קו הגבול של ישראל, ואולי גם שלנו. המתח היה שם באוויר כי קו גבול תמיד נחצה מתי שהוא."

"למה אתה כותב תמיד את כל זה?"

היא שאלה אותי מצביעה על המחברת העבה שהציצה מהתיק, והדליקה סיגריה.

"יש הרבה סיבות."

"ספר לי על אחת."

שתיקה. רעש טנדרים מתעוררים לעבודה. ציפורים שעוד לא סיימו את תפילת הבוקר שלהן. ואני שומע את המילים נכתבות מתוכי מת לספר לה הכל אולי תמצא היא לי מזור.
ולא יכול לדבר.

"מתי תסכים כבר לספר לי משהו, אה? למה אתה עוד פוחד ממני?" שאלה בשקט מסיטה קווצת שיער סוררת הצידה בתנועה הנשית הזאת שתמיד המיסה אותי.

"אני לא פוחד מילי. אני פשוט עוד לא מאמין בך מספיק."

היא שתקה מחבקת את הספל בשתי ידיה מסתכלת אל נקודה רחוקה אי שם באופק הירוק שנפרש מולנו. ידעתי שאולי פגעתי בה אבל זה היה ההסכם: היא לא שואלת שאלות ואני לוקח אותה איתי לצפון. מקשיב לה.

ישבנו מחוץ לצימר ועצי התפוח שמסביב מפיצים ניחוח משכר. ישבנו שם רחוק מכולם על קו הגבול של ישראל, ואולי גם שלנו. המתח היה שם באוויר כי קו גבול תמיד נחצה מתי שהוא.

והיא עם ההודיס שעליה רצתה אותי. זה היה על השולחן שביננו בין לקופסת הווינסטון שלי והסיגריות הרוסיות שלה. זה עמד שם באוויר המתח הזה בין העצב שלי לתשוקה שלה. המתח שם קרוב לקצה הפרגולה מכוסת הקש, ממתין לראשון שיפול.

"תדע לך שאני תופסת ממך על אתמול. למרות שרציתי אותך.." אמרה לבסוף מפנה את מבטה אלי ואני שוב צולל לתוך העיניים הכחולות שלה תוהה מתי ואם אשבר.

"אני מצטערת."

*******

היה אסור שמישהו ידע שאנחנו יחד. לשנינו בני זוג בבית, שנינו נעולים במערכת יחסים ארוכה. ואולי זה באמת לא הוגן ולא ראוי, אבל אם לא נוגעים זה בסדר, לא? בכלל, התרחקתי מאד מנועה בזמן האחרון כי שנתיים זה המון זמן והשגרה כבר התחילה לאכול את האהבה שהיתה בהתחלה. מותר לי.

הכל התחיל לפני חודש, אולי מעט יותר.

"אתה כותב יפה אביחיוש." כך כתבה לי באחת בלילה, לא יודעת מה הכינוי הזה עושה לי. רק שניים בעולם אי פעם קראו לי ככה: אבא שלי ברגעים המעטים שהראה אהבה למשהו שלא היה הימורים וסמים, והבחורה היחידה ששברה לי את הלב לרסיסים. שניהם ידעו מה זה עושה לי הכינוי הזה.

אולי זו הסיבה שלא סיננתי אותה כמו את כולן והחזרתי לה רק חיוך עקום כזה. התכתבנו עד אור הבוקר כמעט, מדברים על הכל רק לא עלי, כנים עד כאב ולא פוחדים מהשקר שעטף את שנינו. עד שהגבר שלה התעורר מגשש בחושך אחריה.

"טוב, אנדרי רוצה סקס. בוקר טוב אביחיוש. נדבר".

שוב הכינוי הזה שממיס אותי ואני נכנע בלי שליטה.
"נדבר.."

ובימים שאחר כך, וליתר דיוק בלילות, היינו מדברים דרך המקלדת.
"אני מכירה אותך כבר דרך המילים שלך," אמרה לי ואני שתקתי, עדיף שלא תדע עד כמה מילים יכולות לשקר ולצייר בכלל עולם אחר.
"אני מרגישה שרק אתה יכול להבין אותי, אולי תוכל לעזור לי?"

אז הקשבתי לה כשסיפרה איך הפסיקה לאהוב את בעלה מהר אחרי החתונה. בכיתי איתה כשכתבה על העצב שמילא אותה לפעמים. 'להיות נעולה עם אדם שאת לא אוהבת זה הדבר הכי נורא', אמרה.
אפילו צחקתי איתה כשסיפרה על הדברים הקטנים של החיים, אלה שעשו לה טוב וחיוכים אבל השתתקתי כשגילתה לי שיש לה מאהב כבר שנים. "רק אתה יודע עוד עליו.." כי מה יש לך לענות על כזה דבר?

עד שהיא שלחה את ההודעה שהביאה אותנו לכאן.
לצימרים של דדון מרחק נגיעה מגדר לבנון.

*******

"יש לי חברה. אני לא רוצה קשר עם בנות אחרות." עניתי לה כששאלה מתי ניפגש ואני מעביר את הפלאפון למצב שקט שנועה שישנה לידי לא תתעורר.

"זה לא קשור. רק לדבר מבטיחה".

"לא. אני מצטער"

"אביחיוש? פליז.."

ואני כמובן מסכים כי לכל אחד יש נקודה של חולשה ואני כמו בת ים שאומרים לה בבקשה.

שבוע לאחר מכן נועה טסה עם חברות שבוע ליוון ובאותו הערב כבר אספתי את מילי מקצה הרחוב שלה.

"מה אמרת לו?" שאלתי מתכוון לבעלה והיא לועסת מסטיק מנטה רק ענתה בחיוך "זה לא עיניינך," מרימה רגליים על הדשבורד.

וכשיצאנו מהרחוב שלה, חשבתי על זה שאפילו לנועה אני לא מרשה לשים רגליים ככה על השמשה כי אני שונא שזה משאיר סימנים, ואם זה נקרא בגידה שהלב שלי דופק ככה כמו הפינג׳אן בבגאז׳ מאחורה.

"קח." היא קטעה לי את המחשבות דוחפת לי ליד כמה שטרות.
"הצימר עליי."

"תגידי את בסדר? לא רוצה!"

"שתוק שתוק." דחפה לי את היד חזרה, וחיברה את הפלאפון שלה למטען של הרכב.

"עשר אחוז.." הסבירה בחיוך מושיטה לי את האייפון שלי ואני מחייך. אני חולה על בנות חוצפניות כמוה.

ובתנועה הזאת שהיתה הרגשתי את היד שלה נעצרת מעט יותר מידי על זו שלי שנחה על ההילוכים. ציפורניים ארוכות מטופחות משאירות את מגען עלי הרבה אחרי שמשכה אותן אליה.
קיללתי את עצמי בשקט ואת הנטיה שלי לשטויות עוד יותר.

*******
שמונה בערב אנחנו על כביש שש צפון, ונועה שולחת לי 'מה איתך אהוב'. הכל בסדר אני עונה לה, הולך לישון. משקר לה. 'לילה טוב אוצר אנחנו יוצאות חושבת עליך.'

מילי יודעת בטח עם מי אני מתכתב היא מסתכלת מהחלון של הרכב שמלא בריח שלה ואני מזכיר לעצמי לנקות שאריות של שערות בלונדיניות ולקנות מבשם שימחק את הבושם שלה.
'שמור על עצמך' היא כותבת לפני שאני מכבה את הנייד ומתפלל שלא אתחרט על הלילה.

*******

"תדע לך שאני תופסת ממך על אתמול. למרות שרציתי אותך.." היא אומרת לי קוטעת לי את המחשבות.

באמת שאין לי מושג איך לא שכבנו אתמול.

כי בשניה שכיביתי את הפלאפון הפכתי לאדם אחר.
צחקנו כאילו אין לשנינו דאגות ואנו מכירים שנים. עצרנו באלונית לקנות שטויות לדרך. היא אוהבת קינדר בואנו ואני קונה לה הפוך ואותי היא מפנקת בדוריטוס ענק ושלישיית אקסל 'שלא תירדם לי' בקריצה.

מאה קילומטר אחר כך ואלף מחשבות, היא כבר הניחה עלי את הראש בטבעיות וגלגל"צ ברקע. ואני? מתבייש להודות עד כמה הריגוש הזה והחיוך היה חסר לי. טוב לי איתה קיבינימט.

*******
כוס קפה סיגריה איך שהגענו.
טלויזיה והאח הגדול קצת לצחוק להוריד את המתח ששנינו בבקתה עם מיטה זוגית אחת הראש שלה עליי ואני מתפלל שלא תרגיש כמה אני רוצה אותה.

"תראה את הדפוקים האלה איך הם רבים עם עצמם.." היא מנתחת פרופילים פסיכולוגיים של המתמודדים ואני מבין אותם דווקא. להיות סגור בבית אחד עם אנשים זרים מוציא ממך דברים שלא ידעת על קיומם. כמונו.

גורי אלפי התחיל את התוכנית המשעממת שלו והיא כיבתה את הטלויזיה מסתכלת עלי. אין לי לאן לברוח.

"כן?"

"מה?" אני צוחק במבוכה.

"אתה בא להתקלח?"

"נראה לך?! מפתאום.."

"הפסד שלך."

בטח הפסד שלי. מילי יכולה להחליף את בר רפאלי עוד לפני הפנסיה. אבל אני אוהב את נועה. אני כאן רק כדי לדבר.
שקרן. אתה מת לשכב איתה.

"אני יוצא החוצה בא לי לכתוב," אני אומר לה באדישות.

"אתה יכול גם להישאר ולהסתכל. זה מותר. " מילי צוחקת מתחילה להתפשט ואני נמלט החוצה בוכה כמעט. זה קשה.

ובחוץ אני שומע את רעש המים ולא יכול שלא לדמיין אותה עירומה במקלחת הפתוחה לחדר, חושב על מה זה נאמנות לאישה שלך. להתחייב לאישה אחת כל החיים שלך זה קשה אבל מה יהיה אם נדלג מאחת לשניה? איזה עולם יחכה לנו? חשבתי על נועה שרחוקה ממני בטוחה שאני ישן במיטה שלנו ולא עם בלונדה בצימר בצפון. החלטתי שלבגוד זה לא אני ושאני לא אשבר הלילה.
אז ישבתי וכתבתי. סיפור על גבר שאשתו נפטרה הרבה לפניו וכמה הוא מתגעגע לימים שלפני הבלעדיה. זה עזר לי ואפילו הרגשתי שאני מתרחק ממילי ואוהב יותר את נועה.

*******
היא יצאה החוצה לאוויר הלילה הקר מתיישבת לידי.
"שמפו פינוק. הכחול." אמרתי לה עוד לפני שהתיישבה. מסניף את הריח שוב.
"בושם.. אולטרה וויולט."

אני צוחק והיא בהלם. נשים זה מקצוע אני אומר לה.

לא רציתי שניכנס ואני אצטרך להתמודד שוב איתה. רציתי שנועה תישאר ביננו אז סובבתי את הכיסא מולה מרים רגל על רגל ומוציא עוד ווינסטון אדומה.

"אז מה מילי? מה מביא אותך לכאן? מה מפחיד אותך כל כך?" שאלתי אותה. מזכיר לה למה הגענו לפה בכלל.

*******
היא הרצינה.
"קודם כל תדע שאני באמת מעריכה אותך שהסכמת לבוא איתי. אני כבר הרבה זמן מרגישה שחייבת לדבר עם מישהו. ואין לי.."

היא המשיכה לדבר מספרת לי הכל. איך היא פוחדת להזדקן ובגלל זה לא מביאה עדיין ילדים. מפחיד אותה לא להיות יותר יפה ורע לה שהיא כבר לא אוהבת את בעלה כמו פעם.

"אני מרגישה שאני חיה בכלוב אביחי. בא לי לחיות להשתולל לא רוצה להתבגר!"

*******
הקשבתי לה מעלה עננים של עשן שהצטרפו לענני הגשם מעלינו, ושמחתי שקו הגבול עוד כאן ביננו.
לנצל חולשה של נשים זה לגברים חארות אמרתי לעצמי.
גברים בכל העולם בכל רגע נתון מנצלים בנות עצובות ומבולבלות. הם מקשיבים להם מחבקים. וכשהיא מתרפקת עליך היא צריכה אותך. אז אתה ממשיך להסיר ממנה הכל גם את הבגדים ומנצל את העובדה שטוב לה איתך. אתה לוקח אותה לעצמך ואז.. אז אתה פשוט מואס בה. כי כשהחרמנות יורדת אתה לא מבין מה אתה עושה איתה. עוד גוף שקיבלת ללילה.

"אתה מבין אותי?" סיימה כבר לא מסתירה את התסכול והדמעות בעיניים היפות שלה.

אז אמרתי לה כל מה שאני חושב. שזה בסדר להזדקן אם יש לידך מישהו שאוהב. אמרתי לה שאני בעצמי לא בטוח בנועה אבל אני מנסה. ואם נתחתן בסוף ארצה ממנה ילדים כי בשביל זה באנו לעולם ואוהב אותה גם אם לא תהיה יפה כמו פעם. כי אהבה זה בנשמה והנשמה תמיד יפה גם אחרי שמונים שנה.

"הלוואי ואנדרי היה מדבר כמוך.." היא רק ענתה אבל אמרה שאני צודק ושהיא תחשוב על זה.

היא משכה את הכסא שלה אליי מניחה עלי את הראש. לא יכלתי לסרב לה. אז חיבקתי אותה וצמרמורת ממלאת אותי. אין כאן כלום חוץ משתי נשמות קרובות.
שעה ארוכה עוד דיברנו על הדברים האלה של החיים מסוג השיחות שלא יוצא לך לדבר עם חברים.

"נהיה קר.." היא אמרה לבסוף אחרי שתיקה, רומזת שרוצה להיכנס.

"כן. מי ישן על הספה?" אני צוחק ונעמד.

"שום דבר. אנחנו ישנים ביחד. לא יקרה כלום מבטיחה."

נכנסנו ושוב הלב דופק על השכל שמזהיר אותי והלב אומר לזרום. היא רוצה אותי אני יודע ומרגיש.
במבוכה אני נשאר בתחתונים מתקלח והיא מביטה בי מחייכת במבט שובב בכל פעם שהעיניים שלנו נפגשות.

לא יקרה כלום היא הבטיחה. אבל כשהשמיכה כיסתה אותנו היא הסתובבה אלי נשענת על ידה ושאלה אותי:
"אביחי אני לא מושכת אותך?"

"ברור שכן אבל.. אסור לנו."

"זה בסך הכל סקס תירגע.." היא צחקה והמשיכה:
"אל תהיה כבד תשתחרר בא לי אותך קצת."

"זה לא רק סקס זה לא כמו חיבוק. זה יותר מזה.."

"זה כן! זה רק גוף! מותר לך." היא קטעה אותי ומשכה אותי אליה. עוד לפני ששמתי לב היא כבר נישקה אותי. הכל רעד כמו בנשיקה הראשונה עם מיטל מהכיתה השניה.

"לא מילי." קמתי ממנה באחת כועס על עצמי שנפלתי למילים שלה. קמתי מושך איתי שמיכה מהארון ועברתי לספה.
"אני מצטער." הסתובבתי אליה וראיתי אותה מכסה את פניה בשתי הידיים עם הציפורניים הכמעט ארוכות מידי שלה. אישה פגועה.

מה אני אמור לעשות?
יש משהו שמכין אותך למצבים האלה? התחרטתי שהגעתי לפה בכלל. למה הייתי צריך את זה ולמה אני תמים כל כך לפעמים?
אבל הכרחתי את עצמי לחזור אליה, מלא בגועל מעצמי מת להעביר את הטעם של מילי ממני.

התיישבתי על קצה המיטה לידה וחיבקתי אותה.
"אני מצטער.. אני מכבד אותך.."

ובין היבבות שלה שמעתי אותה מבקשת ממני סליחה והבנתי דבר אחד. הבנתי שהצורך שלנו במגע הוא קודם כל בשביל הנשמה. וכשהנשמה פצועה אנחנו נופלים למגע הזה מקווים שינחם. אבל הוא לא. הוא אף פעם לא.
ואז אתה נשאר עם הרגשה רעה הרבה יותר..

נשארתי לידה מדבר ומרגיע. זה בסדר אמרתי לה כולנו כך.. חיבקתי אותה עד שנרגעה והסכימה להניח ראש על הכרית. נשארתי לידה מביט בה נרדמת עם חיוך שהפך לרגוע.
'תודה שאתה כאן', היא אמרה ואני שתקתי כי מה יש לך להגיד על כזה דבר. בכלל, אני שותק הרבה כשנוגעים לי בנשמה.

*******
הלילה שלי היה ארוך.
כשמילי צללה לעולם שכולו חלומות קמתי מניח לה להתכרבל בעצמה כמו ילדה קטנה. התיישבתי אל השולחן של המטבחון מוציא את המחברת הישנה שהתמלאה בכתמים של קפה ודמעות.

סיימתי את הסיפור על הזקן מוכה האהבה שנגמרה לו בעולם הזה אבל לא בזה הבא. כתבתי על התשוקה שלו ליד מנחמת ומעט אהבה ועל הגעגוע לזאת שהיתה.
לא מצאתי סוף שמח לסיפור אז פשוט נתתי לו למות בבית אבות, מלא בגעגוע.

ובחמש בבוקר כשסיימתי הדלקתי את הפלאפון ושלחתי לנועה הודעה. לא סיפרתי לה איפה אני רק כתבתי שאני אוהב אותה באמת ושאני מחכה שכבר תחזור ונעשה אהבה.

*******
בשמונה רק התעוררה.
"אביחי? אתה יכול לעשות לי קפה?" שאלה בקול של ילדה מתפנקת. אז הכנתי לה ויצאנו החוצה.

למה אתה כותב תמיד את כל זה?"

היא שאלה אותי מצביעה על המחברת העבה שהציצה מהתיק, והדליקה סיגריה.

"יש הרבה סיבות."

"ספר לי על אחת."

שתקתי.

"מתי תסכים כבר לספר לי משהו, אה? למה אתה עוד פוחד ממני?" שאלה בשקט מסיטה קווצת שיער סוררת הצידה בתנועה הנשית הזאת שתמיד המיסה אותי.

"אני לא פוחד מילי. אני פשוט עוד לא מאמין בך מספיק."
האמת היא שחלק ממני פשוט כעס עליה. גבר נופל בקלות לזרועותיה של אישה. התאכזבתי שביקשה אותי בשבילה. והיא הרגישה את זה.

"תדע לך שאני תופסת ממך על אתמול. למרות שרציתי אותך.." אמרה לבסוף מפנה את מבטה אלי ואני שוב צולל לתוך העיניים הכחולות שלה תוהה מתי ואם אשבר.

"אני מצטערת."

"זה בסדר. כולנו בני אדם וכולנו טועים לפעמים. אני חושב החוכמה זה לסלוח לעצמנו וללמוד. ללמוד גם מאחרים."

מילי שתקה ואז אמרה בשקט שתשמח אם נתחיל מהתחלה ונישאר חברים טובים ובגלל שאני חשוב לה היא רוצה שאשאר לה בחיים.

"אין כזה דבר אבל ידידים. בין גבר ואישה תמיד תהיה אהבה.." עניתי לה. מסרב.

"אוף.. תחשוב על זה לפחות אביחיוש?" שאלה ושוב האגמים שנפתחו מולי בעיניים שלה יודעת שאני לא יכול לסרב לה ככה.

"לא." והשתיקה שוב נפלה.
"יש לנו עד סוף היום.. אחר כך אני שוב רק של נועה."

מתישהו אתה חייב להשתנות. אתה לא יכול ליפול כל פעם באותו המקום. והיא הבינה.
*******
יצאנו לסיבוב במושב ואני סיפרתי לה על חברים שלי שמתו בכפרים הלבנוניים שממול וכמה שאני מתגעגע אליהם וחושב שחלק ממני נשאר שם איתם. טיילנו בין השבילים מחליפים חלומות ומחשבות שנטבלו בריח של לולים ורפתות, ולכמה שעות שכחנו מהכל.

אבל כשנגמר לנו הזמן עלינו על האוטו בדרך חזרה.
היא לא שמה עלי את הראש גם לא את הרגליים על השמשה. ואני יודע שזה אסור אבל הסתמסתי עם נועה בנהיגה ומילי רק בהתה דרך החלון.

חזרנו להיות שני אנשים זרים שהחיים הפגישו אותם בנקודה אחת ושוב מתרחקים. ועל כביש שש דרום לא עצרנו באלונית פשוט כי רציתי לחזור מהר הביתה ולקנות טבעת לנועה.

כי גבר צריך לדעת את מי הוא אוהב. ורק אישה אחת יש לו בחיים להגשים איתה את כל החלומות לפני שיגיע כמו הזקן שלי לבית אבות.

____

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Write
Just Write
סחפת...
הגב
דווח
Anonimit Anonimit
Anonimit Anonimit
פשוט קסם!
איזה כישרון וייחודיות כמה שהכישרון שלך נדיר.
גאה בך תותח :)
הגב
דווח
דפנה תייר
דפנה תייר
וואו, כל סיפור שאתה כותב סוחף אותי כל פעם מחדש
הגב
דווח
טען עוד 28 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
סולחת לך
סולחת לך
מאת: Ro Guy
" שקר החן והבל היופי ״ פרק 6
" שקר החן והבל היופי ״ פרק 6
מאת: ליאל לוי
לחיים, סאלוט צ׳ירס
לחיים, סאלוט צ׳ירס
מאת: דנה לוי
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 8
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 8
מאת: ליאל לוי
מרתק
תשמור עליי, נכון?
תשמור עליי, נכון?
מאת: לא ידוע
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 7
״ שקר החן והבל היופי ״ פרק 7
מאת: ליאל לוי
what is love?
what is love?
מאת: נערה במשקפיים
מה שקורה לי בצבא - פרק 17
מה שקורה לי בצבא - פרק 17
מאת: מישהי שלך
המדורגים ביותר
מבינים רק פחות
מבינים רק פחות
מאת: Eran Savi
מילים ומעשים לחוד
מילים ומעשים לחוד
מאת: SHALEV PERETZ
לצאת לטיול
לצאת לטיול
מאת: מור מורי
כבר שנים.
כבר שנים.
מאת: Liav A
מומלצים מהמגזין
אני הרבה יותר.
אני הרבה יותר.
מאת: Juli02
לברוח
לברוח
מאת: Gal Hakshur
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי