הסיפור הבא שלך
את מתגעגעת לעצמך, הוא רק השתקפות לכל מה ששכחת שיש בך.
"אני אומרת לך, את חייבת לבוא היום" עלמה מקשקשת לי מהצד השני של הקו
"בולשיט" אני ממלמלת לקו תוך כדי שאני לובשת את הפיג'מה האהובה והלא סקסית שלי.
"את חייבת לנסות לחזור לשגרה אולי תכירי איזה חתיך שיצליח להעיף לך את זה שאסור לומר את שמו מהראש" אני שמה לב שהטון שלה התחלף. היא דואגת לי. הגיוני. אם היה לי כוחות נפשיים הייתי גם דואגת מאוד לעצמי.
"הכרתי מישהו אתמול" אני שומעת את החיוך של עלמה מעבר לקו.
"הוא לא זז ממני כל הערב. הם היו כמה חבר'ה שהגיעו לחגוג לו יום הולדת.
כמה זמן לא קרה לי שמישהו ממש מצא חן בעיניי
הוא לקח את המספר. חכי אשלח לך תמונה שלו. הוא הכי ימני בתמונה"
אני מסתכלת על התמונה ולא יכולה שלא להיתקע על גבר אחד. הכי ימני, אבל יושב.
בבקשה שזה לא הבחור שלה. "עלמה! הוא יושב?!"
"לא, לא הוא עומד לידו, הכי קיצוני"
"לא נכון! אני ממש שמחה בשבילך! אבל את חייבת לברר לי איך קוראים לבחור שיושב"
איך זה יכול להיות שאני מתגעגעת אליו למרות שאף פעם לא נפגשנו?
את מתגעגעת לעצמך שי-לי, הוא רק השתקפות לכל מה ששכחת שיש בך. שי-לי הפנימית שלי התחילה לדבר אלי. שכחת כבר מזה להתרגש מאיזו תמונה של מישהו וכבר להחליט בראש שלך שהוא הסיפור הבא שלך. שכחת כמה את שווה וכמה העולם אוהב לקבל מנה הגונה של שי-לי.
שכחת את עצמך.
2:00 בלילה ואני משוטטת לי בכל רשת חברתית העיקר לא לחשוב.
לפתע הוא קופץ לי בפייסבוק.
למה העיניים שלו נראות לי כל כך מוכרות? טוב נו נוסיף.
"אנחנו מכירים?"
אני פותחת את ההודעה ומגלה להפתעתי הרבה, שבדיוק לפני שנה
הבחור עם העיניים המכורות שלח לי הודעה ואני, בשיא חוצפתי לא עניתי.
"בגדול לא, אבל מסתבר שניסית להתחיל איתי לפני שנה, לא כל כך הלך לך אה?"
הקלדתי מבלי לחשוב
"עושה סדר בארכיון?"
"מנסה להיות שנון?"
"מימה את כל כך מפחדת?"
בינגו מר עיניים מוכרות. קראת אותי כאילו הייתי חוברת קומיקס זולה.
מי שלא תהיה, אתה טוב. כל הסיטואציה גם ככה מוזרה להחריד
והחיים מסובכים מספיק גם בלי שאכניס את עצמי לצרות נוספות.
חשבתי לעצמי, הוא פשוט הרבה יותר מדי יפה. הוא יודע את זה אבל הקסם
הזה שלו לא נותן לו זכות לגישה חופשית אלי -
על הפעם הראשונה.
זה נחת עלי. הבחור היושב בתמונה שעלמה שלחה- זה שבתקופה אחרת היה הופך להיות הסיפור הבא שלי- הוא אותו הבחור בעל העיניים המוכרות.
והבנתי- את יכולה להחליט להתחמק מסיפורים, לסגור את דלת האפשרויות, לשבת בבית ולנסות להדביק את שברי הלב מהסיפור הקודם אבל כשבן אדם צריך להיכנס לחייך הוא ייכנס גם דרך החלון כדי למלא את תפקידו. תודה מר עיניים מוכרות, התפקיד שלך לעזור לי לאסוף את השברים שלי ולהרכיב אותי בגירסה חזקה יותר, נועזת יותר, אמיתית יותר. וכשאהיה מוכנה לגמרי, להגיע לגן העדן של האהבה אומנם זה לא יהיה איתך אך זה יהיה הרבה בזכותך.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
