כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

פרפרים עפים בחושך

הוא רק עוד אחד שבא והולך חשבתי לעצמי סופרת את השניות עד שאשמע את הדלת נטרקת ואת החיפושית שלו מתרחקת יחד איתו ממני. הם מתעייפים בסוף כולם, מבחורות שרוטות כמוני.

אני לא יודעת ממתי אני ככה.
באמת כבר לא מצליחה לזכור שרה אחרת, אבל באמת שפעם הייתי יותר צוחקת.
עוד מעט יגיע הקיץ אומרים בחדשות ורק אני לא מחכה לו.

שימשיך החורף, שיישאר הקור. ככה הרבה יותר קל לי להסביר למה הכל אצלי עצר מלכת.

*******

"וממה זה?" הוא שואל אותי, ושנינו על המיטה שמיכת הפוך מספיקה אך בקושי לשנינו.

"זאת? זאת סתם צלקת מנפילה בגן.." אני משקרת לו שוב, אולי בפעם העשירית מאז הכרנו.

"שרה את כמו בן! כל הגוף שלך מלא סימנים.." הוא צוחק ואני כמעט בוכה.

כל כך בא לי שילך, ולא יחקור את הגוף שלי והסימנים שעליו.
אני כל כך רוצה להיות לבד עכשיו, אבל הוא לא מוותר ממשיך לצייר לי על הבטן קווים של רכבות, מזמזם בלחש את "היא לא דומה" של ארקדי ואני יודעת שהאדיוט מתאהב בי, אני פשוט מרגישה, ובתוכי מתה לצרוח לו שיקום יתלבש ויברח ממני. המזגן הקטן התחיל שוב לעבוד חורק בשקט הזה ורק לי קר למרות החום שלו.
רק כאב אני יתן לו.

*******

"נועם?" אני קוראת לו בקושי.

"אה שרה?" הוא לא מרים את הראש בכלל, עסוק בטבור שלי משחק עם העגיל ומנשק לי את הבטן.

"אני רוצה להיות לבד קצת."

דממה. היד שלו נעצרה והשפתיים שלו הפסיקו לנשק לי את הגוף.

יכלתי לשמוע את השקט צורח לי באוזניים שאני טיפשה כי היום אין גברים שעושים אהבה ונשארים לחבק. יכלתי לדעת שהוא נפגע ומבולבל אבל כזאת אני.
לא רוצה שוב להתאהב לא מוכנה עוד פעם להיפגע.

"אבל למה?"

"פשוט ככה."

"ככה זה לא תשובה," הסתובב אלי מבחין סוף סוף בדמעות שעמדו לי בעיניים.

"היי מה קרה לך?!"

אני מתרחקת מהחיבוק שלו ועוצמת עיניים.
נזכרת בזה שאהבתי באמת. היחיד שנכנס לכל המקומות בנשמה שלי, הפינות החבויות אותם אפילו אני לא ידעתי שקיימים בי.

ועכשיו אני לא שרה בת עשרים וקצת אלא הילדה שנגררת מפנימיה למשפחת אומנה. הוא שאל על הצלקת שבכתף ואני רציתי לספר לו שזאת מרצועת התיק בבריחה הראשונה. מעפולה לצומת מגידו הלכתי בשדות מחפשת לי דרך חדשה מהמקום שאנשים קוראים לו בית.

רציתי לספר לו שהצלקת בגב היא מאבא שכעס, ובכלל, כל אחת מספרת בתורה את סיפור חיי.
רציתי כל כך לספר לו איך גם הנשמה שלי מצולקת ושיבין שאני כבר לא רוצה לאהוב.

ושוב הוא לא מניח לי.

"שרה דברי אליי מאמי..", הוא מסובב אותי אליו מכסה את כולי בשמיכה ובחיבוק שלו. אני יכולה כמעט להרגיש את הבטחון שריח הדאודורנט שלו נוסך בי, עם מעט ניחוח גוף של גבר. כזה אמיתי ולרגע מרשה לעצמי לקבור את עצמי בתוכו.
ולבכות כמו שלא בכיתי שנים.

*******
הלב זוכר.
הלב יודע שנפגע פעם אחת וכדי להגן עלייך הוא לא נותן לך שוב להתאהב. כמו שומר מגודל נועל בשרשראות כבדות וחלודות את הרגש בפנים, מרסס על כל מי שמגיע ללטף אותך תרסיס הגנה של חוסר אמון וקרירות מבזה.

רק מי שישאר וילחם למרות הכל ראוי לך.
רק מי שיקבל אותך כפי שאת וישבור את המנעולים יזכה בך.

ונועם? כבר חודשיים שם. לא נכנע.
אדיוט.

*******

"אני לא יכולה להרגיש כבר כלום." אומרת לו כשכבר מצליחה להירגע, שונאת את עצמי על הדרמה הזאת. לא רוצה דיבורים ולא שיחות..

"מי מדבר על רגש בכלל אבל? מי לוחץ אותך ילדה?"

"אתה לא. וזאת הבעיה. אתה סבלני ומקסים. אתה נותן לי את כל מה שחלמתי אי פעם. ויש בך הכל! אני פשוט פוחדת כי יודעת שבפנים אני כן רוצה אותך! ואסור לי להתאהב.
כבר נגמרו בי הרגשות נועם. אני ילדה אבודה".

קמתי להתלבש אבל הוא מושך אותי שוב אליו מסובב את פניי אל פניו.

"שרה, אם תגידי לי ללכת אני ילך. אם לא תרצי בי לא אשאר.
אבל אני חושב שחבל, כי באמת שאני מרגיש אלייך משהו ואני שונה. אחר. לא אחד שיקח ממך וילך. אני רוצה אותך ומוכן לתת לך את הזמן הכי לאט שבעולם!"

"נועם. זה לא יעזור לך. אני לא מרגישה כבר כלום. באמת שאתה מתוק אבל.. איפה הפרפרים האלה תגיד לי? הם פשוט נגמרו לי." אמרתי לו בכנות נוראית את מה שמעולם לא העזתי להודות בו.

"פרפרים לא עפים בחושך ילדה, את יודעת? הם פשוט יודעים שבחושך קר והם לא ימצאו את דרכם ואת הפרחים אותם הם כל כך צריכים כדי לחיות.
אז הם ממתינים בשקט. מחכים שתעלה השמש לפני שיפרשו כנפיים. ואת? אין לך פרפרים כי את עוד בחושך שלך."

הוא סיים בעצב את הנאום הכי מרסק שמישהו אי פעם אמר לי. יותר מהאבא שמעולם לא היה לי כאבא.
יותר מזה שהרס כל טוהר ותמימות שבי.
יותר מכולם, נועם בשקט שלו פשוט פירק אותי.

*******

המשכתי לשבת על המיטה ברכיי צמודות אליי כשהוא התלבש.
זה עיניין של דקות עד שיעזוב וילך.

לא אכפת לי. הוא רק עוד אחד שבא והולך חשבתי לעצמי סופרת את השניות עד שאשמע את הדלת נטרקת ואת החיפושית שלו מתרחקת יחד איתו ממני.
הם מתעייפים בסוף כולם, מבחורות שרוטות כמוני.

אבל כשכבר עמד ליד הדלת הוא חזר אלי.

"את רואה את זה?" שאל מראה לי את כפות ידיו. אלה נחרשו בקווים ארוכים. ידיים של גבר שעובד.

"זה לא משום דבר, רק מעבודה קשה." ענה לא ממתין לתשובה שלי, " ואני, אני גבר של עבודה. ביקשת שאלך, - אני אלך. אבל מחר באותה השעה אני כאן וכל יום תצטרכי לסבול אותי עד שהאור שלך יחזור. לפרפרים אני כבר לא דואג.."

הוא חייך והלך סוגר את הדלת אחריו בעדינות.

אלוהים, מה אני אמורה לעשות איתו?

וזה מהרגעים האלה שאת יודעת שמשהו משתנה בך.
הם נדירים הזמנים האלה, שאת פשוט יודעת להודות שהנה משהו טוב קורה לך כבר. כי החיים הם בסך הכל מירוץ אינסופי אחרי הכלום, ושום דבר לא מגיע ולא נוגע בך רק ההרגשה האיומה של הריקנות והפספוס.

*******
אולי חצי שעה עברה עלי במחשבות עד שהמזגן הישן יצא להפסקה שוב נאנח באחת וחדל, כאילו לא מרוצה מכך שהוטל עליו לעבוד, מעיר אותי מהחלומות.

התלבשתי באיטיות ויצאתי לכסא הנדנדה שעמד ליד הדלת.
החבר הכי טוב שלי, חשבתי לעצמי מחייכת.

כבר היה מאוחר ועננים כיסו את הירח מטילים עליו צללים כשישבתי שם בחושך. אינני יודעת למה פשוט הייתי עצובה.
כמה רציתי שנועם יהיה כאן לידי, אבל אני ביקשתי שילך ואפילו ריח הבנזין הנשרף במנוע הישן של האוטו שלו כבר נעלם יחד איתו.

וכאילו משום מקום וכמו יד נעלמה שלחה אותו לעודד אותי, פרפר יחיד בודד התעופף לו לידי, מלהטט במעופו מעל גדר העץ הישנה שהקיפה אותי. דקה ארוכה ריחף הוא מעליי עד שנעלם אל הלילה ואני מביטה בו מחייכת. לא מאמינה.

'פרפרים לא עפים בחושך..' הוא אמר לי אבל הנה בא לי אחד.. מחר כשיגיע אני חושבת שפשוט אחבק אותו ולא אתן לו שוב ללכת.
ואם ילטף וישאל על הסימנים שעליי אספר לו הכל, ואומר לו שהוא צדק ורק שישאר עד שהחושך שלי יגמר.

מחר אולי לא יגיעו להם כל הפרפרים כולם, אבל הנה הגיע כבר אליי פרפר לבן אחד, וזה לגמרי נחשב.

____

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 18 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ים זוהר
ים זוהר
עוד סיפור מדהים לאוסף, אתה כל הזמן מתעלה על עצמך יותר ויותר, פשוט מדהים ושוב ממש שווה לחכות.❤
הגב
דווח
Avrahami Amitay
Avrahami Amitay
תודה ים.. אני משתדל לחדש ולכתוב עם מסר. כיף שאהבת!
הגב
דווח
הילה א
הילה א
מרגש , העלת לי דמעות.
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Avrahami Amitay
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
חמש דקות אצלך
חמש דקות אצלך
מאת: Avrahami Amitay
מרגש
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי