המקום שלך לכתוב

כולם אמרו לי תשחררי, הוא לא בשבילך, את הריבאונד, הוא משחק בך, הוא רק יצא מקשר אין לזה סיכוי
ואז התנשקנו
נו זה סתם תשמעי לי, אין לזה עתיד,
זה לא הולך לשום מקום, תוותרי
בסוף תפגעי, אל תמשיכי בזה
אני יודעת, אני מבינה הם צודקים, אולי קצת נסחפתי בכל זאת.. זאת רק נשיקה
אבל התחושה שאוחזת בי כל זמן שהוא מולי אינה ניתנת להסבר, רציתי לספר לו סיפורים, מליון מילים שנעלמו עם הרוח, מולו אני משתתקת, צרודה נעלם לי הקול, ואחריו אין לי חשק לקום מהמיטה
נפלתי, הבנתי, התאהבתי, זה מסובך.
הרי אהבה חד צדדית זה הדבר הכי נורא שאדם יכול לתאר לעצמו, לא הבנתי עד שנכנסתי לזה
הוא חזר אליה, ואני? נותרתי ככה, ללא הסברים לנשיקה הזו, בלי תשובות לכל השאלות שנשארו פתוחות.
כן, אני שוב כאן יושבת לי במיטה וכותבת, כותבת את כל המילים שלא נאמרו, את כל הסיפורים שלא הצלחתי לספר לך.
ידעתי שלא תמיד מקבלים הכל בחיים, אולי זה ישמע קלישאתי מידי אבל חשבתי שהוא אחר, שונה מהשאר, ביישן, מדבר דרך עינייו העצובות ושפתיו היפות היו מחוספסות מידי בכדי להשאר שם עוד.
מאותו הרגע הכל התרכז רק בו, כל דבר קטן מזכיר לי אותך, אתה מבין? נשיקה קטנה וסיפור כזה גדול אה? פשוט אני לא מצליחה לשחרר אותך, תמיד נשארת השאלה אם לשחרר או להמשיך הלאה, ובסיפור הזה משום מה יש בי עוד תקווה.
כאילו שנשאר לי טעם של עוד, עוד לא מיציתי אותך.
אני כותבת ומוחקת, החלטתי להפסיק לחפש את המבט שלך, להפסיק לחפש את החיוך שלך על פניהם של אחרים.
אתה לא שלי, מעולם לא היית, כנראה שגם לא תהיה.
החלטתי להפסיק לרדוף אחרי מה שלא שלי, מה ששלי כבר יגיע, ככה כולם אומרים..
אבל את האמת? אני לא מאמינה בסיפור עם סוף טוב, בסופו של דבר אחד משני הצדדים יוצא שבור, וכנראה שתורי הגיע, כן.. זה תמיד תורי.
רק תסביר לי מה עושים עם כל כך הרבה רגשות מעורבים? אני כועסת ורוצה אותך כאן, לידי, בלי שום מגע, רק שתמשיך להסתכל עליי עם אותן העיניים שהצליחו להקסים אותי, שאספר לך בדיחה, תצחק ותכבוש אותי מחדש עם החיוך הזה שלך, כן זה, שחרוט בזיכרוני וכנראה לא אצליח לשכוח לעוד זמן רב.
התקווה עוד קיימת, אבל אמשיך הלאה גם אם תחזור, לא אשאר כאן יותר.
ידעתי שכדאי לי להשאר אבל הפעם אהיה חכמה יותר, כולם אומרים לי את כל מה שלא רציתי לשמוע הם צודקים, בתוכי אני יודעת, עם הזמן הכל עובר, את זה גם שמעתי,
אני עדיין מחכה שיעבור.