כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הגענו לארץ המובטחת

הוא הסתכל עליה מאושר מתמיד, כל החיים התחרט על כך שלא אמר לה שהוא אוהב אותה. אך גם עכשיו, לא היה מסוגל לבטא את המילים כדי שייצאו מבין שפתיו היבשות.

אחרי מעל ל80 שנים של חיי סבל, מתוכן כמעט עשור ברחוב, אבשה היה הבן אדם המאושר בעולם. הוא הצליח לחזור אחורה בזמן, הילדה הקטנה שזכר ואהב עמדה כעת ממש מול העיניים שלו, הצמות השתלשלו להן לצידי החיוך המהפנט שלה, כאילו לא עברו כל-כך הרבה שנים. היא הייתה קרובה כל-כך שהוא היה חייב להרים את היד כדי ללטף את לחייה ולוודא שהוא לא חולם.
-
ליאת היא הנכדה הכי צעירה של צילה, אבל צילה תמיד הרגישה שההתנהגות שלה בוגרת יותר מכולן. בכל פעם שהן היו עוברות ברחוב ורואות אדם חסר בית, ליאת הייתה פותחת את ארנק ה"הלו קיטי" הורוד שלה, מוציאה משם מספר מטבעות מדמי הכיס שלה ומגישה אותן אל אותו אדם. אף פעם לא הניחה את המטבעות בכובע או קופסת הפח שהיו לצידו, אלא היישר אל ידו המלוכלכת, גורמת לאותו אדם להרים את ראשו ולראות את חיוכה המקסים של ליאת. החיוך המקסים, שלפי התמונות המעטות שנשארו לה מהתקופה הארורה, ירשה ממנה. אך הפעם במקום למלמל "תודה", אותו אדם מסכן פשוט החל ללטף את פניה של ליאת בידיו המטונפות. צילה נחרדה ובצעד הכי מהיר שגופה המבוגר הצליח להפיק היא משכה אותה אחורה מבין אצבעותיו המקומטות של ההומלס. היא התחילה לצעוק עליו, אבל כשהמבט שלו הכה בה, היא צעקה ללא מילים.
-
הזמן עצר כאשר הילדה הקטנה שזכר עצרה לפתע מעליו בגרסה מבוגרת, לצד אותה ילדה מבעבר. הוא הסתכל על פניה עמוסות הקמטים של צילה ולא הצליח להחליט איזה קמט יפה יותר, איזה מהקמטים הוא זה שגורם לפרפרים הזקנים בבטן שלו להתחיל לשחק תופסת.
-
לאחר דקות אילמות ומבט שלא ניתק, ליאת הייתה זו ששברה את השתיקה. "סבתא, אתם מכירים?". צילה ההמומה הושיטה את ידה אל אבשה, שאחז אותה. בדיוק הפוך ממה שקרה אי שם - ביבשת אחרת, אי אז - בתקופה שכבר לא קיימת, כשאבשה הרים אותה, ילדה קטנה עם קוקיות, מפוחדת, מהאדמה המדממת רגע לפני שזינקו אל תוך היער, שם הגן עלייה במשך שנים עד שהגיעו לארץ המובטחת. "בחיים אחרים" היא מלמלה לנכדתה הקטנה שנראתה מבולבלת. תוך כדי כך שהיא לא מפסיקה לאחוז את ידו של המושיע שלה.
-
הוא הסתכל עליה מאושר מתמיד, כל החיים התחרט על כך שלא אמר לה שהוא אוהב אותה. אך גם עכשיו, לא היה מסוגל לבטא את המילים כדי שייצאו מבין שפתיו היבשות. "הגענו לארץ המובטחת", חייך אלייה ועזב את ידה. את ידו כעת הפנה אל עבר הילדה מהעבר, שבחיוך תמים הניחה בה מספר מטבעות של שקלים. "הגענו לארץ המובטחת", המשיך למלמל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Moran Kleper עקוב אחר Moran
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay