כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

החורף שהקפיא לו את הלב

"ומה אם זה הסיכוי האחרון שלנו להיות מאושרים ואנחנו פשוט נותנים לו לחמוק לנו מבין הידיים?" היא אמרה בעיצומו של הריב. כל הריבים האלו הכל כך שטותיים הפכו למן הרגל, הריבים שפעם החיו את האהבה ביניהם ונתנו לה צבעים אחרים, הריבים שרק מקרבים אותה למותה היום.

"ומה אם זה הסיכוי האחרון שלנו להיות מאושרים ואנחנו פשוט נותנים לו לחמוק לנו מבין הידיים?" היא אמרה בעיצומו של הריב.
כל הריבים האלו הכל כך שטותיים הפכו למן הרגל, הריבים שפעם החיו את האהבה ביניהם ונתנו לה צבעים אחרים, הריבים שרק מקרבים אותה למותה היום.
"אז פספסנו אחד את השנייה, שנינו" הוא אמר, והיא יכלה להישבע שראתה את החרטה שיש לו בעיניים.
החרטות אצלו ניכרו באופן בולט לעין, לא פלא אחרי כל התהפוכות שעבר בגללה.

מן הזוגות שהיו הזוגות המאושרים, שמי העלה על דעתו שאי פעם תכבה האש?
אך האש אינה חסינה בפני מים, ומשהו בחורף הקר קירר את האהבה ביניהם, קירר עד שלא נותר בהם עוד חום.
ליבה נהיה קר בפני ליבו, והוא נותר קפוא.
איזו טעות, להקפיא לב של אדם אהוב כאשר ליבך קצת מתקרר. קיפאון הרבה יותר קשה להתכה מאשר קור חולף.
ואז קרה המצב המתבקש, התהפכותו של הגלגל. וכמו שאתם ודאי מנחשים, זה היה מאוחר מדי.

יש לציין שדרכיהם לעולם לא באמת נפרדו.
היא לא הפסיקה לחשוב עליו לשנייה אחת, והוא רדף אותה לכל מקום.
בבוקר, בלילה, בחלום, במציאות, בניסיונות להתחלות חדשות.
והיא עלתה בראשו לעתים רחוקות, אך תפסה פינה בלב לאורך כל הדרך.
הם אף פעם לא באמת נפרדו, אפילו שלא היו יחד.

והנה החלו הריבים הטיפשיים, אלו שפעם הסתכמו ב"מי אוהב יותר?", שהפכו למריבות קנאה, תסכול, וגעגוע שהוסווה דרך המון כעס.
אומרים כי מלחמות בין אוהבים לעולם אינן הוגנות, כי לעולם לא יהיה בהן מנצח.
והם ידעו אלפי מלחמות, אך תמיד מצאו את דרכם להגיע כמעט אחד אל השנייה, כמעט.

ליבו עדיין היה קפוא, וכיסה עצמו באלפי קליפות. הוא פחד שלאחר שיותך יקפא שוב, ומשם לא תהיה דרך חזרה. בשביל מה לתת את הלב שלך לאותה אחת שקלקלה אותו?
והיא? היא רק רצתה לתקן. היא ידעה שברגע שיאפשר לליבו להתקרב לליבה, החום שרק חיכה להתפרץ לעברו יתיך את הלב הקפוא ואיתו יתיך את כל החומות שנוצרו גם כן.

הוא פחד לאבד שוב את הלב שלו, פתאום יש כל כך הרבה מה לאבד, היא רק פחדה מהאפשרות שלא יהיו מאושרים יחדיו שוב.
ואז באחד הריבים, הרגישה את כל החום שאגרה למשך החורף בליבה שעומד להתאדות פורץ החוצה, בפעם האחרונה.
"ומה אם זה הסיכוי האחרון שלנו להיות מאושרים ואנחנו פשוט נותנים לו לחמוק לנו מבין הידיים?" היא אמרה בניסיון כושל לשנות משהו בלבו או לפחות במוחו.
"אז פספסנו אחד את השנייה, שנינו" הוא אמר, והיא ראתה את העיניים שלו, אלו שלא הצליחו לשקר לה מעולם, נוצצות, והדבר העביר בה צמרמורת.
"אני לא רוצה לפספס אותך" היא מלמלה לעצמה בשקט ושיחקה בשיערה כמו שתמיד עשתה כשפחדה להסתכל לו בעיניים.
"אני לא רוצה לפספס את עצמי, גם".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מיה כהן עקוב אחר מיה
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
את באמת ריגשת אותי. וזה קשה
הגב
דווח
Shirel Ben-Or
Shirel Ben-Or
מושלמת
תמשיכי לכתוב עד המוות
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan