כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

לעבור את הגבול

היא הדליקה סיגריה, "מעשן?" היא שאלה אותי והושיטה לי לפני שהספיקה לינוק בעצמה. "חס וחלילה" עניתי, זה סרטן בקופסה אמרתי וחטפתי לה את הסיגריה מהיד.

"יאללה חביבי, המשמרת תעוף לך אל תתבאס".
"אוף אני יודע, פשוט לא הספקתי לעשות הרבה היום" השבתי.
הסתכלתי במראה של האוטו והחיוך הסתום שלי התחיל להימרח לי על כל הפנים,
זה לרוב קורה כשאני תופס אותי מדבר עם עצמי.

כיביתי את האוטו באכזבה כשעלה אחד השירים האהובים עלי.
השתקתי את ג'ים מוריסון כשהוא לא הספיק להסביר לי למה הוא רוצה שיגידו לו איפה הבר וויסקי הבא.
אני לא אוהב לשבת באוטו ולחכות עד שהשיר שאני אוהב יסתיים כדי להמשיך את היום,
אני אומר לאנשים שזה פשוט כי אני אוהב הרבה שירים והטקס הקטן שלי לא יסתיים,
אבל בתכלס אני מפחד שאנשים יסתכלו מהצד ויראו אותי מחויך סגור בתוך האוטו של עצמי.
אי אפשר לא לחשוב שאני לא מסניף את הנודים של עצמי!

נכנסתי לבר ואמרתי שלום לצוות, התחלנו להתארגן לקראת הערב.
מידי פעם כשחלפתי ליד מישהו קיבלתי צעקה של "שבת היום" ובתמורה החזרתי לו "מי שלא טוב לא..."
אני באמת אוהב את הצוות שלנו, כולם משוגעים כמוני וזה חשוב לעבודה,
אבל לפעמים הצד הטבעוני שלי משתלט עלי ואין לי כוח לכלום.
לרוב סוקלים אותי באבנים כשאני אומר הצד הטבעוני שלי אבל אלה שמקשיבים עד הסוף לרוב מהנהנים כאילו הם מסכימים כי אין להם כוח להבין.
אני אנמק: נכון חברים קוראים לך הומו ומוצץ באהבה? נו אז פעם זה היה העלבה ומשהו לא מקובל, אבל היום זה נחשב בסדר ולא תחום אסור.
אז אני מקלל בשם העלאת המודעות לטבעונים ושאנחנו מקבלים אותם ואוהבים אותם למרות שהם גורמים להרג וסבל בקרב המבורגריות.

#התחלנו
היה ערב כיפי ומצחיק. הלקוחות כנראה תכננו אמבוש עלינו כי הם הגיעו בנגלה אחת מאסיבית והיה קשה להגיע אל כולם ישר.
עד אחד עשרה וחצי הבר כבר היה מלא. הספקתי להשיג טלפון, לדפוק קוק בלוק, לדפוק תזרת, לרקוד על הבר, ליפול מהבר.
בחצות עלו שלושה קורבנות. נשמות מסכנות לא נעים להיות במצבם.
שלושה אנשים הורמו אל על בכיסא כשמסביבם החברים הנאמנים שרים את מזמור היום הולדות, וגיבורי היום הולדות במצוקה רבה לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
או שאתה מחכה שיסיימו לשיר לך ואתה מרגיש אהבל או שאתה מגדיל ראש ומוחא כפיים ושר איתם ואז אתה בכלל מרגיש אהבל.

לאט לאט הבר התחיל להתרוקן, הצוות היה בהיי כי באמת היה לנו ערב טוב. הדי ג'יי הפציץ, הספקנו להגיע אל כולם בלי פאשלות והייתה אווירה כיפית.
שמתי לב שעל הבר ישבה מישהי שבאה עם עוד כמה בנות,
ועכשיו היא לבד מנסה לפענח את סודות הקוקטייל שלה או סתם בבאסה.
רציתי לנסות לדבר איתה, הייתי כל כך בהיי שלא רציתי שאף אחד מסביבי ירגיש מבואס.
התיישבתי מולה כמו לקוח רגיל ובלי לחשוב שאלתי אותה אם הצד המאונן שלה השתלט עליה.
היא הסתכלה עלי בשוק ולפני שהיא הספיקה להגיב בהלם מוחלט סיפרתי לה על התיאוריה שלי.

"נכון שאנחנו יוצאים בשישי בערב או לכל מקום בחיים ופתאום אנחנו חוטפים באסה ורוצים לחזור הביתה בשקט שלנו כי אנחנו מתוסבכים?"
המבט שלה השתנה מזעזוע לסקרנות מצחקקת.
התחלתי לשים לב לכמה היא יפה, עיניים ירוקות שרגילות לנצנץ, שיער שטני חלק עם פסים זהובים בקצה, נמשים שעיטרו את הלחיים האדמדמות שלה.
המשכתי אחרי הקטיעה הקצרה "אז זה הצד המאונן שלנו, הוא רוצה לגרור אותנו הביתה כדי שלא נידע מה לעשות עם עצמנו ואז ברגע של שיעמום מוחלט הוא תופס אותנו ומבצע בו את זממו."
הפה שלה התעקם בצורה מושלמת כלפי מעלה והעיניים שלה חזרו לנצנץ כמו שהייתי בטוח שהם יודעות, היא עצרה את עצמה קצת והתחילה לצחוק. ואוי אלוהים איזה צחוק היה לה.

היא זרקה את הראש אחורה והחלה לנחור ולהשתעל בו זמנית, כולם פנו להסתכל עלינו,
אחד הברמנים שתפס את מבטי אימץ את התפריט לחיקו כמו ספר ונופף בידו קדימה ואחורה, הוא חיקה קטע מהסרט של מגרש השדים, בנזונה מניאק.
כשחזרתי להביט בה ראיתי שהיא ציחקקה בעדינות שקטה והסתכלה עלי.
הסתכלתי עליה והבנתי שנפלתי קורבן לבדיחה.
"אמיר" הושטתי את היד.
"דנה" היא לחצה בחזרה.
"אז הצלחת לעבוד עלי בצורה מרשימה"
"הייתי קוראת לזה תיקו" היא חייכה אלי.
הרצתי את השיחה מההתחלה וחייכתי לעצמי.

"כן כן, צודקת. אז מה את אומרת על התיאורייה שלי?"
היא בחנה אותי והשיבה שצריך הרבה אומץ בשביל לספר כזה דבר למישהו שאתה לא מכיר.
"נכון, שפכתי את הלב שלי אלייך, תורך"
"טוב" היא השפילה את המבט שלה, "זה אומנם לא סוד אבל אני מרגישה מחוייבת להכניס את זה"
הסתכלתי עלייה ויצא לי קצת אוויר מהבלון כי הבנתי לאן היא מובילה.
"איידס?" במטרה להנחית לה את הייבוש.
"הלוואי" היא חייכה אלי, "חבר".
עדיין, כשהיא אמרה את זה הרגשתי מבואס קצת, כי הרגשתי שיש בה משהו מיוחד, כנראה בנות מקבלות את התכונה הזו עם חבר.
יישרתי אליה חיוך "ואמרתי לה אני גם לא הייתי כנה איתך לגמרי"
היא הסתכלה עלי בהפתעה כשהתכופפתי אל מעבר לבר למזוג לנו בירה.
"אני הברמן" חייכתי אליה.

מחסום החבר לא מנע מאיתנו לנהל שיחת נפש אל תוך הלילה.
אחד המלצרים סידר את העמדה שלי לקראת הסוף כדי שאני אוכל להמשיך לדבר איתה בחוץ.
תזכורת לעצמי, לא לספר להם שיש לה חבר.
התיישבנו על ספסל קרוב, יש פארק קרוב לאזור הבר, לפעמים אם אני מרגיש שאני שיכור מדי ולא יכול לחזור באוטו אני אוהב לטייל בו או סתם לנוח על מגלשה.
היא הדליקה סיגריה, "מעשן?" היא שאלה אותי והושיטה לי לפני שהספיקה לינוק בעצמה.
"חס וחלילה" עניתי, זה סרטן בקופסה אמרתי וחטפתי לה את הסיגריה מהיד.
היא צחקקה כשהוצאתי עשן מהאף.

המשכנו לשתוק ולשאוף מהסיגריה, שברתי את השקט כשאמרתי לה ששיחות על סיגריות זה אוברייטד.
היא הסתכלה עלי במבט שואל, הסברתי לה שמה שבאמת הורס שיחות זה השקט המביך. בשיחות על סיגרייה אין שקט מביך כי אם אנחנו מרגישים אותו אנחנו מתעסקים בלעשן.
היא התלהבה מהרעיון והמשיכה לגלגל איתי. "נכון נכון! גם שיחות על בירה, או בדייטים שמתעמקים באוכל!"
"ויש את הגלגל הצלה הכי גדול" המשכתי בהתלהבות "זה כשאין על מה מדברים מדברים על כמה שהאוכל טוב, או סוגי סיגריות ובירות"
צחקנו ביחד והמשכנו להסתכל על הפארק. קרני השמש התחילו ללטף בעדינות את האופק והבריחו את החושך.

הטלפון שלי התריע לי שנכנסה הודעה חדשה, כנראה מהבוס, הוא רותח על שנעלמתי ככה או מאחד המלצרים שאומר לי לחזור כבר.
לא היה אכפת לי רציתי פשוט להיות עם דנה עוד קצת.
סיימנו את הסיגרייה והמשכנו לשבת קרובים, כשמשב רוח תפס את שנינו. תפסתי אותה וחיבקתי אותה אלי, היא לא התנגדה.
"קוראים לו אייל" היא אמרה פתאום, "הוא קצין במודיעין, יום חמישי הוא חזר ואז הקפיצו אותו, בזמן האחרון אני ממש דואגת לו הוא לא נראה כמו עצמו."
ניסתי לעצור אותה מלהמשיך לדבר עליו. "זה איום שהוא יודע איפה אני גר?"
היא הסתובבה אלי במבט רציני, כל כך רציתי לנשק אותה עכשיו, זה היה יכול להיות הרגע המושלם.
"איפה הגבול?" היא שאלה אותי, היא לא ניתקה את העיניים שלה ממני.
"הגבול?" לא הבנתי על מה היא דיברה.
"כן, הגבול. הגבול של בין לפגוע בחבר וסתם להשתולל עם ידיד"
שקלתי את המילים שלי טוב טוב, אמנם כל מה שרציתי כרגע זה רק להמשיך לחבק אותה, אבל לא יכולתי שלא להבין את הבלבול שהיא מרגישה עכשיו.
"אני מאמין שזה כמו כל דבר בחיים, זה פשוט תלוי בזוג, אם את יודעת שזה יפריע לו אז פה הגבול שלך, אבל מה שחשוב זה באמת עד כמה אכפת לך ממנו?
אם את מתעקשת על הגבולות שלך כנראה שהוא לא מוציא ממך צדדים טובים, אבל אם את מתפשרת איתו לגבי מה שמפריע לו אז את צריכה להבין שזה גבר שכדאי לך לקחת ברצינות."
ישבנו שם עוד זמן מה בשתיקה צפינו ביחד מחובקים אל השקיעה
.

הטלפון שלי התחיל לצלצל, אני חושב שהפכתי לענק הירוק באותו הרגע כי הכוח שהיה דרוש לי מול עצמי כדי לנתק אותה ממני היה מעבר ליכולות שלי.
לא הסתכלתי עליה אחרי שהוצאתי את הטלפון מהכיס אבל אני זוכר שהיא ישבה שם והשיער הסתיר לה את העיניים, נראה לי שהיא בכתה.

הבוס ענה לי בצד השני.
הייתי מוכן לצעקות, איומיים על פיטורים איזה שיעור קטן בחינוך על אמונה וציפיות של אנשים ממך, אבל במקום הוא שואל אותי בקול שקט עם הכל בסדר.
אמרתי לו שכן ואני לא ממש מסוגל חזור לבר.
הוא הרגיש שמשהו שונה אצלי והלוואי וידעתי לשים את האצבע על מה קרה לי גם, לא הייתי עצוב אבל פשוט הייתי מוזר.
כשהסתובבתי דנה נעלמה, כנכראה שבילבלתי אותה. לא יכולתי לא להרגיש מאוכזב כי גם אני בעצמי הייתי קצת מבולבל.

חזרתי לכיוון האוטו, בדרך נכנסתי לבר להגיד לילה טוב לכל הצוות. הם ישבו שם על ג'וינט שמן שכנראה היה מעלה לי את המצב רוח אבל הרגשתי שאני צריך להיות קצת עם עצמי עכשיו.
הם ראו שקצת ריחפתי אז הם הצחיקו אותי ועודדו אותי. זה שימח אותי מבפנים למרות שלא הראתי את זה. לפעמיים אני שוכח כמה זה חשוב להקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך.
סבתא שלי העירקית השלום עליה הייתה אומרת לי "בדאלק רעחובי לחמושי רסחובי".
חוץ מהבדלאק לא הבנתי את המילים באמת אבל המשפט שהיא אמרה זה שעדיף להיות עם מישהו שאוהב אותך ולא מישהו שרק אתה אוהב.
אבן יסוד במערכת יחסים אצלי.
יצאתי עם חיוך לכיוון האוטו התחלתי לנסוע על רוטשילד, ובאמצע הדרך ראיתי את דנה, עומדת עם היד קדימה בניסיון למצוא מונית.
העיניים שלה היו אדומות, היא באמת בכתה.
"אני צריך לעצור לה" אמרתי לעצמי בקול.
האוטו התקרב אליה "תעצור לה אמרתי"
הגעתי למרחק עצירה, היא לא ראתה אותי הפנים שלה היו לכיוון ההפוך.

המשכתי על פניה בלי שהיא ראתה שעברתי שם והרגשות אשם ניקרו בי, למה שאני אקח אותה בכלל? למה אני מרגיש כאילו זו החובה שלי.
מונית מאחורה הוציאה אותי מהמחשבות שלי כשהיא ציפצה לי להתקדם ברמזור ישר, כנראה שהוא על מונה.
ברגע אחד החלטתי לאותת שמאלה ולעשות פרסה לחזור אל דנה.
התקדמתי אליה בציפייה ובחוסר הבנה מוחלט. היא ראתה אותי מתקרב והמשיכה להסתכל עלי.
עצרתי את האוטו לידה. לא היה כבר שום זכר ללילה. הגיע יום חדש.
היא נכנסה לאוטו והתסכלה עלי. התקרבתי אל הפנים שלה והיא התקרבה לשלי. העיניים הירוקות שלה הסתכלו עלי בניצוץ חדש שעוד לא ראיתי אצלה.
הלחיים האדומות שלה היו נפוחות מהרגיל והנמשים היו מוכתמים בדמעות.
לפני שנישקתי אותה היא גרמה לי לאפילו עוד יותר בילבול כי הרגשתי כל כך רע ובאותו הזמן כל כך שמח עם עצמי.
היא סיפרה לי שהיא נפרדה מאייל,
היא סיפרה לי איך היא חשבה שעד עכשיו כל החברים שהיו לה אף פעם לא גרמו לה להרגיש מאושרת,
והיא סיפרה לי איך עכשיו אחרי השיחה איתי, אחרי שאייל בכה לה בטלפון ואחרי שהלכה קצת לבד היא הבינה שהיא לא בנויה לקשר בזמן הקרוב.

הבחור ההוא עקוב אחר הבחור
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
הבחור ההוא
הפלוץ הראשון שלה 3&gt
הפלוץ הראשון שלה 3>
מאת: הבחור ההוא
קשר של קונדומים
קשר של קונדומים
מאת: הבחור ההוא
הגבר שלך
הגבר שלך
מאת: הבחור ההוא
מאוהב בזוגיות
מאוהב בזוגיות
מאת: הבחור ההוא
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
יש לה חיוך עקום.
יש לה חיוך עקום.
מאת: Avaraius The Tale Teller
נהגת המונית
נהגת המונית
מאת: Ella Magar
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer