ילדה
"אם אני ילדה. מה אתה עושה איתי?" הוא שוב צחק בזלזול. "את ילדה. אבל אני יכול לשאול אותך את אותו הדבר. מה את עושה איתי?" "מה זאת אומרת?" איך הוא הצליח להפוך את השאלה אליי? "את ילדה. אני נראה לך ילד?" היססתי לרגע. "לא." "נו, אז מה את עושה איתי?" "אני שאלתי את השאלה." "אני לא בחרתי להתאהב בך ילדה."
הוא נשכב על המיטה לידי. מדליק לעצמו סיגריה, מגרד את זקנו, שואף את העשן לריאותיו ואז מוציא. הוא מחייך אליי את החיוך היפה שלו עם השן הקצת עקומה, שאף אחד חוץ מפרפקציוניסטים כמוני לא שם לב אליה, ואז אומר: "את לא מעשנת, את זה כבר הבנתי. את לא מהאלה."
כיווצתי את מצחי. "מה?" אני חושבת שיותר לא שמעתי מלא הבנתי.
"את ילדה טובה אה?" הוא שוב שאף ונשף. ואני הייתי מהופנטת ממנו.
הנה אני, שוכבת במיטה שלו, בתחתונים היפים שלי, הבגדים שלי זרוקים על הרצפה בדירה שלו, והוא לצידי, הבגדים שלו גם על הרצפה, והוא מעשן את הסיגריה שלו.
אני ילדה בשבילו. את זה כבר הבנתי מהרגע הראשון. אז מה אני עושה איתו? שאלה טובה.
הצמדתי את השמיכה אל חזי ונשכבתי על הצד. הסתכלתי עליו מלמטה.
"אני ילדה טובה? כן. משתדלת. עד כמה שניתן."
הוא צחק בזלזול. "מה זה עד כמה שניתן? זה תלוי בך."
הוא צודק. זה כן תלוי בי. ואני גם כן ילדה טובה. אבל רציתי לעשות עליו קצת רושם, להראות לו שיש בי קצת חוצפה וקצת פלפל. שאני לא רק רגליים וחוסר בטחון.
שתקתי שוב. הסתכלתי על הקעקוע שלו, על השרשרת שתלויה על צווארו. הלב שלי דפק מאוד מהר והרבה מחשבות רצו במוחי. הסתובבתי עם הגב אליו. הוא מיד הבחין בשינוי, זרק את הסיגריה שלו ונשכב לצידי, מלטף את גבי החשוף עד לקו התחרה של התחתונים. הרחתי בו, הריח שתמיד היה לו, ריח של סבון מהול בעשן. הלב שלי דפק. הוא נצמד אליי והסתובבתי אליו.
"אם אני ילדה. מה אתה עושה איתי?"
הוא שוב צחק בזלזול. "את ילדה. אבל אני יכול לשאול אותך את אותו הדבר. מה את עושה איתי?"
"מה זאת אומרת?" איך הוא הצליח להפוך את השאלה אליי?
"את ילדה. אני נראה לך ילד?"
היססתי לרגע. "לא."
"נו, אז מה את עושה איתי?"
"אני שאלתי את השאלה."
"אני לא בחרתי להתאהב בך ילדה."
נשכתי את שפתיי. הלב שלי שוב דפק. התשוקה בי אליו בערה מתמיד. אני רוצה אותו כל כך. התקרבתי אליו עוד. הוא הסתכל עליי בעיניים הכחולות היפות שלו, עם הריסים המעוגלים. הלב שלי דפק בעוצמה שחשבתי שעוד רגע ייצא מחזי החשוף. ואז התנשקנו. הנשיקה הכי מדהימה שבן אדם יכול לבקש.
זה תמוה ומדהים בעיניי. החיבור הבלתי אפשרי הזה. ובכל זאת אני נמשכת אליו כל כך. מחכה לרגע שבו יצא לנו להיות יחד, מתייפה בשבילו, דואגת להכל. כמה קשה להיות מאוהבת. ויש שיגידו, מה מצאת בו?
וואלה, אני לא יודעת. לא יודעת. אפילו לא מישהו שהייתי חושבת עליו בדרך כלל. ובכל זאת. מה הוא עושה לי?
אני מנשקת אותו שוב והוא הופך אותי מעליו, הגוף שלי צמוד לשלו כך שאי אפשר לדעת בדיוק איפה הוא נגמר ואיפה אני מתחילה. הלב דופק בעוצמה והידיים החזקות שלו אוחזות בי כדי שלא אפול, שלא אברח. הזיפים שלו דוקרים אותי תוך כדי הנשיקה הסוערת, מתערבבים האחד בשני, אבל לי לא באמת אכפת. תאוות נפשי שלי, והנה אני כאן מעליו והוא מתחתיי ואנחנו צמודים יותר מתמיד. אני נעצרת לרגע, מתרוממת מעט, מביטה בו, והוא מביט בי ושוב מחייך. אני מניחה את ראשי על חזהו והוא מלטף את שערי ברכות ובאטיות.
"מאיפה באת לי ילדה?"
ילדה. אכן ילדה. בשבילו תמיד אשאר ילדה.
ובכל זאת?
"אני יכול להשאר ככה לנצח. מה את עושה לי?"
הוא מגחך. ואני שוב מרימה את ראשי. מניחה את שפתיי על שפתיו ברכות, ננעלת על שפתו התחתונה.
"תשתוק קצת."
"מה זה?"
הוא הופך אותי שוב, ואז עולה מעליי.
"תזהרי ממני. אני אקשה עלייך." הוא מחייך בשטניות שלא תתואר ואני צוחקת.
ואז אנחנו מתנשקים. הנשיקה הכי מדהימה שאפשר לבקש.
אושר.
תשוקה.
חלום.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
