כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

ברגע אחד

"תתלבש" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי בהלם.

השעה הייתה שתיים ורבע בלילה.
"תתלבש" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי בהלם.
"תתלבש. זה פשוט לא מתאים. וכבר מאוחר. אני חושבת שאני אקח מונית הביתה" הוספתי כשהוא נשאר להסתכל עליי מופתע. הלחיים שלי התחילו להאדים.
"מה יש לך? לפי שניה היית בעניין ופתאום את לא רוצה?" הוא שאל. לא ידעתי איך לענות. התחלתי ללבוש את החולצה שרק לפני כמה שניות הוא עזר לי להוריד. זה היה כל כך קרוב.
רועי המשיך להסתכל עליי מחכה לתשובה. הוא לא נראה מרוצה.
רציתי לשכב איתו. באמת שרציתי. אבל באותו רגע הבנתי שזה לא נכון.
"עזבי מונית. אני אחזיר אותך הביתה. שניה אני אתלבש, תחכי" הוא אמר.

נכנסנו למכונית שלו. היה שקט מטריד, אז רועי שם רדיו. ניסיתי לנתח בראש מה קרה, ואם פעלתי בצורה הנכונה.

לרועי הייתה חברה כבר כמעט שלוש שנים והמצב בינהם כבר מזמן לא מדהים. לא הכרתי אותה.
הייתה פעם אחת שחיפשתי אותה בפייסבוק סתם מתוך סקרנות. היא נראתה די טוב. בחורה איכותית, קצינה בחיל הים.

זה התחיל משיחה רגילה בוואטצאפ. רגילה עד כמה שאפשר עם גבר שאת כבר כמה שבועות לא יכולה להוציא מהראש שלך. הוא אמר שהוא מזמין כמה חברים לשבת אצלו במפרסת לעל האש. גם אני מוזמנת.
הגעתי. רועי קצת נראה בבאסה. הוא אומר שנדבר על זה אחר כך כי עכשיו לא מתאים כשאני שואלת מה קרה. החברה שלו לא שם ואני מתחילה להבין למה המצברוח.
החברים מתקפלים. הם שואלים אותי אם אני רוצה טרמפ ונראים מאוד מופתעים כשאני מסרבת, והם קולטים שאני הולכת להישאר עם רועי לבד. הם נותנים לרועי מבט אחד רציני שרומז המון, והולכים.

כמעט אחת בלילה. עזרתי לו לסדר את מה שנשאר במרפסת. רועי נעלם לרגע. ואז חוזר עם שתי בירות ושמיכה. הוא מגיש לי את אחת הבירות ואת השמיכה ומחייך.
"ירדן עושה לי חיים קשים" הוא אומר לי אחרי שקט ארוך, ומדליק סיגריה.
דיברנו המון, והתחיל להיות קר. אז עברנו מהמרפסת לחדר שלו והמשכנו לדבר. ועד כמה שכיף לי לדבר איתו. המתח התחיל להכות בי.

אחת ועשרים, ורועי הניח עליי את הראש שלו. אחותי תמיד אומרת, שאין סימן כל כך חזק שמראה על זה שבנאדם מרגיש איתך בנוח, יותר מזה שהוא שם עלייך את הראש.
ההתרגשות מטורפת. זה מה שרציתי במשך כבר כמה שבועות, והינה זה קורה-רועי שם עליי את ראש ומספר לי שלדעתו זה נגמר בינו לבין חברה שלו.

שתיים בלילה. הוא עובר לשבת לידי. יש כמה שניות של שקט ורועי מסתכל עליי. הוא מעביר את היד שלו בעדינות על הירך שלי. אני לא מתנגדת. הנגיעות קטנות ועדינות אבל הולכות וגדלות. הוא מושך לי בחולצה כלפי מעלה, מסמן לי שהוא רוצה להוריד לי אותה, אני עוזרת לו. אני מורידה את החולצה שלו. הוא עומד לנשק אותי.
הלב דופק על 220.

שתיים ורבע.
עכשיו אמור להגיע הרגע שבו אני אומרת לו שקר לי ושיתלבש.
הרגע בו אני מבינה איזה טעות אני עושה ומציעה לקחת מונית לחזור הביתה. הרגע שבו אני קולטת שאני הולכת לשכב עם גבר שעוד לא נפרד מחברה שלו. שיש בינהם עניינים שעוד לא פתורים, ואני באה והורסת להם כל סיכוי. אבל הרגע הזה לא באמת הגיע.
שכבנו.
ברגע אחד רועי הפך להיות בוגד. ואני? אני לא רוצה לחשוב על אף תואר שיתאר אותי.

"נראה לי שאני אחזור הביתה" אני אומרת לו כמה דקות אחרי.
פתאום כשהמתח המטורף נרגע, המצפון מופיע ומתחיל לתת עבודה. "אני אזמין מונית" אני מוסיפה.
"עזבי מונית. אני אחזיר אותך הביתה. שניה אני אתלבש, תחכי" הוא אמר. אז אני מחכה.
אני מסתכלת על האייפון שלו, שהוא השאיר ליד המיטה. הודעה מירדן על המסך. ברור שזה יקרה לי. תזמון מושלם.
"אתה ער? אני מתגעגעת.. לא בא לי לריב יותר".

נכנסנו למכונית שלו. היה שקט מטריד, אז רועי שם רדיו. ניסיתי לנתח בראש מה קרה, ואם פעלתי בצורה הנכונה. אני יודעת שלא. ושגם אין דרך חזרה.

עוד אחת עקוב אחר עוד
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lula Mine
Lula Mine
וואו זה כתוב מצויין
הגב
דווח
Noam Ben Avi
Noam Ben Avi
מדהיים
הגב
דווח
Lady Y
Lady Y
וואו. גרמת לי להזדהות בטירוף
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
עוד אחת
את עוד לא יודעת
את עוד לא יודעת
מאת: עוד אחת
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף