כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

לרדוף אחר השלמות

" אנו יכולים לרדוף אחר השלמות לנצח, אך אין דבר כזה מושלם. יש דבר שנקרא משלים."

כולנו גדלנו בידיעה שבחיים אין דבר כזה 'מושלם'.
ובכל זאת, אנו תמיד ממשיכים לרדוף אחר השלמות.

***

אני לא מושלמת, אני מודה.
אבל אני מחפשת את האחד הזה שישלים אותי.

כבר המון זמן שאני לא מוצאת אחד כזה שמתאים לי.
הראשון היה מאוהב רק בעצמו, והשני קמצן שאין דברים כאלה. השלישי היה שוביניסט באופן מחריד.
את הרביעי עניין רק הגוף שלי.
והחמישי שדווקא התברר כחמוד, לא ממש היה הטעם שלי.

וככה זה נמשך כבר המון זמן.
והמשפחה רק מכבידה עליי, אמא שלי מנסה כל הזמן לשדך לי את הבנים של חברות שלה, וזה נשמע ככה בערך:

"נופרי, נו מה דעתך לצאת עם יואב הבן של גלית?
הוא רכש השכלה, יש לו כבר מקצוע, מה עוד את צריכה?"
"מה עוד אני צריכה? נו באמת אמא...
להמשך אליו, להרגיש חיבור איתו, לרצות ממש להתאהב בו!"
"אויש נופרי, קודם תנסי! אף גבר לא מושלם. גם אני ניסיתי המון בחיי ובסוף התפשרתי על אבא."

כן, בטח. אם הוא היה שומע אותה אומרת את זה היא הייתה ישנה מינימום שבוע בסלון.

אבל, הלחץ שהפעילה המשפחה והתסכול שצברתי לאורך הזמן גרם לכך שחלק מהדברים של אמא חלחלו אצלי פנימה.

חשבתי לעצמי, מי צריך שלמות?
הריי בסוף כולנו מתאהבים בגלל הפאקים הקטנים והשגעונות יוצאי הדופן האלה, שקיימים בכל אחד ואחת מאיתנו.

אז החלטתי, בפעם הבאה שמישהו יצליח להוציא ממני חיוך אמיתי, אני אתן לו צ'אנס. אני קודם כל אנסה ולא אשלול ישר.

וככה הכרתי את לידור.

***

זה היה ערב שישי ויצאתי עם הבנות -
שני, נטע, מעיין ורעות.
אני ורעות קצת בכסאח, היא חושבת שהאקס שלה התחיל איתי וזרמתי איתו. וזה ממש לא נכון!
הוא כן התחיל איתי, אבל בחיים לא הייתי זורמת איתו.
בכל אופן, רן המפיק הכניס אותנו למתחם הVIP כמו שאנחנו רגילות.
התיישבנו על הבר ומיד גל הברמן פינק אותנו בצ'ייסרים on the house.

בדרך כלל אני אוהבת לשתות כוס של יין, לעשן את הסיגריה שלי ולצחוק עם הבנות.
אני לא אחת כזאת שתחליף מבטים עם עובר אורח כזה או אחר.
אבל, באותו ערב הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה אותה הבחורה הקרה כמו שאני בדרך כלל, גם לי מותר לשבור את הקרח לעיתים.

לפתע גל הברמן הגיש לי פתק עם עט ואמר:
"נופר, הבחור פה מקצה הבר ביקש שאמסור לך את זה."
ביום אחר, הייתי משתמשת בפתק כתחתית לכוס היין ואפילו לא מסתכלת לראות מה כתוב.
אך אמרתי לעצמי רק כמה דקות קודם, שלפחות לערב אחד אני לא אהיה מלכת הקרח, אז פתחתי את הפתק.

אני עשיתי את הצעד הראשון, עכשיו תורך...
אני עשיתי את הצעד הראשון, עכשיו תורך...

חייכתי.
סוף סוף חיוך אמיתי ולא צבוע, הוא מקורי הבחור.
כבר הרוויח נקודה ראשונה אצלי.
כמובן שלא רציתי להראות לו התלהבות, אז הנחתי את הפתק ליידי וחיכיתי.
בתוך תוכי קיוויתי שהוא לא יוותר ויגש אליי.

כעבור כמה דקות שמעתי קול צועק לי באוזן בין כל הרעש של המוזיקה:
"אז את לא אוהבת איקס עיגול?" הוא שאל בשנינות, וכשהסתובבתי אליו גיליתי חיוך מקסים שמחכה לשמוע תשובה כנה.

"האמת שאוהבת, רק שאין לך סיכוי."
"אין לי סיכוי איתך או שאין לי סיכוי לנצח?"
"מממ, שאלה טובה. תצטרך לגלות בעצמך." עניתי, ופשוט חייכתי כמו ילדה בת 16.
היה לו צ'ארם ללידור הזה שהיה קשה להשאר אדישה כלפיו.

"יש לי רעיון, קודם כל אני לידור, ואת?"
"נופר."
"אני אקרא לך נופי, הרעיון הוא כזה:
אם את מנצחת אותי, אני קם ומניח לך.
אך במקרה ואת מפסידה, את קמה ויוצאת איתי לנשום אוויר בחוץ. סגור?"

זה היה צפוי שאפסיד, אך משום מה, משהו בתוכי גם ממש רצה לקום ולצאת איתו החוצה, זאת הייתה הפעם הראשונה שלא חשבתי יותר מדי איך לנסות להצטייר בפניי מישהו.

מצאתי את עצמי מתהלכת לצידו, מחוייכת,
נהנת מכל רגע, לא הכרתי את עצמי באותן דקות.
הוא היה נורא מסקרן, שנון, ענייני ומצחיק.
ואני הרגשתי בנוח ליידו.

בסוף הערב אני ולידור החלפנו מספרים וקבענו שנדבר למחרת.

*** כעבור שבוע ***

חמישי בערב, כמה דקות לפני 8 ולידור צילצל ואמר שהוא בחוץ.
אחרי שבוע שבו שוחחנו כל יום ולמדנו יותר אחד על השני, קבענו לצאת לדייט.
הוא לא סיפר לי לאן ואמר שזאת הפתעה.

לקח לי המון זמן להתארגן, הפכתי את כל החדר, בגדים זרוקים בכל פינה. התרגשתי, אני חייבת להודות.

אחרי שאילצתי אותו להמתין לי עוד כ-20 דקות בערך, יצאתי אליו. הוא חיכה לי מחוץ לאוטו עם החיוך המקסים שלו. התחבקנו ונכנסנו למכונית.

זה היה ערב ממש מוצלח,
לידור ידע לזהות את הטעם שלי במוזיקה ולקח אותי להופעה של הפרויקט של עידן רייכל.
היה מדהים ונהנתי מכל רגע.

מאז אותו ערב התחלתי לפרוח. התחלתי להתאהב בלידור.

***

חלף חודש מאז אותו שישי שהכרנו במועדון, ואני מרגישה שיש כאן הדדיות מוחלטת, הוא שם ברוב שעות היום.

מתעניין, מתקשר, מקשיב ודואג, צוחק ומצחיק. הוא פשוט טוב אליי, אולי אפילו טוב מדיי. אבל לא אכפת לי.
כי אני סוף סוף מרגישה מאוהבת.

*** כעבור שלושה שבועות נוספים ***

ערב אחד לידור עשה מסיבה ענקית בחצר הבית שלו,
וביקש ממני שאגיד גם לחברות שלי להגיע.

התארגנו כולן ונסענו ב2 רכבים.
אני נסעתי עם שני ונטע,
ואילו מעיין באה עם רעות ברכב של רעות.

כשהגענו ונכנסנו פנימה הופתעתי לגלות כמות אדירה של אנשים.
התביישתי קצת, זאת הייתה הפעם הראשונה שאני פוגשת את כל האנשים הקרובים ללידור.

כשניגשתי לתת לו נשיקה ולומר לו שלום הרגשתי מהצד שלו קרירות בלתי מובנת. משהו עבר עליו.
לא רציתי להציק לו עם זה, אז הנחתי לזה לאותם רגעים.

שייקה חברו הטוב של לידור תפס את המקרופון ועשה שמח בגינה.
בקבוקי הבירות התרוקנו אל בטניהם של המבלים אחד אחרי השני.
כשהאלכוהול עמד להגמר, לידור החליט שהוא נוסע לקנות עוד שתיה.

בזמן הזה קלטנו אני ושני, שמעיין מקיאה במדרכה מחוץ לבית שלו.
היא שתתה יותר מדיי והרגישה זוועה, היא הייתה חייבת להגיע הביתה באותו רגע.

אז חיפשנו את רעות שתיקח אותה,
אבל לא מצאנו אותה. רעות נעלמה לנו.
התקשרנו שוב ושוב, אך היה מענה קולי.
הרגשתי שמשהו מוזר קורה, תחושת בטן לא טובה.

נאלצנו לעזוב את המסיבה ולקחנו את מעיין איתנו באוטו של נטע.
לאחר כמה דקות לידור התקשר אליי ושאל לאן הלכתי, הסברתי לו ואמרתי לו שנדבר כבר מחר.
הייתי דיי פגועה מהיחס הקר שלו במהלך כל הערב.

כשהגעתי הביתה לא הצלחתי להרדם.
הרגשתי שמשהו רע התרחש.
אתם יודעים, אינטואיציה נשית שכזאת.
אז חייגתי ללידור ב3 לפנות בוקר ושאלתי: "היי, תקשיב, אתה לא חייב לי יותר מדיי דין וחשבון,
רק תענה לי על שאלה אחת, רק איתי אתה ככה, נכון?"

לידור שתק. הגבר השנון והמקסים שהכרתי לפני חודשיים פשוט בלע את הלשון.

"נופי.."
"אל תקרא לי נופי. הבנתי אותך. שיהיה לך לילה טוב."
עוד לא הספקתי לנתק לו, וכבר קיבלתי שיחת טלפון מרעות-
"הלו?"
"כן רעות?"
"היי נוף, מצטערת על השעה, רק רציתי להגיד לך שאנחנו פיטים עכשיו."
"על מה את מדברת רעות?"
"את מבינה על מה אני מדברת... זהו, אחרי הערב אני כבר לא כועסת עלייך. שיהיה לך לילה טוב."

הרגשתי שלקחו סכין ונעצו לי אותה בלב.
פגעו בי. התחלתי לבכות כמו משוגעת.
למה? למה זה מגיע לי? מה עשיתי להם?

אמא שלי שמעה אותי מתוך שינה בוכה וקמה אליי:
"מאמי שלי למה את בוכה?"
"נמאס לי אמא. נמאס לי מכולם. כולם שקרנים ובוגדניים."
"חיים של אמא אל תבכי, לא סתם אמרתי לך לפני כמה זמן שהתפשרתי על אבא.
אמנם התפשרות נשמעת לך כמו מילת ויתור, כמו לת ברירה, אבל לא נשמה שלי.
התפשרות היא השלב בחיים שאת מבינה מה באמת טוב בשבילך, מה באמת יכול להסב לך אושר.

אנחנו יכולים לרדוף אחר השלמות לנצח,
אך אין דבר כזה מושלם. יש דבר שנקרא משלים.
ואבא שלך היה היחיד שהשלים אותי.

ואני בטוחה שגם את, ברגע שתביני ותפנימי למה אני מתכוונת,
תמצאי את האחד שישלים אותך."

***

הפעם, המילים של אמי לא רק חלחלו אצלי פנימה,
אלא הן הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי.
הבנתי בתוכי מה אני רוצה באמת.

הפסקתי לשחק משחקים.
הפסקתי להיות מלכת הקרח.
הפסקתי לחשוב איך אני מצטיירת בפני הצד השני.
הפסקתי להיות מי שאני צריכה להיות,
והתחלתי להיות מי שאני רוצה להיות.
ואני רוצה להיות מאושרת.

אז אחרי עשרות גברים, דפוקים ובוגדניים.
אחרי מספר רב של שברים בלב,
אחרי כל השקרים, המזימות הריבים והחיכוחים,
אחרי כל מה שרק אפשר לתאר בעולם המשחקים שחייתי בו, לקחתי על עצמי הזדמנות אמיתית,
להכניס גבר מ"עולם אחר" לחיים שלי.

והיום, 3 שנים אחרי שלקחתי את ההזדמנות ההיא,
אני נמצאת בעולם אחר.

היום אני לבושה שמלה לבנה, וממתינה בכיליון עיניים לגבר שלי שצריך להגיע בכל רגע ולאסוף אותי לחתונה שלנו.

לגבר שלי קוראים יואב, כן כן, יואב הבן של גלית.
יואבי הוא הגבר הראשון שהסב לי אושר אמיתי במשך כל ה3 שנים הללו.

בזכותו למדתי על עצמי שאני לא מושלמת.
ושאי אפשר לנצח לרדוף אחר השלמות.

אך מה שכן אפשר, זה להשלים אחד את השני,
ולהפוך ללב אחד.
לב שאוהב ללא גבולות וללא תנאים,
לב שנמצא הכי קרוב למילה - שלמות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Roi Jan עקוב אחר Roi
שמור סיפור
לסיפור זה 15 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Me
Just Me
תקשיב אני בדרך כלל לא אוהבת פוסטים ארוכים מידי, אבל פשוט סחפת אותי!!! אני כל כך מופתעת ממך כל פעם מחדש! אתה מדהים ומוכשר בטירוף שזה לא אמיתי! תודה לך על פוסטים מקסימים ומרגשים
הגב
דווח
Roi Jan
Roi Jan
אין לי מילים.
ריגשת אותי.
פשוט תודה.
הגב
דווח
Nomad .
Nomad .

כולם כאן כבר אמרו את כל המילים היפות אבל באמת חייבת להוסיף שהכתיבה שלך סוחפת! כל הכבוד על היצירתיות והרגעים הקסומים שאתה מעניק זה לא מובן מאליו כי לא כל אחד כאן מסוגל לגעת באנשים ..
הגב
דווח
טען עוד 26 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
השכנה ממול
השכנה ממול
מאת: Elena Nemrr
קעקוע
קעקוע
מאת: Feelings .
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan