כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

מרק בטטה

כל הדברים הנוראים שהוא אמר, אפילו שיומיים אחר כך הוא ניסה להתחרט. מעניין אם זכר שאת רק משחקת אותה חסינה לאש, ובעצם המילים שלו שורפות אותך מבפנים, כשהסתכל ישר לתוך העיניים שלך ואמר בלי למצמץ שבדיעבד בלילות כאלה הוא מבין שכנראה שהוא לא באמת אוהב אותך, אחרת זה היה מספיק.

"די, זה בסך הכל גלעד, כבר ראית אותו אלף פעם. די, באמת מספיק. הכל בסדר איתך. כן, את במקום שמח. שמח וטוב לך, ואת גם מורחת לק. את אוהבת לק. חוץ מזה, שאת כבר בשכבה השלישית של האצבע הלפני אחרונה, ולכן חשוב מאוד שתתרכזי כי אחרת תצטרכי להתחיל הכל מהתחלה, ואת יודעת כמה את שונאת להתחיל הכל מהתחלה. גם אין לך זמן לזה, את חייבת להיות סופר מתוקתקת כשהוא מגיע. למרות שזה בסך הכל גלעד, וכבר ראית אותו אלף פעם. אז די, באמת מספיק."
את חוזרת על המנטרות בראש שלך בפעם המאה בערך בחצי השעה האחרונה, מאז שגלעד התקשר וביקש להגיע לכאן להביא לך את הקופסא עם הדברים שהשארת אצלו, חצי כי היית נסערת מכדי לזכור שאת בכלל צריכה לקחת אותה, וחצי בכוונה – למקרה שתצטרכי מנה קטנה ממנו.
כשאת נזכרת בלילה ההוא הגרון שלך חונק אותך. מכל הלילות הנוראים שעברת בחייך, ואלוהים יודע שהיו לא מעט כאלה, אפשר להכריז על הלילה הזה כגרוע ביותר. יותר גרוע מהלילה שקדחת בו מחום כי חלית בשפעת, יותר גרוע מהלילה שבילית בבית חולים והוציאו לך את התוספתן. יותר מהלילה שהקאת בו בלי הפסקה בשירותים כי היית שיכורה לגמרי וגם יותר מהלילה שבו הקאת בלי הפסקה כי שנאת את עצמך על שאכלת משולש אחד יותר מדי של פיצה. יותר גרוע מהלילה שבו אבא שלך עזב ולא חזר יותר, ואפילו יותר גרוע מהלילה שבו הבנת שהוא לא יחזור. יותר מכל אלה היה גרוע הלילה שבו נפרדת מגלעד. כל הדברים הנוראים שהוא אמר, אפילו שיומיים אחר כך הוא ניסה להתחרט. מעניין אם זכר שאת רק משחקת אותה חסינה לאש, ובעצם המילים שלו שורפות אותך מבפנים, כשהסתכל ישר לתוך העיניים שלך ואמר בלי למצמץ שבדיעבד בלילות כאלה הוא מבין שכנראה שהוא לא באמת אוהב אותך, אחרת זה היה מספיק.
והוא הרי יודע כמה את פוחדת לא להספיק לאף אחד אף פעם. כמה את מתאמצת להיות הכי טובה והכי מוצלחת והכי נחוצה, שחס וחלילה לא יבינו שאפשר לחיות גם בלעדייך, כי הרי אם אפשר, אז למה להם להישאר? את תיק, תמיד אמרו לך, תמיד אמרת גם לעצמך. את בחורה מדהימה, אבל בהחלט לא קלה לבליעה.

"לעזאזל," את חושבת כשאת מתנערת מהמחשבות לרגע, מנסה להחניק את הבכי שמאיים לפרוץ למרות שעברה כבר כמעט חצי שנה. "עכשיו גם נמרח לי הלק."
ובדיוק באותו רגע, לפני שהספקת בכלל להיזכר איפה שמת את האצטון, דפיקה בדלת. ה-דפיקה בדלת. שלוש דפיקות ליתר דיוק, ולאחריהן עוד שלוש במקצב קצת שונה. תמיד הוא דפק ככה בדלת, אף פעם לא דפיקה אחרת או צלצול בפעמון, ולכן יכולת לדעת בבירור שהוא הקדים. אז נשמת עמוק, בלעת רוק בקול, ובצעדים חוששים פסעת לכיוון הדלת, מריצה בראשך את כל הריבים והצעקות, את איך שבכל סוף הקשר הזניח אותך, איך שהסתפקת בשאריות שלו, איך שחיכית וחיכית לו רק כדי להגיע להפתיע אותו ולמצוא אותו עם רונה במיטה. ואיך שזה ריסק אותך לרסיסים ואפילו אז, גאון מניפולטיבי שכמותו, הוא הצליח לשכנע אותך שהכל באשמתך. עד היום לפעמים את מאמינה לו.
כשאת מגיעה לדלת את נושמת עמוק, סופרת עד שלוש ופותחת אותה בחיוך מזויף שאת מקווה שיכסה על כל הסערה שמתחוללת בך כשאת מנסה להזכיר לעצמך את כל הדברים הרעים ששיתקו אותך לפני רגע בדרך לדלת אבל מצליחה לזכור רק את הצמרמורת שעוברת לך בגוף כשהוא ניגש בעדינות לנשק אותך בלחי ומרעיד את כל כולך. את הלילה ההוא שלא הצלחת להירדם בו מרב שדפק לך הלב מהתרגשות אחרי ששכבתם בפעם הראשונה. את הלילה שאסף אותך מהבית של אמא שלך, שבורה לרסיסים, והתחיל יום יום לחבר אותך עד שהרגשת טוב יותר. את כל המילים היפות, הארוחות אצל סבתא שלו שגרמו לך להרגיש כאילו יש לך סוף סוף משפחה נורמלית, הביטחון המשכר הזה שהרגשת כשעטף אותך בזרועותיו ואת השקט הממכר הזה כששכבת על החזה שלו וסוף סוף הצלחת לא לחשוב על כלום.

"איזה קטע," הוא מחייך חיוך כובש. "יש כאן ריח של..."
"מרק בטטה." את קוטעת אותו ומחזירה את עצמך לקרקע. אחר כך את נוטלת בידייך את הקופסא האדומה עם כל החלקים ממך שנשארו אצלו למשמורת, ומתפללת שהפעם באמת תהיה הפעם האחרונה.
"כן..." הוא מסתכל לך ישר לתוך העיניים כמו ילד שלקחו אותו לחנות מפעל של צעצועים. זה היה המרק שהוא הכי אהב. אירוני, גם הערב הכנת אותו כי חשבת עליו והוא חסר לך, ורצית להרגיש קצת יותר קרובה אליו. ובדיוק אז הוא התקשר.
משום מה הוא עדיין עומד שם. "את לא מתכוונת להציע לי קצת?"
"בטח" החיוך שלך מתרחב ואת הולכת למטבח, שואפת ונושפת על פי פקודה כי באופן טבעי את לא מצליחה לנשום סדיר, לא כרגע. כשאת שולחת יד לכיוון המדף הגבוה, זה שבו נמצאות הקערות, הוא עוצר אותך,
"יש מצב לטייק אווי? פשוט מחכים לי למטה..."
"מי מחכה לך?" הלב שלך מתחיל לדפוק.
"סתם, מחכים לי ברכב..."
"לא שאלתי איפה שאלתי מי." אלוהים יודע מאיפה האומץ לשאול בכזו נחרצות. ואולי זה דווקא כי ידעת מה תהיה התשובה.
"סתם..." הוא מגמגם באי נוחות כשאת מסתובבת לשיש כדי שלא ישים לב שדמעות עומדות בעינייך. כשאת מחפשת משהו להתעסק בו כדי לא לפרוץ בבכי, משום מה הפעולה הראשונה שעולה על דעתך היא להוציא קופסא מהמגירה. "רונה."
ואת קופאת.

"אה." את פולטת אחרי כמה רגעים ובולעת שוב רוק. אחר כך את שופכת קצת מרק לתוך הקופסא, סוגרת אותה בשתיקה מוחלטת ודוחפת לתוך שקית.
"את הקופסא הזו אין צורך שתחזיר לי." את ממלמלת, מתפללת שהוא אטום מספיק כדי לא לשמוע את הרעד בקול שלך, אבל יודעת שפשוט אין מצב. כשבצעדים כבדים הוא עושה את דרכו לכיוון הדלת את מוכנה להישבע שהוא עומד לומר משהו, אבל הוא לא. כמעט מתחיל בכל פעם, אבל בסוף שותק ולא אומר כלום. אחר כך הוא נאנח ויוצא, סוגר אחריו את הדלת בדיוק בזמן בשביל שתוכלי להתיישב על רצפת המטבח ולבכות בהיסטריה בלי סיכוי להצליח להפסיק. משותקת מדמעות מלוחות, לא מסוגלת אפילו לעצור לרגע כדי להסביר למה את בוכה.

בבקשה, אהבה שלי, תקח. קח מה שתרצה וכמה, קח שתי קערות של מרק, שלוש קערות, לעזאזל, קח את כל הסיר!
תקח צלחת מרק, אהוב שלי. וקח עוד אחת גם בשבילה. הרי לקחת לי הכל, אז מה זה כבר עוד צלחת?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענת . עקוב אחר ענת
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Alma Rose
Alma Rose
התאהבתי לגמרי
הגב
דווח
מאיה .
מאיה .
בחיי שאני מעריצה.
הגב
דווח
ענת .
ענת .
מי שמדברת!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 8
לא הכל שחור לבן - פרק 8
מאת: V .V
הוא חזר בתשובה
הוא חזר בתשובה
מאת: מישהי .
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
העונה האהובה עלי היא החורף
העונה האהובה עלי היא החורף
מאת: No One
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan