כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

פגישה סודית במעלית

ראשון וחמישי

בכל בוקר יום ראשון זה היה קורה.
הייתי קמה בבוקר לפני כולם
מתארגנת מתייפייפת מתלבשת מיוחד
ונכנסת מהקומה השביעית למעלית.
הייתי יורדת קומה קומה באיטיות מוחלטת
עד שהוא היה נכנס
מלאת בטחון וריח טוב אני מחייכת אליו
והוא האדם הכי שביר, לבוש במדים של הצבא הכי חזק
עם ריח ממכר וקול שנשאר בתוכי לכל השבוע הוא אומר לי "בוקר טוב נסיכה".

בימי חמישי הוא היה חוזר קצת אחרי שהייתי חוזרת מבית הספר,
מסיימת את היום שמה אוזניות והולכת בשיא האיטיות
כאילו שלא השתחררתי הביתה.
מחכה ומצפה לפגישה במעלית לקבל כוחות אנרגיות בטחון ובעיקר אהבה.
הוא תמיד היה נראה ההפך מיום ראשון, פניו היו שמחות יותר אך המדים היו מדוגמים פחות; החולצה לא מכופתרת מחוץ למכנסיים, הנעליים היו משוחררות, אך המצב רוח שיצא ממנו היה מכפר על הכל.

יום חמישי אחד הוא לא חזר וגם אני.. אני אפילו לא יצאתי.
דרום הארץ החל להתחמם, והמקום היחיד שיכלתי לצאת אליו הוא החדר מדרגות או הכי רחוק... המקלט.
הוא לא היה שם להתחבא אתנו מהקסאמים הוא הגן עלינו.
אמא שלו תמיד הייתה בוכה, ואמא שלי הייתה מנחמת אותה.
בכל פעם שהחלה אזעקה הלב שלי היה דופק בקצב לא בריא, הייתי נלחצת ואם לא היו רואים אותי אז הייתי מתחילה לבכות.
לא פחדתי על עצמי פחדתי עליו.
ידעתי שככל שרמת הסיכון שלנו גדלה שלו גדולה פי ארבע.

מערכת היחסים שלנו הייתה מיוחדת.
היא הייתה מבוססת רק על ימי ראשון וחמישי,
בכל יום היא הייתה מתמשכת לכמה שניות ארוכות או קצרות, כאלה שתלויות... במעלית,
באנשים שילחצו על הכפתור ואולי יתנו לנו עוד כמה רגעים.

כשנגמרה המלחמה אמא שלו לא הפסיקה לבכות, ליבי לא הפסיק לפעום וככה הבנתי.
הרגשתי שהוא לא יחזור.
הבנתי שהמערכת יחסים הזאת נגמרה.
לא יכלתי לקבל את זה שזה קרה,
התגעגעתי אליו כל כך
בלילה הייתי בוכה רק כשהייתי נכנסת למיטה.

בכל יום ראשון בבוקר הייתי קמה לפני כולם, הייתי בוכה וישר מתחזקת, נכנסת לפרופורציות ומתייפייפת, ידעתי שהוא מחכה לי במעלית, שגם אם לא אראה אותו פיזית אפגוש את הריח שלו.
הייתי נכנסת ומחייכת, מתחברת לעצב שלו, לעצב שהוא היה הולך איתו כי הוא חוזר לבסיס, למדים המדוגמים לנעליים הצמודות, לפנים היפות והמגולחות.
בכל יום חמישי הלכתי לאט ירדו לי דמעות עד הכניסה לשכונות, משם החלטתי לחזור לעצמי כי אין מצב שככה הוא יראה אותי.

Eden Mordehaiev עקוב אחר Eden
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
אז מה המטרה לחיות ?
אז מה המטרה לחיות ?
מאת: סיגל מור
הפגישה שמעולם לא הייתה 2
הפגישה שמעולם לא הייתה 2
מאת: שיר פיליבה
עברייני ישראל חושבים שהם מאיימים אלי
עברייני ישראל חושבים שהם מאיימים אלי
מאת: Justice gov