כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

הגיבור שלי

הוא הבטיח לך שרק המוות יפריד ביניכם, שכשכל זה יגמר הוא יקנה לך את הטבעת הכי יפה בעולם. לצערך, מצאת לעצמך בחור שתמיד מקיים את הבטחותיו.

גיבור שלי, ככה תמיד קראת לו. הוא תמיד היה הגיבור שלך, ואת תמיד אוהבת אותו כל כך. גם לפני שהוא חייך אלייך בביישנות והציע לך לבוא איתו לסרט, רק שניכם, הוא תמיד היה הגיבור שלך.

הגיבור שלך סיים את הלימודים, לך נותרה עוד שנה. הוא נשק אז למצחך, קרא לך קטנטונת והתגרה בך. את כועסת עליו, אבל מאהבה, לא באמת. כמה ימים לפני שהוא התגייס את מארגנת לו מסיבת גיוס בהפתעה, עם כל החברים הטובים שהיו לו שלמדת להסתדר איתם לא רע בכלל במרוצת הזמן, וטוב שכך- כי עכשיו הם כזאת כתף להישען עליה.
באותו לילה הגיבור רקד ואת רוקדת איתו, החיוך שהיה על פניו לא הסגיר אפילו לא במעט שאולי הוא הרגיש כמוך- הרי את כל כך מפחדת, בקושי מורחת על פנייך חיוך עקום ולא אמין שמשקף לכל העולם כמה היסטרית את, כמה יראה את מהתקופה החדשה שעומדת לבוא.

והגיבור שלך התגייס, את מלווה אותו ביחד עם אימו הדומעת ואביו שלא מפסיק להשתעל ולסדר שוב ושוב את משקפי השמש שלו כך שיסתירו את עיניו הלחות, עומדת בלשכת הגיוס ומרגישה כל כך קטנה וחסרת ישע, לא יודעת מה לעשות עם עצמך. באמת קטנטונת, את נוזפת בעצמך, תיכף הוא ייעדר לכל כך הרבה זמן ואת קפואה כמו קרח.
אבל הוא, הגיבור, הגיע אלייך וחיבק אותך שוב ושוב אל מול המצלמה של ההורים, נישק את שפתייך והפך את כל הקור והקיפאון לחום ואושר, את לא רוצה שהרגע ייגמר.

אבל הרגע נגמר, והגיבור עם החיוך הענק שלא מש מפניו גם כשעלה לאוטובוס, "בחייאת, אמא, אני כולה מתגייס, מה נסגר עם הדמעות? תראי את הקטנטונת שלי, תלמדי ממנה- כל כך נמאס לה ממני שאפילו טיפה לא נזלה לה מהעיניים. נכון, מותק? " הוא צבט בלחייך ואת נבהלת שהוא באמת חושב ככה, אבל הוא נישק אותך שוב ואת מרגישה את שפתיו מתרחבות לחיוך גם אז.

כעת באו עלייך, הקטנטונת, ימים שהם לא באמת ימים, ימים שנדמים כנצח. התחושה דומה ללנשום בלי לחיות באמת, לאוויר שלא מספיק כדי למלא את הריאות, בציפייה נואשת לשבת שבה הוא כן יהיה בבית, לנשיקות והחיבוקים והחיוך המשוגע שלו ששום דבר לא יוריד או יעקם. לגיבור שלך, ללילות במיטה כשהוא ינשק כל חלק בגופך וילחש לך כמה הוא אוהב אותך, כמה הוא התגעגע אלייך.
וכשהגיבור חזר- זו סיבה למסיבה. הכל מיטשטש אצלך ומתפוגג כשהוא נכנס לכיתה שלך באמצע השיעור שהוא יודע שאת הכי שונאת, עם המדים והרובה האימתני והנעליים המטונפות והחיוך הרחב, "היי המורה, מצטער על ההפרעה, אבל יש כאן מישהי שאני מאוד אוהב ולא ראיתי כבר הרבה זמן", ואת קמה, מוצפת סומק ומרגישה את אוזנייך בוערות באדום, ורצה אליו- אל האהוב שלך, שנישק אותך והרים אותך, מסחרר אותך באוויר. או שזו הנשיקה, המגע איתו, שגורם לך להרגיש כאילו את עפה?

והיה את הלילה ההוא שבו נשברת, ואותו למה כל זה טוב בכלל. "אתה יכול למצוא לך איזו אחת בבסיס, לא? ואני... אני לא יודעת. אני אסתדר, למה אנחנו חיים משבת בבית לשבת בבית? מ21 ל21? ".
והגיבור שלך, לא מפחד לרגע ועדיין עם אותו חיוך שגרם לך לרצות להרוג אותו לפעמים כי מה קשור חיוך עכשיו? ! , הוא כרע ברך למולך, הושיב אותך על המיטה, והבטיח לך הבטחה שאת כבר לעולם לא תשכחי.
הוא הבטיח לך שרק המוות יפריד ביניכם, שכשכל זה יגמר הוא יקנה לך את הטבעת הכי יפה בעולם. לצערך, מצאת לעצמך בחור שתמיד מקיים את הבטחותיו.
את בוכה אז ותוהה איך לעזאזל חשבת שתוכלי להתקיים בלעדיו, בלי לחכות לו שישוב הביתה לשבת, לרגילה, למקוצרת, לחמשוש, לכל דבר! רק שיחזור...

כשהמלחמה פרצה הגיבור שלך היה בבית, את יושבת לצידו כשהוא העביר ערוצים בטלוויזיה. "מה הקטע עם המבזק הזה? אין שום ערוץ עם חדשות נורמליות? ", אבל זה לא היה מבזק רגיל. כעבור כמה שעות קראו גם לו, לגיבור הפרטי שלך, להתייצב כדי להגן על מדינה שלמה. את כבר בסוף שנתך האחרונה בתיכון, מבינה דבר או שניים על הצבא שלא הבנת בעבר, ויודעת שהיחידה שלו בחזית. שהיחידה שלו נכנסת. שזה מסוכן.
כשהוא קיבל את הטלפון להתייצב זה היה הרגע היחיד באותו סוף שבוע שאת רואה אותו לא מחויך, כבר כמעט שכחת איך פניו נראות בלי קמטי הצחוק. את מקפלת בלי מילים את המדים שאמא שלו גיהצה, והוא פשט את בגדיו ולבש מדים, שורך את נעליו שלא הספיק לצחצח.
את מלווה אותו באותה הדממה אל היציאה מהבניין, סוחבת את אחד התיקים שלו על אף שהתעקש שהוא מסתדר לבד. באוטו כבר יושב אביו עם קמט דאגה גדול שחורש את מצחו ואימו מנשקת אותו בלי סוף ומכתימה את לחיו באודם אדום כדם. דם. את מנענעת בראשך ומסלקת את המחשבה האיומה ממוחך.
הוא לקח ממך את התיק והניח בתא המטען, ואז נשם עמוק ולקח את ידיו בידו. "קטנטונת" הוא אמר אז, "את זוכרת מה הבטחתי, כן? טבעת. תבטיחי לי".
את מנסה בכל כוחך שלא לבכות, הרי הוא שונא כשבוכים, הוא כזה גיבור שאוהב חיוכים ואת לא רוצה להיות הילדה הקטנה שהוא צריך להרגיע. "ברור, אבל אל תדבר שטויות. עוד כמה שבתות ואתה חוזר אליי ותקבל טבעות בצל אם אתה רוצה".
החיוך שב אל פניו ואת מרגישה הקלה מסויימת שמעורבת באימה, "אהובה שלי, הכל יהיה בסדר. בלי דרמות, את צודקת. נתראה בקרוב- וטבעות בצל זה רעיון מעולה". הוא רכן אלייך ונישק אותך נשיקה ארוכה, ואת עוטפת את גופו בזרועותייך כל כך חזק עד שאת מקווה שתידבקו והוא יאלץ להישאר איתך לנצח. אבל זה לא קורה, הוא התנתק ממך ופתאום נהיה לך כל כך קר, ואת שוב עומדת באותו קיפאון, באותו חוסר האונים, ומביטה במכונית המתרחקת.

אין סיבה לספר מה קרה אחר כך, את תמיד תזכרי איך זה נגמר. את שיחת הטלפון ששינתה הכל, את הדמעות שאביו כבר לא הצליח להסתיר מאחורי משקפי שמש, ואיך את- קטנטונת כל כך, התפרקת בבכי היסטרי מעל האבן שעליה הוריו התעקשו לחרוט "גיבור שלי". המוות הפריד ביניכם, יש לחיים צורה כל כך אכזרית לתת לנו את מה שחשבנו שאנחנו רוצים.
מאז את מנסה לזכור רק את מה שהיה, את מי שהיה כשהכל היה כמו שצריך, בימים רגילים ושמחים בחוף הים עם מטקות, בירה וארטיק אבטיח ששניכם מכורים אליו כמו ילדים קטנים. נשיקות, חיוכים, הוא תמיד יחייך מבחינתך.

אבל העניין העצוב ביותר הוא שכשאת מספרת לעצמך את הסיפור שלך, את תמיד נשארת בלשון הווה, אי אפשר לכתוב את זה אחרת כי את כאן. אבל הוא... הוא לנצח יהיה בלשון עבר. הוא חייך, הוא אהב. את בוכה, את כואבת.
הוא היה גיבור, הגיבור שלך, ואת נותרת כל כך קטנטונת.

יערה לביא עקוב אחר יערה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
יערה לביא
אמרו לי להיזהר ממך
אמרו לי להיזהר ממך
מאת: יערה לביא
זה נגמר
זה נגמר
מאת: יערה לביא
למה לעזאזל נתתי לזה לקרות לי?
למה לעזאזל נתתי לזה לקרות לי?
מאת: יערה לביא
דרוש: חבר לחורף
דרוש: חבר לחורף
מאת: יערה לביא
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
השכן החדש שלי 3
השכן החדש שלי 3
מאת: Me .
כמו בחלום
כמו בחלום
מאת: Autumn
להתפלש בבוץ
להתפלש בבוץ
מאת: מישהי .
determined out that we had announced the date
determined out that we had announced the date
מאת: Dsw Fee
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer