כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

תירס פטריות.

הפרידה.

"אפשר סיגריה? " ניגשתי לתומר, "בטח. " הוא הוציא את הקופסת ווינסטון לייט שלו מהכיס של המדים והגיש לי, "תודה. " הוא מיהר והוציא מצית והדליק לי אותה גם. חייכתי והתיישבתי מולו בפרגולה. המבוכה. אוי אלוהים, המבוכה. נפרדנו לפני שבועיים ומאז הייתה רגילה ואני הייתי חולה, אז שכבתי במיטה בבית עם 39 מעלות חום ולא הפסקתי לבכות. לפחות אמא שלי לא תיחקרה אותי, כי חירטטתי לה שהבכי זה חלק מהוירוס. נפרדנו לפני שבועיים והיום בבוקר מצאתי מכתב אצלי במשרד. "תירס ופטריות יקר שלום" היה כתוב בכותרת, ישר הבנתי שזה תומר. הוא תמיד היה צוחק עליי שהייתי מזמינה פיצה אך ורק עם תירס ופטריות ולעולם לא ניסיתי משהו אחר. כי קשה לי עם שינויים. ואז הנה, הוא כתב לי מכתב. ואני מעשנת את הסיגריה הזו כל כך לאט כי המחשבות מאטות אותי. רגע, אני נראית פסיכית שאני עמוקה במחשבות? אולי אני פוזלת?

"למה את ערה? " פתאום הוא שואל ומקפיץ אותי, וזה מצחיק כי אנחנו בצבא. "אתה יודע כמה מסמכים יש לי לעבור עליהם? חיי קשים כמשקית ת"ש. " אמרתי ולקחתי שאכטה ממש ארוכה ונחנקתי ורציתי להשתעל אבל לא השתעלתי. כי זה לא סקסי. "אני ער כי ישנתי שנ"צ. תודה ששאלת. " הוא אמר וצחקתי, הוצאתי עשן תוך כדי אז נראיתי מתוחכמת. "אתה היחיד שיש לו זמן לשנ"צים בבסיס הזה. אני אלשין עליך, תיזהר" אמרתי וקמתי למכונת שתייה, העברתי את האשראי- "אנא המתן לאישור" "אנא בחר מוצר" לחצתי על פחית מנגו ואז העברתי שוב את האשראי, הזונה שוב חפרה ולחצתי על זירו. "קח" הגשתי לו את המנגו. הוא חייך אליי את החיוך הכי ממיס בתולדות תומר. מניאק. זבל. הוא יודע כמה זה ממיס אותי שהוא מחייך. עם הגומה הזו. "תודה. " הוא פותח קצת את הפחית ומוצץ. "איכס, אני שונאת שאתה עושה את זה. " הוא מסתכל עליי וצוחק, "בגלל זה אני עושה את זה. " הסתכלנו אחד על השניה מבלי לזוז. לרגע הרגשתי שיש חשמל באוויר אבל אז נזכרתי שליאור פרחי לא איתנו בבסיס. פתאום שמענו צלצול טלפון והוא קפץ, "רגע, אני מיד בא. " הוא נכנס פנימה למשרד שלו. חזרתי לחשוב על המכתב. האם הוא שם לי אותו לפני שיצאנו לרגילה או כשהייתי חולה, או שהוא שם את זה היום? אכלתי את עצמי במחשבות. רציתי לאכול פיצה.

"הזמנתי פיצה. " הוא חזר ואמר, "מה? "
"מה, את חירשת? "
"לא. "
"יופי. פחדתי. " הוא אמר וחייך, פתח לגמרי את הפחית ושתה. "מקווה שהזמנת כמו שאני אוהבת. " אמרתי בחיוך הכי חמוד שלי. שיט. אסור לי, תורידי את החיוך.
"אני כבר לא יודע מה את אוהבת. " ואוו. זה היה מתחת לחגורה. אוי כמה אהבתי שהוא היה נוגע לי מתחת לחגורה של המדים. מלטף לי את הבטן. די תפסיקי טיפשה.
"מתן? " פתאום שמעתי אותו אומר, "מה? "
"קראת את המכתב? " הוא הדליק עוד סיגריה והגיש לי אותה, "אממ, כן. זאת אומרת, לא. לא היה לי רגע פנוי וגם, אתה יודע. אני, עדיין קשה לי. " אמרתי והוצאתי עשן.
"המכתב עלייך? " שאל, "כן הוא אצלי בכיס. למה? " הוצאתי אותו והוא ישר תפס את המכתב ופתח אותו לרווחה. "מה אתה עושה? " שאלתי וקמתי אליו.
"תשבי. אני מקריא לך אותו. זה דווקא טוב יותר. ככה תשמעי איך זה נשמע באמת. ולא כמו בראש ההזוי שלך. " הוציא לי לשון וכיחכח בגרונו, "תירס ופטריות יקר שלום. אני כזה הומו שאני כותב לך מכתב.. " הוא החל להקריא וישר צחקתי, "תכבדי את המעמד! " צעק וצחקתי עוד יותר, "אני יותר הומו מאביב גפן שכתב שיר שנקרא כך, אבל את יודעת איך זה שאתה מנסה לא להתקשר, לא לסמס, לא לשלוח תמונות מפגרות באמצע היום. אז אתה צריך להתאפק פתאום. לכתוב מכתב לעצמך. לכתוב מכתב ואז להבין שזה מכתב שצריך להגיע אלייך. מתן, את מטומטמת. כן, את מטומטמת. תמיד חשבתי שאת כל כך מדהימה, כל כך חכמה, כל כך שלי. אבל אז הבנתי כמה את מטומטמת. שאת מוותרת על כל דבר חדש שמציעים לך, שאת נבהלת בקלות. שאת כמו יגאל בשן אחרי דקירה. " הוא המשיך להקריא והרגשתי את הדמעות עולות בגרון וניסיתי להבריח אותן. שתיתי מהפחית כמה שיותר בשקט ושעשיתי קצת רעש, הוא הרים את המבט וחייך אליי.

"כל הזמן הזה, היה לנו כל כך טוב. כל כך כיף. בחיים לא נהניתי ככה עם בחורה שהתחביב האהוב עליה זה להסתכל במראה. בחיים לא האמנתי שאני אתאהב במשקית ת"ש. אבל זה קרה. ואת הלכת וויתרת על זה. אני לא רוצה להתחנן, אני לא רוצה לבכות. אני רק רוצה שתדעי שאת מטומטמת. ושאני יותר מטומטם, כי אני ממשיך לאהוב אותך למרות זאת. " הוא סיים להקריא וקיפל את המכתב, הכניס אותו לכיס ולגם מהמנגו.
הסתכלתי עליו והוא עליי, לא יכולתי להוריד את המבט ממנו. רציתי להגיד לו שזה לא וויתור. זו הקרבה. לטובתו. שאני לא הבחורה עבורו. שהפרידה הזו חכמה ובריאה. שאם נהיה ביחד, זה יהיה בעתיד. הטלפון שלו שוב צלצל, הוא ענה ואז ניתק במהרה. "הפיצה כאן. אני מיד חוזר. "
הוא הלך וקמתי לעבר קופסת הסיגריות שלו. הדלקתי אחת ונשכבתי על הספסל. בוחנת כל קו מתאר בפרגולה. שוברת את הראש במחשבה האם טעיתי או צדקתי. עצמתי את עיניי לרווחה. ריח של פיצה מעיר אותי אחרי כמה דקות, תומר מחזיק את המגש ומניח לצידי, "בתאבון, נסיכה. " הוא הולך משם לפני שאני מספיקה לדבר. אני מרימה את המגש ויושבת שם פיצה עם טונה וזיתים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

נסיכה פטיט עקוב אחר נסיכה
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Sophia Rose
Sophia Rose
כתיבה מהממת!
הגב
דווח
נסיכה פטיט
נסיכה פטיט
טנקיו!
הגב
דווח
Aidan Sawyer
Aidan Sawyer
ללא ספק אחד הטובים
קשה לכתוב סיפור מצחיק ומרגש בו-זמנית. את הצלחת, בנוסף לזה שהכנסת אותי תוך שנייה לעולם הפרטי של הדמויות שלך. כל הכבוד, תמשיכי! =]
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
נסיכה פטיט
אתה יפה כשאתה כועס.
אתה יפה כשאתה כועס.
מאת: נסיכה פטיט
הזורמת מהמסיבה.
הזורמת מהמסיבה.
מאת: נסיכה פטיט
האקס.
האקס.
מאת: נסיכה פטיט
אני מתגעגעת אליך.
אני מתגעגעת אליך.
מאת: נסיכה פטיט
נעורים
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
מרגש
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המדורגים ביותר
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
התאהבתי בשמנה.
התאהבתי בשמנה.
מאת: Rom Eliaz
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'