כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ללכת

דמיינו את עצמכם תקועים באותו שביל מתמשך, ואולי זהו למעשה המצב?

אני הולך בשביל בלתי נראה, הולך והולך, שובר ענפים מתים וזונח אותם מטה, אל הקרקעית. שם הם מתחפרים להם עם כל הולך רגל. הליכה, הולכים, הולך. כולם מתקדמים. פרחים מציצים משיחים שבעים. ויש כאלו קצת פחות, עם מעט שפע. מעט שפע זהו חוסר?

הפסיעה ארוכה ולעתים מייגעת, אני שמח כשצעדיי פוגשים באדם נוסף או נוספת. אנו מחליפים בדיחות, חוויות ורגעים. הוא משתף במה שזכה לראות והיא אומרת דבר אחד ובעיניה מנצנץ ההיפך הגמור. אני מחייך ומנסה להשתתף, להיות חלק. מה המטרה בצעידה יחד, באותו נתיב, ולהרגיש שונה? להיות אחראי לכך שאתה מרגיש אחר? ואולי דווקא הוא והיא צריכים להיות אלו שישתוו אליי? אני לא יודע, אני פשוט זורם. אשמח לחשוב שאולי גם הם לא, כמוני.

שיערה נחושתי כמעט, לעתים זהב, המון צבעים שמתבהרים בשמש. ואולי היא השמש? אני משתדל לשמור על שפיותי כשהיא מדברת ונושם לאט לפני שאני מחליט להגיב. החולצה שלו משובצת, כמו המפה שהייתה פרוסה כמה מטרים מאחורינו, קצת מלוכלכת מאבק החול שהצטבר באוויר. אנחנו הולכים, שלושתנו, בוכים מצחוק. מתרוצצים בין גבולות השביל, מקניטים אחד את השנייה. ממשיכים. לא עוצרים. אני רוצה אבל לא יכול... פשוט לא יכול. שיר ערש מתנגן לו בין העצים, שאון עלים בצמרותיהם נשמע. הטבע לוחש לנו להתקדם ולשמור על חיוביות. מעודד אותנו. זיכרונות מתנפצים כגשם לרוחב כל השטח. בום. בום. בום. כדפיקה בדלת. אני מסתכל עליהם מהצד ועלינו מלמעלה ומופתע מאיך שהחיבור הזה יכול להיות מושלם ומתאים לרגע.

אבן מכה בי ומסך שחור ירד עליי, מחץ אותי לחלוטין כשמעבר לקו האופק יכולתי לזהות את התפצלות השביל. לשלושה שבילים. דקים יותר. רחוקים יותר. ניסיתי להסתיר מהם את המידע, ניסיתי לעצור. אבל שוב, ללא הצלחה. אובד עצות אחזתי בראשי והמשכתי להתפעל לרעה מהמצב.
למה שהחיים יכירו בינינו ואז ייקחו אותם ממני? למה שאדע מה המשמעות של לאהוב ולפתע לא?
השביל התפצל. המשכנו בפנים נפולות לכל אחד מהם. השביל שלי היה ליד שלה. במבט שני, היא לא הייתה עצובה. היא דווקא חייכה... והסתכלה עליי. ניסיתי לקרוא את שפת גופה ולהבין את פשר הדבר. ניסיתי לדבר אך היא לא שמעה. המשכנו ללכת, שלושתנו באותו קצב, כשהוא פתאום הגביר את צעדיו ונעלם עם השקיעה. חושך פשט את המקום. עדיין יכולתי לראות את נצנוץ עיניה הגדולות מבעד לאפלה, עוקבות אחריי. אנו צועדים באותו קצב, למה שבכל זאת לא נצעד יחדיו? הרוח מחבקת אותי ומדגדגת את פניי. חיות בר מקפצות מצידי השביל והבטן מקרקרת מעט.
איבדתי אותם. האור שב אל עיניי אך לא השמש. בודד בחנתי את הדרך בה אני צועד, מתרשם מהיופי ונעצב לאור יובש הטבע בו לעתים הייתי נתקל. אם רק הייתה לי טיפת מים הייתי משקה הכל. אם היו לי את הכוחות, הייתי זז מהשביל המזורגג הזה. הייתי מוצא אותם, ואת עצמי.

Sun Shine עקוב אחר Sun
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz