כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

הצד שלו, הצד שלה...

אותו סיפור, שתי נקודות מבט- שלו ושלה

היא-
הסתכלתי על השעון בפעם החמישית ברבע השעה האחרונה. 22:11. דקה עברה. אוף, כמה אפשר לחכות? מה נסגר עם הבחור הזה? אם יש משהו שאני שונאת- זה איחורים. זה מעיד על חוסר אכפתיות ועל רשלנות, ואם אני מסוגלת להיות מוכנה בזמן- אז בחור שלא צריך לסדר את השיער ולהתאפר בטח שיכול. ואם הוא שכח? יכול להיות שהוא רואה איזה משחק כדורגל, נתפס על איזה סרט בערוץ האקשן, או אפילו נרדם. בדוק הוא שכח.
צליל של הודעה.
אוווו תודה לאל, אני נושמת לרווחה.
"אני למטה".
מבט אחרון למראה. לבשתי שמלה קצרה בצבע טורקיז, קצת צעקנית בעיניי, אבל די מחמיאה, ונעלי בובה שחורות ונוחות. לוקחת את התיק הקטן ויוצאת. במעלית אני קולטת שאני קצת לחוצה, זה לא מתאים לי. אני יוצאת מהמעלית ונותנת מבט חטוף אחרון במראה בלובי, למקרה שמשהו השתנה בדקה וחצי שבהן הייתי במעלית. הכל בסדר. תקין. יש אישור להמשיך.
אני יוצאת החוצה ורואה אותו עומד מחוץ לאוטו שלו. הוא נראה קצת נבוך, אבל מיישר אליי מבט ומחייך. הוא שואל אותי מה הולך, ומושיט ללחוץ לי יד. זה קצת רשמי מדי בעיני, אבל בכל זאת- זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים מאז שהוא בא לדבר איתי בפאב ההוא, ואולי הייתי חושבת שחיבוק זה קצת מוגזם. היד שלו ממש נעימה לי, לחיצת יד חזקה, אבל לא יותר מדי. אולי הוא לא נבוך בכל זאת. אולי אני הנבוכה פה, בכלל חשבתי שהוא לא בעניין שלי בערב ההוא לפני שבוע וחצי. הרגשתי שהוא קצת מהסס, ואפילו אמרתי לחברות שלי שלא נראה לי שהוא ישלח לי הודעה, שהוא לא נראה בקטע. אז דמיינו לעצמכם כמה הופתעתי כשבבוקר למחרת, בשעה 10:00 "עומרי מהפאב" שלח הודעה עם סמיילי.
הוא לוחץ את היד שלי קצת יותר מדי זמן, או אולי זה סתם נדמה לי. אני משיבה לו בחיוך, והוא פותח לי את הדלת לאוטו. אני מתיישבת וחושבת לעצמי שהוא נראה הרבה יותר חמוד משזכרתי אותו אז. השיער שלו קצוץ, הגבות שלו עבות יחסית, ויש לו שתי גומות. הזיפים שלו בדיוק באורך המתאים לשלב של אחרי-הטיול-לפני הלימודים. הוא לובש חולצה בצבע אפור, שמדגישה את הטורקיז שבעיניו. אבל מצד שני אולי זאת רק השמלה שלי שיוצרת לי שדה ראייה טורקיז בכל מקום ואני מדמיינת. מה שבטוח זה שהוא מריח נהדר, וכולם יודעים עד כמה ריח זה דבר חשוב בשבילי. אנחנו מתחילים לנסוע והוא פותח את החלון קצת. הרוח מעיפה עוד יותר מהריח שלו לכיוון שלי. משהו בו מהפנט אותי. אומרים שבעלי חיים נמשכים לבן הזוג איתם הם עתידים להתרבות בזכות הריח. אולי גם בנו, בני האדם, יש שריד אבולוציוני שכזה. אם כן, אולי זה עובד, כי אני כבר מתחילה להריץ בראש סרטים על הדייט השני שלנו עוד לפני שהראשון התחיל. אני מתה שנצא כבר מהאוטו ושהוא יקרב אותי אליו קצת ויגע בי שוב. אני מתה שיהיה לי קר כדי שהוא יחבק אותי. אני מתה שהוא יחזיר אותי כבר הבייתה כדי שהוא ינסה לנשק אותי ושכבר נגיע לדייט השני והכל יהיה חופשי וזורם יותר. אבל די, אני אומרת לעצמי. לא בטוח שהבחור הזה בכלל בעניין שלך.
אנחנו מגיעים לפארק ומתחילים לפרוק את כל הציוד. הוא שואל אותי קצת שאלות כדי לשבור את הקרח, אז אני מספרת לו על המשפחה שלי כמו איזה סתומה. מה אכפת לו בכלל לשמוע כמה אחים יש לי, ועוד יותר גרוע- מה עשיתי בצבא. וחוץ מזה, בכלל מעניין אותי יותר לשמוע עליו- איפה הוא טייל, מה הוא מתכנן ללמוד, מה הוא עושה שיש לו גוף כזה מדהים. בטח הולך לחדר כושר לפחות פעמיים בשבוע. הבחור הזה פשוט מסקרן אותי, אין לי מושג למה. משהו בקול השלו שלו, הוא נראה רגוע, שלם עם עצמו, סבלני, בחור שאפשר לספר לו בסוף יום ארוך מה עבר עלייך, והוא ידע ללטף לך את השיער ולעשות לך נעים בגב, למזוג לך כוס יין ולחמם לך מרק. מסוג הגברים שהייתי שמחה שיכין לי ארוחת בוקר אחרי שאבלה אצלו את הלילה ואלבש את החולצה שלו בבוקר למחרת. מסוג הגברים שאני בטוחה שישמור לי את כל הדברים הטובים שיש לו- גם אם הם מעט ומספיקים רק לאחד. אני מתה שהוא ינשק אותי. אני ממש לא מהבחורות שמתנשקות בדייט ראשון, ולרוב גם לא בשני, אבל אני חייבת שהוא יתקרב אליי עוד קצת. אני חייבת להרגיש את הנשימה שלו, להריח אותו עוד קצת, לגעת לו שוב בכף היד המחוספסת, להרגיש אותו נוגע לי ביד, במותן, בכתף. הלוואי שהייתי בחור והייתה לי לגיטימציה לעשות את הצעד הראשון הזה. אוף עם המוסכמות החברתיות האלה. ברגע שהוא ינשק אותי אני יודעת שהעסק יהיה חתום. תזמינו תור ברבנות, תביאו את הצ'קים. יש לי הרגשה שזה עוד לא סוף הסיפור שלי ושלו.

הוא
22:05. לצאת כבר מהבית? זה חמש דקות נסיעה, ולא בא לי להגיע אליה מוקדם מדי. גם ככה בטח היא תתעכב בכוונה כדי שאחכה לה למטה. אז אתיז על עצמי עוד קצת בושם בנקודה הזאת בצוואר שנדמה שמושכת בנות כמו דבורים לדבש. בטוח לא יזיק. מבט אחרון למראה, מפתחות, ארנק, ואפשר לצאת. שונא לאחר. תמיד אני הראשון מכל החברים להיות מוכן. אבל בנות מתות על המשחקים האלה, אז אחכה עוד חצי דקה, ואז יהיה אפשר לצאת. לוקחות לי 6 דקות להגיע אליה.
22:12, שולח לה הודעה "אני למטה".
2 ויאיים כחולים. תודה לאל, אני נושם לרווחה, היא לא נרדמה.
אני יוצא מהאוטו, בכל זאת- זאת הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, והיא לא יודעת איך האוטו שלי נראה. עזבו אוטו- אני לא בטוח שהיא זוכרת איך אני נראה. בפעם הקודמת שהיא ראתה אותי הייתה כשניגשתי לדבר איתה בפאב ההוא לפני שבוע וחצי. אני חייב להודות שאני קצת עצבני, כי חוץ מזה שהיא נראית די טוב, יש בה קסם מסויים. היא עושה רושם של בחורה ממש לעניין, בלי יותר מדי משחקים והתקטננויות, בחורה מצחיק, חכמה, שנונה. בדיוק מה שאני מחפש. אבל אני מנסה לנשום נשימה עמוקה, יוצא מהאוטו ומחכה לה. אחרי שתי דקות בערך, שמרגישות כמו מינימום שעה, היא יוצא מהלובי. היא לבושה בשמלה קצרה בצבע טורקיז, ונעלי בובה שחורות. השמלה הזאת לא יכלה להיראות יותר יפה גם אם פיית יער הייתה לובשת אותה. מחמיאה לה בצורה לא נורמלית, מדגישה את כל הקימורים במקומות הכי נכונים. השיער שלה חום, קצת מתולתל בקצוות, פזור, מונח על כתפיה בצורה מושלמת. על כתף אחת תלוי תיק קטן. היא נראית כאילו היא מריחה ממש טוב. היא נראית כאילו היא נעימה למגע, לליטוף, להתרכבלות. היא נראית כמו שהיא מרגישה בלב שלי מהפעם הראשונה שפגשתי אותה. ישר הייתי בעניין שלה, ואני גם חושב שזה היה די שקוף, ממש מקווה שלא נראיתי נואש מדי בעיניה. אני חייב שהדייט הזה יצליח. חייב. הבחורה הזאת תהיה אישתי. אני מת לחבק את היצור המושלם הזה, אבל מפחד להראות נואש גם הפעם, אז אני מושיט לה יד ללחיצה. אני חושב שאני מוחץ אותה חזק מדי, אבל אני פשוט לא יכול להתאפק. היא כזאת מושלמת, העור שלה חלק ורך, בטח שמה קרם גוף. הלוואי שיכולנו לעמוד שם לנצח, היד שלי נוגעת בשלה. אחרי כמה שניות אני מבין שהגזמתי קצת, ואני משחרר. אני פותח לה את הדלת, כי פיית יער כזאת לא צריכה לפתוח את הדלת של הטרנטה שלי בעצמה. שום גרגר אבק לא ייגע בה. אני מתיישב במושב הנהג וקולט שלבשתי את החולצה האפורה בסוף. רציתי ללבוש את החולצה הכחולה, שתחמיא לעיניים הכחולות שלי, כמו שכולם תמיד אומרים, אבל היא הייתה בכביסה, אז התפשרתי על אפור. קצת התחרטתי על זה, אבל אין מה לעשות. מקווה שהיא בכל זאת תשים לב לעיניים שלי, כי כולם אומרים שזה הקלף הכי חזק שלי. וכדי לכבוש בחורה שכזו אני צריך כל עזרה שאני יכול להשיג, כל קלף וכל אבן קסמים וכל כישוף. אני מת שנגיע כבר לפארק ושאני אתקרב אליה קצת ואספוג עוד קצת מהריח המכשף שלה. זה ערבוב כלשהו של וניל, יסמין, פסיפלורה ועוד משהו מתקתק כזה. זה ריח שמישהו צריך להגדיר אותו כ"לא קונבנציונלי", כמו מתקפה כימית וביולוגית. זה ריח שמחליש אותך עד שהברכיים רועדות. כזה שגורם לך לפרפר, ללב שלך לדפוק חזק, ולמוח שלך להתחיל להזות ולחלום בהקיץ על כל הדייטים הבאים, על הפעם שאראה אותה בחזייה ותחתונים, על הפעם הראשונה שנשכב, על הפעם ההיא שאכין לה ארוחת בוקר ראשונה ועל איך שאצחיק אותה עד דמעות. אני חייב לצאת מהחלומות האלה לפני שאגרום לתאונה. יכול להיות שהיא לא בקטע שלי בכלל. בטח יש לה עוד עשרים מעריצים שרודפים אחריה, ומי אני שהיא דווקא תבחר בי?
אנחנו מגיעים לפארק, מוציאים את השמיכה והאוכל מתא המטען, והיא מחייכת אליי. אנחנו ממשיכים ללכת, פותחים בשיחת חולין נעימה, היא מספרת לי קצת על המשפחה שלה, יש לה שני אחים קטנים, והיא בדיוק התחילה תואר ראשון. הייתה קצינה בצבא, טוענת שהיא הייתה קשוחה. זה כל כך הדליק אותי שאתם לא מתארים לעצמכם. איך הפרח העדין הזה יכול לענוד דרגות קצונה ולתת פקודות? היא מדהימה בעיניי. אני מוכן לתת לה הכל, רק שתישאר איתי עד סוף היום. הכל אני אתן לה, את כל הדברים הטובים שיש לי. לא צריך כלום יותר כשהיא לצידי.
אני אגיד לכם יותר מזה- לא אכפת לי, אני הולך לנשק אותה. אני לא עומד בזה יותר. לעזעזאל עם המוסכמות החברתיות, עם הפאדיחות, עם זה שהיא בטח חושבת שאני נראה נואש, עצבני ולא רגוע. אם היא לא בקטע שלי, אז מקסימום היא תיתן לי כאפה ואני אחזיר אותה הבייתה. אבל היא אם דווקא כן- אולי מפה זה יכול רק להשתפר. כל מה שאני יודע זה שאני חייב לטעום מהשפתיים האלה, אני חייב להריח אותה עוד קצת, אני חייב לגעת לה בכתפיים. אני יודע שהכל ישתנה ברגע שאני אנשק אותה. תשמרו אולם, תקבעו תאריך, תזמינו אורחים. אני יודע שזה לא סוף הסיפור שלי ושלה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sophia Rose עקוב אחר Sophia
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shira Amsalem
Shira Amsalem
מדהים.... עוד קצת המשך יהיה עוד יותר מסקרן
הגב
דווח
guest
ומה אם תצרי לזה המשך?
זה כל כך מקסים ומרגש
הצד שלו הצד שלה בלי שמות
הייתי שמחה לקרוא מזה עוד!
הגב
דווח
guest
ווואי זה יהיה מושלם
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Sophia Rose
ואז הגיע ג'יימס דין
ואז הגיע ג'יימס דין
מאת: Sophia Rose
המכופתרת שלו
המכופתרת שלו
מאת: Sophia Rose
ששש.. אל תגיד מילה...
ששש.. אל תגיד מילה...
מאת: Sophia Rose
תזמין אותי לתה עם נענע
תזמין אותי לתה עם נענע
מאת: Sophia Rose
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
שקט.
שקט.
מאת: חיים רק פעם אחת
להתאהב במפורסם
להתאהב במפורסם
מאת: דניאל .
תני לי לאהוב אותך
תני לי לאהוב אותך
מאת: אביטל סיאני
האידיוט שטעה
האידיוט שטעה
מאת: ליאורה רוז
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan