כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 2

אהבה לארוחת צהריים

אני אחסוך בתיאורים של סרט כחול, רק אספר שהפסנתר בטוח שמח להרגיש אותנו עליו.

זה היה לא מזמן מבחינת התחושה שלי, אבל דיי מזמן מבחינת הזמן. הייתי בדרך חזרה מבילוי בתל אביב לירושלים, עיר מגוריי באותם ימים.

ירדתי במרכז העיר ירושלים, עברתי דרך המדרחוב המוכר, המקום של הנוער, כיכר ציון זה נקרא שם, שם ביליתי באותם ימים לא מעט בכלל.

ראיתי אותה, יושבת בישיבה מזרחית, אצילה, מבטה קר אבל משדרת אור, מנגנת בגיטרה ושרה בספרדית, "היי" אמרתי, "שלום" היא ענתה.

היה בה קסם מיוחד, קסם מהסוג הזה שלא נותן לי לעזוב, שגורם לי לרצות לטעום ממנו, לחקור אותו.

התיישבתי על ידה, התחלנו לשוחח, החלפנו מילים, שידכנו משפטים, שאלתי אותה אם היא רוצה לשתות משהו, "בירה זה בסדר" היא אמרה. קמתי וחזרתי עם בירה טובורג, שתינו. המשכנו לדבר.

היא בת 22 באותם ימים, גדולה ממני בכ4 שנים. היא לא ייחסה חשיבות לגיל כששאלתי אותה אם זה יפריע לי להכיר אותה.

היא סיפרה לי שהיא מנגנת כי זו הייתה האהבה של אבא שלה שמת בפיגוע, כסף לא חסר לה, אביה היה איש עסקים והותיר לה בית וכסף, אבל חסרה לה אהבה, היא מספרת לי שהיא לא מוצאת מי שיודע לאהוב נקי, בלי משחקים.

מרגע לרגע גיליתי בחורה רגישה ולבבית ברמות נדירות, היא כל כך כבשה את הלב שלי שפשוט חיבקתי אותה הכי חזק שאני יכול, "אתה תקמט אותי בסוף" היא אמרה. לא הפסקתי. העיניים שלי דמעו מהתרגשות לחבק אותה, משהו שלא הכרתי, היה נדיר לנשום אותה עמוק, היה בה משהו קסום.

סיימנו את הבירות, נתתי את הבקבוקים לאיש קשה יום שאוסף אותם עבור הפקדונות שהם שווים, היא אמרה לי שהיא עולה הבייתה ושאלה אם אני רוצה להצטרף לארוחת צהריים.

הייתי מאוד רעב וחשבתי שיהיה נחמד לאכול אוכל מעשה ידיה במקום לשלם טבין וטקילין באיזו מסעדה. "וואו, בטח שאני בא".

"ניסע באופנוע שלי", היא אמרה, חייכתי ואמרתי בלב שלי, "היא לא מפסיקה להפתיע"

נסענו מרחק של רחוב וחצי, ירדנו עשר מדרגות אל מרתפון חמוד, הבית היה מלא בציורים על הקירות, מיני פסנתר כנף במרכז חלל הסלון, הכל היה כל כך נטול מציאות, כמו שלפו אותי מהחיים והכניסו אותי לאיזו אגדה.

היא שאלה מה ארצה לאכול, "אותך" הפטרתי בלי להתכוון, היא שתקה והביטה בי בעיניים חודרות, עיניי התרככו, לא יכולתי להתאפק והתקרבתי אליה בכדי להתנשק. מסתבר שעשיתי נכון, היא הנהנה בראשה והלכנו על זה.

אני אחסוך בתיאורים של סרט כחול, רק אספר שהפסנתר בטוח שמח להרגיש אותנו עליו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

מילים ורגשות עקוב אחר מילים
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
ויקי הוטמן
ויקי הוטמן
כתיבה מצחיקה, אלוף!
הגב
דווח
מילים ורגשות
מילים ורגשות
תודה..
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
הראפר המיסטורי פרק 31
הראפר המיסטורי פרק 31
מאת: D.R דוד
הברווזון המכוער לא-5
הברווזון המכוער לא-5
מאת: אביטל סיאני
אלין
אלין
מאת: ליאל סרוסי
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay